אבני נזר אורח חיים תמז

אחרים גם כן. אבל כשאינו מחזיקו עוד למילה הרי אין חסרון כיס בדבר, ודומה לנשברה הקורה דמותר ואף שהוא יחדו למילה ובין השמשות היה מיוחד למילה לר' שמעון מותר. רק מה שכתב בסוף דבריו דבעינן מעשה זה נכון: סימן תג. א) שם בסימן הנ"ל. בשם הרב המגיד דכלים שמלאכתם להיתר שלא לצורך כלל אסור לטלטלם ושכן דעת הרשב"א והכריע כן מהגמרא ויש מתירין ואין להם על מה שיסמוכו. וכן דעת הר"ן וכתב גם כן שבחידושיו הביא ראי' מהגמרא. ובחידושיו [הוא הנדפס בחי' הריטב"א] הביא ראי' מקנים של לחם הפנים דשומטם ומניחם בערב שבת משום דבהאי פורתא לא מיעפש לחם ומוכח דשלא לצורך כלל אסור ובודאי גם הרב המגיד כוון לראי' זו: ב) אך בחידושי הרשב"א שלפנינו הקשה בסוגיא הא כלי שמלאכתו להיתר אפילו מחמה לצל שרי. ותירץ דהכא רבה גרסינן דאוסר מחמה לצל. הרי להדיא דסבירא לי' להרשב"א דאפילו שלא לצורך כלל מותר: ג) ובתוספות ריש פרק לולב וערבה בהא דמקשה הש"ס בלולב מכדי טלטול בעלמא הוא ולדחי שבת אף על גב דחזי למצוה שייך בי' איסור מוקצה לטלטל מאחר דאינו עשוי כלי כדאשכחן בלחם הפנים דאין סידור הקנים דוחה שבת. ודבריהם צריך ביאור דהא בסוגיא. דקנים קודם התרת כלים נשנה. או משום דבההוא פורתא לא מיעפש לחם. וצריך לומר דס"ל דודאי בכלים שמלאכתם להיתר אין צריך לדקדק איזה תשמיש יכול לעשות בו מערב שבת שיהי' אסור לעשותו בשבת. רק משום דקנים אינם עשוים כלים. רק שהגמרא מדמה דכי היכי שהתירו כלים כמו כן הי' להתיר קנים. כיון דאית בהו צורך. כמו שהתירו כלים משום צורך. ותירץ הש"ס דבקנים אין צריך להתירם דבההוא פורתא לא מיעפש לחם. ובכלל היתר כלים אינם. שהרי אינם עשויים כלי וכדברי התוספות. והרי הדבר מבואר בדברי התוס' דאין שום ראי' מקנים לכלים: ד) ואף שגם להתיר אין ראי' מדבריהם דאפשר שלא הוקשה להתוספות אלא משום דמכל מקום צורך הוא. ובודאי בכלים שהותרו לטלטלו אין צריך לדקדק אם יוכל לעשות מערב שבת יעשה בשבת. מכל מקום על כל פנים לאיסור אין ראי' ועוד יותר נראה דסבירא לי' דאפילו שלא לצורך מותר לטלטל. דאם לא כן מה הוקשה להם. דאימא דדוקא בכלים דעלמא כדי שלא יצטרך לדקדק. מה שאין כן בקנים דלעולם יוכל לעשות מערב שבת. אלא דאפילו שלא לצורך כלל מותר. ובהא לא שייך כדי שלא יצטרך לשער תמיד. שהרי דבר זה יוכל לעשות בקל. דלמה יטלטל שלא לצורך. על כן נראה יותר דהתוספות סבירא להו כהרשב"א בחידושיו דאפי' שלא לצורך כלל מותר: ה) ועוד נראה לי ראי' להתיר מההיא דשלהי שבת דמדידה דלאו מצוה דאסור וקאמר שם מתעסק אנא. ופרש"י שלא לצורך אלא לאעסוקי בעלמא, הרי דאף במה שאסרו חכמים אינו אלא בשיש לו צורך בדבר. וכמו עיקר מלאכת שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה. וכל שכן במה שהתירו חכמים לכל צורך אף מחמה לצל שיהי' מותר שלא לצורך. ועל כן נראה לי שהמתירין יש להם על מה שיסמוכו. ואף שאינני כדאי להכניס ראשי בין הראשונים ז"ל כתבתי זה ללמד זכות על רוב העולם שאינם נזהרים בזה מלטלטל כלי שלא לצורך זולת הלומדים. ולפי עניות דעתי יש להם על מה שיסמוכו ומנהג ישראל תורה הוא: סימן תד. שמעתתא דמתוך. א) ביצה (דף י"ב.) תני תנא קמי' דרב יצחק בר אבדימי השוחט עולת נדבה ביום טוב לוקה. פרש"י דאילו חובת היום רחמנא שרי' ותמוה כמו שהקשו בתוספות דהא אליבא דבית שמאי קיימינן דאמרי שוחטין שלמים ביום טוב אבל לא עולות: ב) והנראה לי בזה דעולת ראי' לא פסיקא לי' לתנא. דבשמיני עצרת מותר להקריב עולת ראי' דחובת היום שהוא קרבן הקבוע לו זמן דוחה יום טוב. כיון דרגל בפני עצמו הוא כמו פסח שני. כמו שכתבו הרמב"ן והריטב"א פרק לולב וערבה עיין שם. ועל כן כמו פסח שני שדוחה שבת. אף דאי מיקלע שני בשבת על כורחך חל ראשון בחול. ונמצא שהי' אפשר להקריב בראשון בחול ואף על פי כן דוחה. ואם תאמר דהתם הטעם משום שהי' טמא בראשון ולא הי' אפשר לעשות. אם כן גם בשמיני. כשלא הי' יכול להקריב בסוכות דמביא בשמיני כיון דרגל בפני עצמו הוא. כמו שכתב הריטב"א. ידחה. אך באמת נראה בפסח שני שדוחה שבת אפי' הזיד בראשון. דסוף סוף פסח שני שהוא דבר בפני עצמו. וזה לא הי' יכול לעשות בחול. וכמו כן בעולת ראי' בשמיני: ג) אך קשה דאם כן לדידן דקיימא לן כבית הלל ידחה שמיני את השבת כמו פסח שני. שהרי מה שאין חגיגה וראי' דוחין שבת הוא משום שיש לו תשלומין. כמו שכתבו רש"י ורמב"ם. ושמיני אין לו תשלומין. [וגם לא חשיב אפשר לעשות מאתמול כמו פסח שני דלא חשיב אפשר כיון דרגל בפני עצמו הוא כנ"ל]: ד) ונראה ליישב דהנה לכאורה יש להבין כיון דשמיני טפל דחג הסוכות [כדאיתא ריש יומא מי איכא מידי דעיקר רגל לא בעי פרישה וטפל דידי' בעי פרישה. וקאי על שמיני עצרת עיין שם] ואי אפשר דשמיני ידחה שבת ויום טוב. כיון דיום טוב ראשון לא דחי שלא יהא טפל חמור מן העיקר כדאיתא בזבחים (דף מ"ח: מ"ט.) עיין שם. אך זה אינו. דמה שאינו דוחה ביום טוב ראשון לאו משום קולא דיום טוב ראשון רק משום דיש לו תשלומין ויוכל להקריב בחול. אך יש לומר על פי מה דאיתא בזבחים (דף מ"ח:) דלמד חשיב טפל ומלמד