אבני נזר אורח חיים תמד

ו) ובפשיטות יש לומר דוקא לענין מלאכה אזלינן בתר מחשבתו כיון דמלאכת מחשבת אסרה תורה. אבל בהכנה דאפילו ממילא אסור. לא אזלינן בתר מחשבתו ושרינן משום הואיל לכתחילה: סימן שצט. א) בגמרא (דף ט"ו) ריש פרק יום טוב. יום טוב שחל להיות ערב שבת לא יבשל בתחילה מיום טוב לשבת אבל מבשל הוא ליום טוב ואם הותיר הותיר לשבת. מאי טעמא רב אשי אמר כדי שיאמרו אין אופין מיום טוב לשבת קל וחומר מיום טוב לחול. ופרש"י מיום טוב לשבת אלא אם כן התחיל מבעוד יום דאינו אלא כגומר והולך אבל אתחולי לא קל וחומר מיום טוב לחול לגמרי לא. והובא דבריו ברמ"א ריש סימן תקכ"ז. ואינו מובן דאדרבא אם יראו שהתחיל בחול הוא היתר משום שאינו אלא גומר יאמרו שגם מיום טוב לחול יש היתר זה ומהיכי תיתי יאמרו קל וחומר מהתחלה על גמר דיו לבא מן הדין כו'. גם צריך להבין קושיות הש"ס שם בשלמא לרב אשי היינו דקתני מערב יום טוב אין ביום טוב לא. ולמה. הא משהניח עירוב תבשילין הבישול שאחר כך חשיב גמר. ובהנחת עירוב תבשילין אין איסור לרב אשי כמו לרבא: ב) על כן נראה דכי אמרינן דאחר שבישל מקצת או שהניח עירוב תבשילין חשיב תבשיל אחר כך גמר. הני מילי בבישול לשבת ושבת בר הכנה הוא. על כן הכנה לשבת מילתא הוא. אבל לחול שכבר בישל מקצת מערב יום טוב במה יחשב שהוא ליום חול זה. דמחשבתו שחישב לכך לאו מידי הוא. ובהכי ניחא לרב אשי מערב יום טוב אין ביום טוב לא דכיון שההיתר משום הכנה והא אין יום טוב מכין לשבת ועיין רש"י ורשב"א ריש ביצה ודו"ק: ג) והנה הרמ"א ז"ל שם כתב טעמא דרב אשי לבד. וכן הרמב"ם ז"ל כתב רק טעמא דרב אשי לבד. וכתב הרב המגיד משום דר"א בתרא. ובשלחן ערוך שם סעיף י"ד מבואר דלכתחילה חיישינן לטעמא דרבא כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליום טוב ובדיעבד פסקינן כרב אשי. ותימה על מגן אברהם סקכ"ג שכתב בפשיטות טעמא דרבא כדי שיברור. ובעיקר טעמא דרבא צריך להבין למה אם לא הניח עירוב תבשילין לא יבשל מיום טוב לשבת והא עיקר עירוב בשביל שבת תקנוהו שיברור מנה יפה לשבת. וכי בשביל שלא בירר מנה יפה לא יבשל כלל. ואי משום קנס [כעין שכתבו תלמידי ר' יונה בקריאת שמע של ערבית אחר חצות] אם כן הי' ראוי להיות נשנה מצוות עירוב תבשילין. ואחר כך לשנות הדין שאם לא הניח אסור לבשל. ובמשנה נשנה להיפוך דיום טוב שחל ערב שבת לא יבשל לשבת, ואם הניח מותר. איסורא והדר תקנתא. ולר' אשי ניחא דאסור משום גזירה דמיום טוב לחול. ואם הניח מותר. ולרבא לכאורה הוא היפוך הסדר: ד) ואפשר לומר כיון דמצוה להכין לשבת זמנו בערב שבת כדכתיב והי' ביום הששי והכינו [ובגמרא שבת (דף קי"ב) אמר רב חסדא לעולם ישכים אדם להוצאת שבת דכתיב והי' ביום הששי והכינו] לא הי' שייך לתקן להניח מערב יום טוב עירוב תבשילין כדי שיברור לשבת כיון דמערב יום טוב עוד לא חל החיוב להכין לשבת. על כן התקינו על ערב שבת שלא יבשל בלא עירוב תבשילין מערב יום טוב. וכיון שאי אפשר בערב שבת אלא אם כן התחיל מערב יום טוב. על כן מערב יום טוב זמנו כעין שכתבו התוספות מנחות (דף נ"א) בדיבור המתחיל אפי לה דכיון דלא דחי שבת מערב שבת זמנו. הכא נמי כיון שאי אפשר להתחיל מערב שבת מערב יום טוב זמנו: ה) ובהכי ניחא לפרש קושיית הש"ס אלא לרבא ביום טוב נמי. ולכאורה מה קושיא. הא כיון שאסור לבשל בלא עירוב תבשילין הוה לי' מתקן במה שהניח עירוב תבשילין. ואפילו לערב בשני יו"ט של גליות על תנאי איכא מאן דאסר מהאי טעמא. אך לפי מה שכתבתי הוא גופי' מקשה הש"ס למה תקנו חכמים לאסור אם לא הניח. שכל הטעם דאם לא כן לא הי' שייך לתקן על ערב יום טוב יניח באמת ביום טוב. והשתא ניחא גם כן מה דקאמר הש"ס בשלמא לרב אשי וכו' הא לר' אשי נמי קשה יניח ביום טוב. דשוב הבישול שאחר כך גמר וההנחה אין איסור [ולעיל אות ב' כתבתי ישוב לזה] ולפי מה שכתבתי ניחא דלרב אשי אסור משום מתקן. רק לרבא מקשה שלא יאסר כלל לבשל בלא עירוב תבשילין. ומשני שמא יפשע. ועיין מה שכתבתי לקמן סימן בביאור שיטת הרמב"ם בהא דפושע את לכולי עלמא שרי לדידך אסור: סימן ת. א) דעת רבינו תם הובא בתוספות (דף י"ז:) והובא בשלחן ערוך שם סעיף ב' דלעירוב תבשילין צריך גם פת להתיר אפיה דבישול אינו מתיר אפיה דאין אופין אלא על האפוי. וכתבו בתוספות ורא"ש והא דאמר אביי אבל פת לא. היינו אם אינו רוצה לאפות אלא לבשל עיין שם. וקשה לי דאם כן למה הוצרך אביי (בדף ט"ז.) לומר הטעם משום דפת לא מלפתא ופרש"י ואינו ניכר שהוא לשבת. תיפוק לי' דאפי' אינו מתיר בישול. כשם שאין בישול מתיר אפי'. ולהר"ן שפירש לדעת רבינו תם שאם עירב בפת לבד אפילו לאפות אסור ניחא. אך לתוס' ורא"ש קשה: ב) ונראה על פי מה שכתב הרא"ש שלא תקנו עירוב תבשילין אלא בעיקר סעודה. ופת שהוא עיקר סעודה טפי ואין יוצאין סעודת שבת אלא בפת. לא יוכל תבשיל להתיר אפי' שלא התחיל מערב יום טוב בפת שהוא עיקר סעודה. אבל פת הי' מתיר תבשיל לולי הטעם דפת לא מלפת ואין היכר שהוא לשבת: ג) ובהא דנקטינן התחיל בעיסתו גומר. כתב הרא"ש איכא לספוקי בהא מילתא אי בעי למימר גומר עיסה זו. ושוב לא יבשל ולא יטמין. וכן אם התחיל לבשל תבשיל אחד יגמרנו לבד. או כיון