אבני נזר אורח חיים תמו

סימן תא. בדין מוקצה א) כתב הב"י בסי' ש"ח דתפילין מותר לטלטלם ככלי שמלאכתו להיתר דאין איסור להניח תפילין בשבת ויום טוב. וקשה לי דהא אפילו כלי שמלאכתו לאיסור שמותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו היינו בדחזיין לאיזה דבר. אבל בדלא חזיין כי אם לדבר איסור ההוא פשיטא דאסור לטלטלן כמו שרגא דנפטא לחד מ"ד בפרק כירה. ואף המתיר לא התיר אלא משום דחזי לכסויי בי' מנא. ואם כן תפילין למה חזיין בשבת להניחן. אם להניחן למצוותן וודאי לא דעובר עלייהו בבל תוסיף כשמניחן למצוותן כדאיתא בפ' המוציא תפילין ואי כשמניחן למלבוש הא תפילין תשמישי קדושה נינהו ואסור ליהנות בהם שום הנאה. וכיון דהנחתן בשבת לאו מצוה. אם כן תשמיש הדיוט בעלמא הוא דאסור בתפילין: ב) ונראה דלא קשה מידי דהא קיימא לן בגדי כהונה במקדש ניתנו ליהנות בהם אפי' שלא בשעת עבודה. וכתבו התוספות בפרק התכלת לענין ציצית בלילה דמותר כלאים כמו בבגדי כהונה במקדש דשלא בזמנו לא דחי למדינה ועיין שם. ועל כן הכי נמי בתפילין מותר ליהנות בהם דרך מלבוש אפילו בשבת דלאו זמן תפילין. ומכאן נראה לי ראיה להתיר לישב בסוכה כשהגשמים יורדים תחת השלאק. ולא כמו ששמעתי בשם גדול אחד שפקפק בדבר משום דאסור ליהנות מעצי הסוכה מהקישא דחגיגה. ולהנ"ל פשוט דמותר מתוך שהותרה ישיבה בשעת מצוה. ומלבד זה יש עוד טעמים בסוכה להתיר ואין להאריך במקום זה ואין כאן מקומו: סימן תב. א) בסי' הנ"ל כתב הב"י בשם הרמב"ם דכלים המוקצים לסחורה אסור לטלטלן. והקשה מכח זה על הרב המגיד שכתב בפרק כ"ו דכלים המוכנים לסחורה והוצרך להם מותר לטלטלם קל וחומר מתמרי דעיסקא שמותרים אפילו באכילה. ומזה הוכיח הב"י דהרמב"ם מיירי דווקא במקפיד שלא יפסדו. וראיה מכרכי דזוזי שמותר לטלטלם: ב) ולפענ"ד הראיה שהביא מכרכי דזוזי אין ענין לההוא דהרמב"ם דהתם במוכנים לכסות בהם פרקמטיא. והרמב"ם בכלים שמוכנים למכור ואינם עומדין להשתמש בהם. ובודאי מקפיד מלהשתמש בהם שלא יראו כישנים: ג) ומה שהקשה להה"מ לפי עניות דעתי נראה דיש חילוק בין אם נמלך שלא למוכרם רק להחזיקם לעצמם דמותר לטלטל לר' שמעון אבל אם עדיין מחזיקם לעיסקא רק שלפי שעה רוצה להשתמש בהם. בכהאי גוונא אוסר הרמב"ם: ד) ומנא אמינא לה מדברי הרשב"א (דף קנ"ה) בהא דקיימא לן שווי אוכלא בשבת משוינן והקשה הרשב"א מדתנן בפרק מפנין חבילי זרדין אם התקינן, למאכל בהמה מטלטלין אותן ואם לאו אין מטלטלין אותן. ותירץ הרשב"א דהתם בדלא בעי להו למאכל בהמה אלא לצורך מקומו או לצורך עצמו לישב עלייהו. הרי דאף דכל זמן שלא יחדן בשבת למאכל בהמה הויין מוקצה אפילו