אבני נזר אורח חיים תנג

גם ביו"ט הוצאה אסור דהוי הוצאה לתיקון הכלי. דומיא דתיקון שפוד וסכין דהוה להו מכשירין: יד) יש לומר דרשב"א לטעמי' דבית שאוכל בו הוי אוכל נפש דמותר אפילו לרבנן. וכן דעת הר"ן שם. וכן פסק הרמ"א סימן תקי"ד. ואם כן כלים שאוכל בהם ממש. כגון כוס ששותה בו או כף שאוכל בו חשיב גם כן אוכל נפש דמאי שנא ואם כן ניחא קושיית הש"ס בכלים כאלה: טו) איברא דהרמב"ן נראה שחולק בסברא זו שכתב בשבת (דף קכ"ד.) דמכשירי מילה בזמנה ולולב ושופר כולן אסורין ולא אמרינן בהו מתוך. והרי מכשירי לולב ושופר אי אפשר רק בהוצאה כגון שמוציא גמונית לאגוד בו הלולב או חומץ לצחצח בו השופר הרי דגם הוצאה מכשירין מקרי. ומה שכתב הרמב"ן שם שמותר הוצאת כלים ביו"ט. היינו בשאי אפשר להוציא מערב יום טוב דקיימא לן כר' יהודה במלאכת אוכל נפש ממש ומורין כן. או במלבושים שנהנה מגופם ממש. והדרא קושיא לדוכתא איך מותר להוליך סכין אצל בהמה. וצריך לומר שהוא משום מצוות שחיטה שנעשה בגוף הסכין כיון דכתיב כלי בקרא ויקח את המאכלת לשחוט. דמינה ילפינן שחיטה בתלוש. וכיון שמצוה זו זמנה ביום טוב שצריך לשחוט ביום טוב שטוב יותר חשיב השחיטה צורך היום: טז) וראי' לזה הפרשת תרומה במלילות שנטבלו ביום טוב שמותר [ביצה י"ג.] ואף דהוי אפשר לטובלם מערב יום טוב ולהפריש מערב יום טוב. מכל מקום כיון שמצוה זו חלה היום חשוב צורך היום. דמותר משום מתוך להפריש חלה מעיסה שנילושה היום. וכן מבואר בפוסקים במצות שצירפם בסל ביום טוב דמותר להפריש מהם חלה. הוא הדין שחיטה שזמנה היום הוי צורך היום. וכיון שהמצוה נעשה בגוף הסכין חשוב גוף צורך קצת דמותר משום מתוך. [וזה טעם ב"ש שמתירים רק להוליך בהמה אצל טבח וסכין ולא להיפוך לפי גירסת הרמב"ן שם. ומשום דב"ש לית להו מתוך עיין שם ברמב"ן]: יז) ולפי זה הדר קושיא לדוכתא בכתישת עפר לכסות יותר מתוך שהותרה טחינה באוכל נפש. הותרה נמי לצורך מצוות כסוי. מה אמרת דהוי מכשירין העפר אל הדם. הא כתיב עפר בקרא. והוה מצוה בגוף העפר כמו סכין של שחיטה דחשיב גוף המצוה. כיון דכתיב סכין בקרא. ועל כורחין דכסוי כיון שאינו חובת הגוף לא חשיב צורך קצת: יח) וכל זה הרמב"ן לשיטתו דאסור להוציא מכשירין ביום טוב. אכל למה דקיימא לן סימן תקי"ח כדעת הרי"ף ושאר פוסקים דמותר להוציא כלים ביום טוב לצורך משום מתוך. אף דהוי מכשירין שאפשר מערב יום טוב. ועוד דכתב הרב המגיד דרי"ף פוסק כרבנן. ועוד דהא מפורש ברי"ף ושלחן ערוך דשרי משום מתוך. והיינו בכלים שאין משתמשין בו אוכלין, וגם לא מלבושים. דהוצאת מלבושים חשיב אוכל נפש ממש ומותר אפילו לבית שמאי. כמו שכתב בהשגת הראב"ד על בעל המאור. ובלא