אבני נזר אורח חיים תנ

והוא לפי שיטתו דקיימא לן כרבנן] איך מותר להבעיר ביום טוב, ותירץ דכתיב לא תבערו אש ביום השבת, ביום השבת הוא דאסור ביום טוב שרי. וכל זה לשיטת הה"מ בדעת הרמב"ם, אבל כל הפוסקים חולקים על הרב המגיד ופסקו כר' יהודה, ולפי זה אין צריך לדרשה ההוא. והבערה מותרת משום דאי אפשר לעשותה מערב יום טוב ועיין לקמן סימן ת"ח אות ו' ראי' לזה מירושלמי: יג) ולפי זה לא אמרינן מתוך בהבערה במכשירין שאפשר לעשותו מערב יום טוב . כיון דמה שהותר באוכל נפש לא הותר אלא באי אפשר לעשותה מערב יום טוב. איך נתיר בצורך קצת באפשר לעשותו ואם כן אסור להקטיר האברים ופדרים בשביעי של פסח משום מתוך שהותרה הבערה באוכל נפש הותר נמי לצורך מצוה דעולת ראי'. כיון דבהקטרה יש מלאכת הבערה כבש"ס יבמות (דף ל"ג:) והבערה לא הותר גם באוכל נפש באפשר מערב יום טוב. ועולת ראי' הא הי' אפשר להקריבה בחול המועד. וביום טוב ראשון דמותר הוא משום שמא יאנס כמבואר שם. אבל בשביעי ולא נאנס תחילה אסור: יד) עוד נראה ברור דגם לשיטת התוס' אסור להקריב עולת ראי' בשביעי של פסח. וראי' משתי הלחם. ומה שדחיתי לעיל אות ז' משום דשתי הלחם אינו חובת יחיד רק חובת ציבור. ואינו דומיא דאשר יאכל לכל נפש. ליתא דבפסחים (דף מ"ז.) הקשה רבה לר' חסדא דאמר צורכי שבת נעשה ביום טוב משתי הלחם שנאפים מערב יום טוב. ואי אמרת צורכי שבת נעשין ביום טוב. השתא דשבת נעשין ביום טוב, דיום טוב ביום טוב מבעיא. ופירשו התוס' דבלא דר' חסדא ניחא. דשתי הלחם אין עיקרו לשמחת יום טוב אלא לצורך הזבח. אבל לר' חסדא דצורכי שבת נעשין ביום טוב. הטעם משום דהוא מצוה שצריך לעשותה ביום טוב, ואין לה זמן אחר. הוי כמו אוכל נפש. ואם כן שתי הלחם נמי כיון שצריך לעשותם משום מצוה יהי' מותר עכ"ד. ואי שתי הלחם משום דהוא חובת ציבור לא דמי לשאר מצוה. מה קושיא משתי הלחם. אלא ודאי הא ליתא. ולעולם כל מידי דלגבוה חשיב עיקרו לצורך גבוה ומצוותו ממילא מתקיים, ועל כן תשו' הרשב"א שאוסר להדליק ביום בביהכ"נ. דלצורך גבוה הוא. גם לשיטת התוספות יהיה אסור [ולדידן שמתירין הוא משום שבית הכנסת לא חשיב לגבוה] והיינו דאין צורכי שבת נעשין ביום טוב. דאף דמצוה שזמנה ביום טוב הוא וכתבו התוס' מנחות דמצוות שבת שאי אפשר לעשותה בשבת חשיב מערב שבת זמנה. ואם כן מצוה שזמנה ביום טוב הוא. מכל מקום עיקרו לשבת עושים ולאו למצוות הכנה שעושה ביום טוב מתכוין. ועל כן מקשה לר' חסדא דאמר צורכי שבת נעשין ביום טוב ולא חייש למה שכוונתו לשבת. הכי נמי בשתי הלחם ולחם הפנים אף שעיקרו לגבוה. כיון שמכל מקום הוא עושה מצוה יהי' מותר. ואם כן עולת ראי' נמי כיון שלגבוה הוא עיקרו לצורך גבוה