אבני נזר אורח חיים תמט

שם לבית שמאי ואמרתי ליישב. ושוב מצאתי באבן העוזר דבעולת חובה אמרינן מתוך שהותר בשלמי חובה דאוכל נפש. הותר בעולת חובה. ולא ממעטינן מלכם ולא לגבוה אלא נדבה. דאפילו בשלמים דאוכל נפש אסור וליכא מתוך עיין שם. ואי גזירת הכתוב דלא נימא מתוך לגבוה. אם כן מה נפקא מינה בין עולת נדבה לעולת חובה. הלא גם בעולת נדבה איכא טעמא דמתוך ואסור. אלא ודאי בעולת נדבה ליכא טעמא דמתוך לענין להתיר כלל. דכי היכי דשלמי נדבה אסורים משום דעיקרו לצורך גבוה. כן עולת נדבה עיקרו לצורך גבוה לא שלא יאמרו שלחנך מלא כו'. ובחובה דמותר בשלמים ולא משגחינן בטעמא דלצורך גבוה. גם בעולה מותר: ו) והנה הא דאצטריך בעולת ראי' טעמא דשלא יהא שלחנך מלא שיהי' נקרא קצת צורך. ולא בפשיטות משום דהוא חובת היום. כמו הוצאת לולב וספר תורה. הטעם פשוט משום דאפשר למיעבד בחול המועד. וכל זה ביום טוב ראשון. אבל בשביעי של פסח דאי אפשר לאחר עוד וצורך יום טוב הוא. ואף דלאו חובת שעתי'. רק תשלומין לראשון. היינו יום טוב ראשון. סוף סוף חובת יום טוב הוא. ואמרינן מתוך שהותר באוכל נפש אף שאפשר מאתמול. דבאוכל נפש לא מפליגינן בין אפשר למיעבד מאתמול. הכי נמי לצורך חובת יום טוב אף דהי' אפשר למיעבד בחול המועד. ובזה לא שייך לומר לצורך גבוה עושים. דודאי לצורך מצוות היום עושים. דמצוות צריכות כוונה לצאת: ז) והא דשתי הלחם אין אפייתם ביום טוב. הוא משום דאינו חובת יחיד אלא חובת ציבור. ואין זה דומיא דאשר יאכל לכל נפש. דאין זה חובת נפש. רק חובת ציבור. וכבר כתב מהר"ל ז"ל בגור ארי' בטעם דאין קצירה ביום טוב משום דקצירה אינו לצורך נפש מיוחד עיין שם. ואף שכל הראשונים לא כתבו טעם זה. הוא משום דסוף סוף יאכל אחר כך איש איש לבדו. אבל להתיר בשתי הלחם משום חובת היום. והוי צורך קצת. אי אפשר. כיון דאינו צורך לנפש אחת ודומה למוגמר דכיון דאינו שוה לכל נפש לא הוי דומיא דאוכל נפש ולא אמרינן בי' מתוך. הכא נמי כיון דצורך ציבור ולא צורך נפש אחת לא אמרינן בי' מתוך): ח) וכל זה לשיטת התוספות, אבל דעת הרשב"א מוכח דלגבוה לא אמרינן מתוך. דהנה הרשב"א תירץ על קושיית התוספות שהקשו דהא גם לבית הלל דאמרינן מתוך מכל מקום נדרים ונדבות אין קרבין ביום טוב. ותירץ הרשב"א ז"ל דר' יצחק בר אבדימי כמאן דאמר קרבין ביום טוב. וקשה דליכא למאן דאמר עולת נדבה קריבה לבית הלל אלא אבא שאול (כ':) [דרשב"א דאמר לבית הלל קרבין אינו אלא בשלמים אבל לא עולות רק עולת ראי'] וטעמא דידי' מקל וחומר משבת דמותר לגבוה טפי מלהדיוט ולאו משום מתוך. ואין נפקא מינה כלל אם אמרינן מתוך או לא. וצריך