אוכל נפש הא קיימא לן כרבנן. ועל כורחין דבהוצאה לעולם חשיב גוף אוכל נפש. ולא קשה כלל מהוצאת סכין אצל בהמה. ועל כן שפיר יש לומר דתיקון הסכין לא חשיב תיקון בגוף החפץ שנעשה בו המצוה. כיון דמכל מקום המצוה בבהמה שנשחטה. וכן תיקון עפר לכסות חשיב רק מכשירין. אבל הוצאת המת שפיר מותר משום מתוך ודו"ק היטב: יט) והא דמותר הוצאה לטבילת כלים להרמב"ן. אף דהוא סבירא לי' במלחמות ה' דבית שאוכל בו חשיב מכשירין. הוא גם כן משום דעושה מצוות טבילה בגוף הכלי ואי אפשר להמתין דצריך להשתמש בהם בו ביום. וכיון שמשתמש בהם בו ביום על כרחו צריך לטובלם היום. וחשיב כמו מצוה שזמנה היום. ומותר משום מתוך. אף שהי' אפשר לעשותם אתמול. אך אם תמצא לומר דרמב"ן סבירא לי' כריטב"א פרק קמא דפסחים דמצוה שחל מערב יום טוב לא חשיב צורך היום ולא אמרינן בי' מתוך. נצטרך לומר דסבירא לי' לרבה אליבא דאמת אין הוצאה ליום טוב. וקושיית הש"ס לרבה לטעמי': כ) אחר זה ראיתי בתשו' חתם סופר חלק אורח חיים סימן קמ"ז שפוסק דבהוצאה דין מכשירין כדין אוכל נפש. והביא הא דמוליכין סכין אצל בהמה. והטעם כתב בשם היש"ש משום דהוצאה מלאכה גרועה. והביא גם כן הא דטבילת כלים לראי': כא) והנה כבר כתבתי בשם הרמב"ן שבת שכתב דמכשירי לולב ושופר אסורין ולא משכחת מכשירין אלא בהוצאה. עוד שם ברמב"ן הקשה דהוצאת קטן למולו בשבת קרי מכשירי מילה. ואם כן ביום טוב ליתסרו. וכן הוצאת בהמה לשחיטה. ותירץ דבשבת מילה עצמה דוחה והוצאה למילה הוי מכשירין. אבל יום טוב מעשה באוכל זה אוכל נפש ממש עיין שם. מכל מקום מה שהוא מכשירין אסור גם בהוצאה. ומה שכתב בשם היש"ש נפלאתי כי היש"ש לא כתב רק לענין אוכל נפש עצמו שהי' אפשר לעשותו מאתמול דפסק ביש"ש ריש אין צדין דאסור מדרבנן. [דלא כר"ן דמותר לגמרי]. ובזה מקילין בהוצאה. ומצינו גם כן לחלק בדרבנן בין הוצאה לשאר מלאכות באמירה לגוי לצורך מילה. לשיטת רבינו יונה. דהוצאה אינו משנה החפץ מכמו שהי' יעוין שם, אבל בדאורייתא חלילה לחלק. ומכשירין שאפשר מערב יום טוב שאסור לכל התנאים מן התורה מי נתן לנו רשות לחלק בשל תורה בין הוצאה דלאיסי בן יהודה חמור מדאורייתא משאר מלאכות דהוא מהנך דלא מספקן שחייב עלי' סקילה. ועל כל פנים לא קילא משאר מלאכות. לדעתי לא ניתן להאמר. ומה שכתבתי נראה לי נכון: סימן תז. א) ביצה (דף כ"א:) במשנה בית שמאי אומרחם לא יחם אדם חמין לרגליו אלא אם כן ראויין לשתי'. פירש"י ולא להבעיר אור בשביל רחיצה. קשה למה לי' משום הבערה תיפוק לי' חימום גופה מלאכה. ויש לומר דרש"י סבירא לי' דמתניתין על כורחין בשכבר הוחמו המים מערב יום טוב ושוב אין אין אחר בישול. דאי מבשל ביום