ואסור: טו) ולפי זה דעולת רא' לב"ה בשביעי של פסח אסור. על כורחין מתניתין דפרק ב' דביצה פלוגתא דבית שמאי ובית הלל בעולת ראיה לא מיירי בימים האחרונים ביום טוב אלא בימים ראשונים שדרך להקריב ) ולפי זה אין דוחק מה שכתבתי דבשמיני עצרת מותר להקריב עולת ראיה כיון דבמתניתין לא מיירי אלא מיום טוב ראשון: טז) חוזרני למה שכתבתי לדעת הרשב"א דגזירת הכתוב דלכם ולא לגבוה דלגבוה לא אמרינן מתוך. וכן מוכח לדעת רש"י ורמב"ם דאמרינן מתוך אפילו ליכא צורך כלל. אם כן לכם ולא לגבוה לכם ולא לנכרים היכי משכחת לה. אלא ודאי גזירת הכתוב הוא וכן כתב בשיטה מקובצת בשמעתין דמתוך לדעת רש"י וזה לשונו ואם תאמר אם כן דלמאן דאית ליה מתוך הותר לכל דבר. ואף על פי שאין בו צורך כלל. לכם ולא לנכרי דאמר רחמנא היכי משכחת לה. ויש לומר דאף על פי שהתירה התורה שלא לצורך כלל אפילו הכי אסרה לצורך עכו"ם ואין צריך לתת טעם בדבר הואיל וגלי ביה קרא וגזירת הכתוב הוא: יז) הן אמת דיש לומר לדעת רש"י לפי מה שאכתוב לקמן סימן ת"י אות ד' לדעתו דלא אמרינן מתוך ממכשירי אוכל נפש ועיין שם מילתא בטעמא וראיה ברורה. וכיון דהאי לכם יליף מינה ר' יהודה דקיימא לן כוותי' דמכשירין מותרין על זה מיעט קרא לכם ולא לנכרים שמתקן שפוד לצלות בשר לנכרי אסור ק התורה והא דלקמן כ"א ושחטנו להם עגל והאכלנום כו' דאיסור הי' מן התורה לכם ולא לנכרים עיין שם. יש לומר דהבעירו אש לבשל והבערה מכשירין הוא כמו שיתבאר לקמן סימן ת"ח על כן לא אמרינן בי' מתוך. והיינו טעמא דר' עקיבא דאמר לא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך כו' כמו שיתבאר לקמן סימן ת"י אות ח' יע"ש ותמצא נחת. ולעולם בגוף אוכל נפש אמרינן מתוך אף לצורך נכרים: יח) אך לדעת הרב המגיד בשיטת הרמב"ם דקיימא לן כרבנן דמכשירין לגמרי אסורין. על כורחין מוכח מקרא דלכם ולא לנכרים דלנכרים לא אמרינן בי' מתוך. ותמוהין בעיני דברי הרב המגיד פרק א' מהלכות יום טוב הלכה י"ג הוצאת אוכלי בהמה לשיטת הרמב"ם מותר גמור הוא. ותמוה כיון דמיעט קרא מלכם לא אמרינן ביה מתוך כמו לנכרים דמחד קרא נתמעט. ומלכם ולא לכלבים גופה מוכח דלצורך בהמה לא אמרינן מתוך. דכל מלאכות שישנם באוכלי בהמה ישנם באוכל אדם גם כן ואף על פי כן נאסרו. על כורחין דלבהמה לא הותר משום מתוך ומה חילוק בין הוצאה לשאר מלאכות בשל תורה. ולא חילק הרמב"ם בהלכה וא"ו הוצאה משאר מלאכות אלא בדרבנן דאסרו בכל מלאכות באפשר מערב יום טוב ובהוצאה התירו כדי שלא יהי' כמו שידיו אסורות יע"ש. אבל בלבהמה ולנכרים דאסור מן התורה למה ישתנה הוצאה וצע"ג: יט) ובתוספות פרק קמא דכתובות זה לשונם והוצאה לצורך נכרי נראה דאסור. ולכאורה מה