לומר דהנה צריך להבין קל וחומר דאבא שאול ניחא דיו לבא מן הדין להיות כנידון כשבת דאינו מותר רק תמידין ומוספין. ואפילו היכי דמיפך קל וחומר קיימא לן דאמרינן דיו. וצריך לומר [כמו שכתבו התוספות יומא (דף י"ב:) בד"ה ולמזה דהזאה גורמת טהרה והנגיעה טומאה] כיון דבשבת הצורך גבוה גורם היתר אי אפשר שביום טוב הצורך גבוה יגרום איסור. ונהי דעולת נדבה אינו חובה וצורך כל כך כמו תמידין ומוספין. מה בכך. מכל מקום הא חזינן בתמידין ומוספין הצורך גבוה עושה היתר. ואם צורך גבוה גורם איסור. כל שכן תמידין ומוספין שהוא צורך גבוה יותר שיגרום איסור. ואם צורך גדול גורם היתר. אי אפשר שיהי' הצורך קטן גורם איסור. על כן לבית שמאי דלית להו מתוך ובלאו צורך גבוה אסור ליכא קל וחומר: ט) מיהו אכתי קשה משלמי נדבה. דלבית שמאי על כל פנים אסור אליבא דכולהו תנאי והרי הצורך גבוה גורם איסור. ועל כורחך דלבית שמאי לית להו הקל וחומר. ואם כן מה צריך הש"ס לומר הא מני בית שמאי דלית להו מתוך, הא לבית שמאי אפילו נאמר מתוך יהי' עולת נדבה אסורה כמו שלמי נדבה. ובלאו כל אריכות הזה יש להקשות לרשב"א למה הוצרך למימר בית שמאי הוא. דלית להו מתוך. תיפוק לי' דלבית שמאי אפילו שלמי נדבה אסור: י) וצריך לומר דבשלמי נדבה איכא טעמא דלצורך גבוה הם עושים. אבל אם נאמר מתוך יהי' מותר. כיון דהא גופה צורך קצת מה שעושה לגבוה שלא יהי' שלחנך מלא כו'. אלא משום דלית להו לבית שמאי מתוך אוסר. ולפי זה דלענין הצורך קצת לא שייך דאינו מתכוין לצורך קצת ההוא. מוכח למה דקיימא לן נדרים ונדבות אין קרבין ביום טוב דלצורך גבוה לא אמרינן מתוך. וזה טעם הרשב"א הובא ביתה יוסף סימן תקי"ד שכתב בתשו' שאסור להדליק לכבוד בית הכנסת משום לכם ולא לגבוה. ואף דהוא צורך מצוה עוברת. דמה שלא הדליק היום אין לו תשלומין. שבכל יום מדליק דבר יום ביומו. ולא דמי לנדרים ונדבות שאינו מקריב לצורך היום רק לקיים נדרו ונדבתו. וזה יוכל לעשות למחר. אלא דרשב"א לטעמי' דלגבוה לא אמרינן מתוך: יא) לפי זה בשביעי של פסח אסור להקריב קרבן ראי'. כיון דהי' אפשר לעשות מאתמול. ודומה לשתי הלחם ומתוך לא אמרינן בי' כיון דלצורך גבוה: יב) שוב ראיתי דגם לשיטת התוספות אין ברור שיהי' מותר להקריב עולת ראי' משום צורך קצת דמצוה. והוא. דהנה הרב המגיד בריש הלכות יום טוב כתב דהבערה הוא מכשירין. והוקשה לו לשיטת הרמב"ם דקיימא לן כרבנן דמכשירין אפילו אי אפשר לעשותם מאתמול אסור. [וכמו שכתב הרב המגיד בשיטת הרמב"ם פרק ד' הלכה ד' הלכה ט' ועל כן כתב שם הרב המגיד בריש הלכות יום טוב בשיטת הרמב"ם דאם בנה וארג לצורך אכילה לוקה.