לר' שמעון. אף על פי כן אם יחדן אף בשבת מהני. אף דבין השמשות לא היו מוכנים לבהמה כיון דעכשיו מוכנים לבהמה לא חשיב מוקצה דמעיקרא נמי דעת' אולי ימלך עלייהו לבהמה. ומכל מקום לא מהני זה רק אם ימלך עליהם באמת לבהמה: ה) והיינו טעמא דר' שמעון דמתיר בתמרי דעיסקא דכשנמלך עליהם לאכילה. הרי לא ימכרם. ובטל המוקצה ומזה הוכיח הה"מ בכלים המוכנים לסחורה ושוב נמלך שלא למוכרם אלא להשתמש בהם דמותר גם כן אף דבין השמשות היו עומדים למכור. אבל הרמב"ם דמיירי בכלים שעדיין הם מוכנים לסחורה. רק שרוצה להשתמש לפי שעה. דומה לחבילי זרדין שרוצה לישב עליהן דאסור לטלטלו: ו) והיינו טעמא דמוקצה מחמת חסרון כיס בכל הכלים המנוים בגמרא דעדיין עומדים למלאכה ההוא ועל כן חשובים מוקצה. אבל אם ירצה ליחדם לתשמיש אחר נראה לפי עניות דעתי דלר' שמעון מותר. וראי' מדאמרינן בפרק כירה בחטין שזרעם בקרקע דמותר ללוקטם ולאוכלם לר' שמעון. והא אין מוקצה מחמת חסרון כיס יותר מזה. שבוודאי מקצה אותם מלאוכלם. שהרי רוצה שיצמחו. אלא ודאי כיון שנמלך עליהם לאוכלם אף שבין השמשות היו עומדים להצמיח מותר לר' שמעון. והיינו הא דהרב המגיד. ועיין (דף מ"ג:) קושיות הש"ס אי ר' שמעון לית לי' מוקצה. משמע דלא כמו שכתבתי. ועיין בתוספות ישנים ואתי שפיר ודו"ק היטב: ז) וראיתי להגאון ר' עקיבא איגר ז"ל בחי' לאו"ח סי' ש"ח סק"א שנסתפק בסכין של מילה דחשיב מוקצה מחמת חסרון כיס. אם נמלך בשבת שלא להחזיקו עוד לסכין של מילה אם נסתלק הקצאתו. והביא ראי' אחת מדברי הר"ן פרק אין צדין במוקצה מחמת מיאוס דטעמא דר' שמעון דמתיר משום דכשרוצה בשבת להשתמש בו הרי אינו מאוס אצלו. ואף דבין השמשות הי' מאוס ומוקצה הא לא איכפת לי' לר' שמעון. וקשה בצריך למקומו ליחסר. וצריך לומר כיון דאי בעי משתמש בו שוב. מותר כטלטול כל דבר והכי נמי אם נאמר דאם נמלך בשבת שלא להחזיקו לסכין של מילה מהני הרי בידו להשתמש בו על ידי המלכה. וממילא אפילו בלא המלכה יהי' מותר. וראי' זו איני מכיר דהתם מותר להשתמש בו בלי שום דבר אחר ורצונו להשתמש בו לבד מתירו. מה שאין כן הכא דרצונו להשתמש בו דברים אחרים בלא ביטול ממילה לא מהני: ח) עוד הביא ראיה מדברי התוס' ריש ביצה בד"ה אין מבקעין שכתבו דביקוע עצים מהקורות חשוב מוקצה מחמת חסרון כיס. ואף דכשמבקעים אינו מחזיקם לבנין עוד ואף על פי כן אסור משום מוקצה מחמת חסרון כיס. ולדידי לא דמי כלל דהתם זה עצמו חסרון כיס שקורה לבנין יבקעה לעצים להסקה. מה שאין כן הכא אין חסרון כיס בדבר אם ייחד הסכין לדברים אחרים וימול בסכין אחר. רק אם עוד מחזיקו למילה יש חסרון כיס בדבר אם ישתמש בה דברים