אבני נזר אורח חיים תנה

מערב יום טוב ללא אפשר. למה יאסור הוצאת אש יותר משאר הבערה: ו) והנראה לי בפירוש הירושלמי דבזה רבנן לקולא ור' יהודה לחומרא. דלרבנן הבערה שהתירה התורה [מקרא דלא תבערו כמו שכתב הרב המגיד] הוא שיהי' דינו כאוכל נפש ממש. ועל כן אף הוצאת אש מותר מן התורה. וליש פוסקים גם מדרבנן. [והרמב"ם שאסר הוצאת אש משום שאפשר מערב יום טוב. אף שהרב המגיד כתב שהרמב"ם פוסק כרבנן דאזיל לטעמי' שפסק בפרק א' דאוכל נפש שאפשר מערב יום טוב. אסור מדרבנן לעשותו ביום טוב] אבל לר' יהודה אמרינן דהבערה באמת מכשירין נקרא ומותר משום שאי אפשר לעשותם מערב יום טוב. אבל הוצאת אש שאפשר מערב יום טוב אסור מכל מקום מוכח מירושלמי דאש לבשל חשיב מכשירין [ואף לפי פירושו מוכח כן על כל פנים לר' יהודה דקיימא לן כוותי']: סימן תט. א) ראוי לבאר מה נקרא מכשירין. והנה דעת הרא"ש דכל שאי אפשר לאכול בלעדה נקרא גוף אוכל נפש. כבר כתב הרב בשלחן ערוך סימן תצ"ה בקונטרס אחרון סק"ד דרוב פוסקים חולקים על סברא זו. ומלבד זה אינני מבין כלל. דכל מחלוקת ר' יהודה ורבנן בשאי אפשר בענין אחר. דבאפשר גם לר' יהודה אסור כהא דשפוד שנרצף אסור לתקנו ביום טוב [ביצה דף כ"ח:] ופירש"י שנרצף נעקם. דאפשר להשתמש בו כך וטירחא דלא צריך הוא. וכל מכשירין בשאי אפשר בענין אחר. כגון סכין של שחיטה שנפגמה שאי אפשר לשחוט באופן אחר. וכן מסתבר. דבאפשר באופן אחר אסור גם לר' יהודה. שהרי לר' יהודה מכשירין רק דיחוי כמו שכתב הטור סימן תק"ט, וכן משמע בר"ן שכתב דאוכל נפש הותרה דאפילו אפשר מערב יום טוב מותר. ואם כן מכשירין שאין היתר רק באי אפשר מערב יום טוב דחוי. ואם כן באפשר בלעדה איך ידחה. וכהא דריש לקיש באפשר לקיים שניהם אין עשה דוחה לא תעשה. ועל כן כתב הרמב"ן במלחמות במכשירין כמה דאפשר לשנויי משנינן: ב) אך מה שהעלה הרב בשלחן ערוך. גם כן אינו עולה להלכה לכאורה. והנה מקור הדברים ביצה (דף כ"ב.) מהו לכבות את הנר מפני דבר אחר. אמר לי' אפשר כו' אין לו כו' א"ל אסור. איתיבי' אין מכבין את הבקעת ביום טוב ואם בשביל שלא יתעשן הבית או הקדירה מותר. ההיא ר' יהודה היא כי קאמינא אנא לרבנן. פרש"י ההיא ר' יהודה דדריש לכם לכל צרכיכם וכן תשמיש. והנראה מפירש"י דאין צריך בזה כלל למתוך שהותרה כבוי בבישרא אגומרי. או בגריפת תנור להרא"ש. אלא דתשמיש דומה למכשירין. וכשם שמתירין תיקון השפוד למכשירי אוכל נפש. אף דליתי' באוכל נפש ממש. כמו כן מתירין כבוי לצורך תשמיש. אף דליתי' באוכל נפש: ג) וביאור דברים אלו נראה לפי מה שכתבו התוס' בעבודה זרה (דף ס"ו:) דלא אמרינן יש שבח עצים בפת אלא באיסורי הנאה. דכשאוכל הפת שנתקן בעצים לא חשיב כאוכל העצים אלא שנהנה מהם. ועל כן במתקן שפוד לצלות ואוכל אחר כך הצלי חשיב כנהנה משפוד. ומזה הוכיח הש"ס דמתירין מלאכת יום טוב לצורך הנאה דלאו אוכל נפש גם כן. והא סבירא להו להש"ס בפשיטות דאין מתירין מלאכה לצורך אכילת דבר אחר שאין בחפץ שעושה בו המלאכה ובגוף המלאכה אין אכילה כדברי תוספות הנ"ל רק הנאה. ודלא כהגאון ר' עקיבא איגר ז"ל סימן תק"ז במגן אברהם סק"ח שכתב בפשיטות דהותר לר' יהודה גם כן משום מתוך. וראייתו מהא דפרק קמא דכתובות דדבר אחר רק צורך קצת, ולאו ראי'. דהתם באפשר לעשות הנשואין מערב יום טוב. ואם כן אין היתר מדר' יהודה. על כרחין צריך למתוך. אבל הכא דאי אפשר מערב יום טוב. דעל כורחין הי' צריך לו הנר לאכילה. מותר לר' יהודה בלא מתוך. ותמיהני שנעלם מר' עקיבא איגר ז"ל דברי רש"י אלו: ד) ונראה שרש"י הי' לו הכרח לסברא זו שמתירין לצורך תשמיש כמו למכשירי אוכל נפש. דעל כורחין אין לבא בזה מדין מתוך שהותר בבישרא אגומרי. דהא בישרא אגומרי חשיב גוף אוכל נפש כמו שכתב הרשב"א. וכן משמע מדמותר גם לרבנן. כמו הפשט דמותר גם לרבנן. אף דאינו נהנה מעור שנעשה בו מלאכת הפשט חשיב גוף אוכל נפש. כיון דבאותו מעשה ניתקן הבשר. הכי נמי בישרא אגומרי אף שאינו נהנה מכבוי האש. חשיב אוכל נפש. ואם כן אם הי' מקום להתיר בכבוי נר מפני דבר אחר משום מתוך גם לרבנן יהי' מותר שהרי שיטת רש"י דאמרינן מתוך אף דליכא צורך יום טוב כלל. ואם כן למה יגרע במה שמכשיר התשמיש גם כן לאסור. ורבנן דאסרי בתיקון השפוד משום דמכה בפטיש אינו באוכל נפש. אבל כבוי דאיתי' באוכל נפש. הרי הותרה אף בלא צורך כלל. אלא ודאי דלא שייך בזה מתוך כלל. דבישראל אגומרי וכן גריפת תנור אינו מתכוין לכבוי כלל רק דממילא נכבה, וכן גריפת תנור לר' יהודה לפירוש הרא"ש. אינו מתכוון לכבות הניצוצות. רק ממילא מתכבין על ידי גריפה. והוא קל מכבוי הנר מפני דבר אחר דמתכוין לכבוי. ולא אמרינן מתוך מקל לחמור. וכיון דלא שייך מתוך בהא. על כורחין מה דמותר לר' יהודה הוא משום דתשמיש חשיב כמו מכשירין: ה) ולכאורה יש להביא ראי' לזה דמתירין לשאר צרכים כמו למכשירין, מלכחול העין דמותר לר' יהודה. אף דכוחל אסור משום לתא דכותב שכן מסקנת הש"ס שבת (דף צ"ה.) עיין שם בהגהת ר"י פיק ז"ל. וכן כתב בכסף משנה פרק ב' מהלכות שבת דכוחל לרפואה אסור משום כותב. וכתיבה לא הותרה ביום טוב. ואף לפי גירסת ספרינו דמסקנא משום צובע. וצובע הותר לרב דמחייב בכל שוחט משום צובע. מכל מקום לא נתיר משום זה שבות דאתי מצובע כמו שאסרו טבילת כלים ביום טוב מגזירה דשמא יעבירנו אף דהוצאה גופה מותר. מכל מקום גוזרין בשבות דאתי מינה יום טוב או שבת] אך יש לדחות לפי מה שכתב בשיטה מקובצת בשם הרא"ה דכוחל עין בעצמותו הוי מכשירי אוכל נפש שמאיר עיניו לראות המאכלים ומתאוה יותר לאכול: