אבני נזר אורח חיים תמג

אין מצטרפין. ובמכילתא פ' ויקהל כל העושה בו מלאכה יומת ולא בו ובחבירו שאם עשה מלאכה בין השמשות שבין שבת ויום הכפורים פטור. ודברי המכילתא צריך עיון דהא יום הכפורים אינו במיתה ומהיכי תיתי שיתחייב בין השמשות מיתה. ואפשר דבאם אינו ענין למיתה תנהו ענין לחטאת. ואף דקדושה אחת הוא. ולכאורה דומה להא דכתב רמב"ם בהלכות מאכלות אסורות נבילה וטריפה מצטרפין שהם מין איסור אחד. ולכאורה הוא הדין שבת ויום הכפורים וקדושה אחת הוא. אך שנלמד ממכילתא הנ"ל באם אינו ענין וכמו שכתבתי. אך מכל מקום לאיסור מצטרפין. אך שבת ויום טוב דשתי קדושות הם יש לומר גם איסור מן התורה ליכא וכמו שכתבתי: ז) מכל מקום קשה על הגהות אשר"י [שהבאתי לעיל בהגה] שמתיר להדליק מיום טוב לחבירו. יאסר מדרבנן מה שדולק בלילה מכח הדלקה ביום דאסור כמו כובש אף שלא נעשה כבוש רק בחול. ואפשר כובש איסורו משום ודבר דבר. ובמדליק ליום טוב שני דמצוה. לית ביה משום ודבר דבר. ובמדליק מיום טוב לשבת כיון בין תחילתו בין סופו אסור מדרבנן עכ"פ אף בלא ודבר דבר. אבל כובש אין איסורו רק משום שעוסק במלאכה שיהיה בחול. וזה אין איסור רק משום ודבר דבר: ח) שוב ראיתי לרמב"ן פסחים דצרכי שבת ביום טוב אסור משום הכנה. ונראה דהוצרכו לכך מהא דסוף פרק ואלו קשרים דלר' ישמעאל דסבירא לי' חלבי שבת קרבין ביום הכפורים. הוא הדין דמציעין את המטות מיום הכפורים לשבת. ממילא לרבי עקיבא דס"ל דחלבי שבת קרבין ביום טוב על כל פנים מציעין המטות מיום טוב לשבת עכ"פ. ולאו דווקא הצעת המטות למה לא נילף לענין מלאכה גמורה. שהרי הקטרת חלבים מלאכה גמורה הוא וכמו דילפינן משבת העבר על שבת העתיד לענין הצעת המטות. כמו כן נילף לענין מלאכה. ובאמת המג"א סי' תרס"ז סק"ג כתב דאסור לחפש ס"ת מיום טוב לשבת [במג"א שלפנינו כתוב משבת ליום טוב אך הא"ר והרב מלאדי סי' תק"ג והפרמ"ג בפתיחה העתיקו מיום טוב לשבת] וקשה מאי שנא מלר' ישמעאל מיום הכפורים לשבת. על כן מפרשים האיסור משום הכנה [ומיום הכפורים לשבת דקדושה אחת הוא חשוב שבת מכינה לעצמה]. ט) ובמה שכתבתי דיום הכפורים ושבת שקדושה אחת שפיר מכין יום הכפורים לשבת ניחא ליישב דברי רבי ביצה (דף ט"ז:) מערבין עירובי חצירות אבל לא עירובי תחומין. ופירשו התוס' עירובי תחומין לא משום דקדושה אחת וקונה שביתה בתחילת יום טוב גם לשבת. אבל לענין עירובי חצירות שאינו אסור ביום טוב לא שייך לומר קדושה אחת. והנה טעם ההוא מתוק וטוב ושפתיים ישק. אך עדיין צריך להבין למה לא יאסור משום הכנה. [ובתוס' עירובין נדחקו בזה] שמעשה הזה הוא רק לשבת ואם נאמר דבמעשה גרידא לא שייך הכנה. נלמד מזה שמותר לחפש ספר תורה מיום טוב לשבת היפוך דברי מג"א בשם מהרי"ל הנ"ל] דאפילו רבנן לא אסרו אלא משום דעירובי חצירות הוא מתקן היתר הוצאה: י) אך לפי מה שכתבתי רבי לטעמיה. דלמה ששוה יו"ט לשבת קדושה אחת הוא. אי אפשר לאסור להכין מיום טוב לשבת משום הכנה. דאין יום טוב קדושה מחולקת משבת כיון דכל מה שאסור ביום טוב אסור בשבת וקדושה הוא עם שבת לרבי. וכבר הוכחנו מר' ישמעאל דהיכי דקדושה אחת לא מיחסר משום הכנה דחשיב מכין לעצמו: סימן שצח. א) ביצה (דף י"ז:) מי שהניח עירובי תבשילין כו' מבשל הוא ליום טוב ואם הותיר הותיר לשבת ובלבד שלא יערים פרש"י אבל בקדירה אחת אם ירבה לשבת הא אמר דאפילו לחול שרי כו' והובא דעתו בטוש"ע סי' תקכ"ז. לכאורה הי' נראה דאפי' בקדירה אחת אסור משום הכנה לדעת רוב הפוסקים דשייך הכנה באפיה ובישול מה שמבשל לשבת אסור משום הכנה. והכנה מיום טוב לשבת לא הותר כלל אף לצורך יום טוב. בשלמא מבשל לחול שהאיסור משום מלאכה כשמבשל בקדירה אחת גם ליום טוב הלא מלאכה מותר לצורך יום טוב. אך במבשל לשבת שהאיסור גם כן משום הכנה וזה לא הותר: ב) אך זה אינו כיון שעושה זה לצורך יום טוב כיון שמכין לצורך יום טוב ממילא הותר לשבת כעין שכתב הר"ן בעגל שנולד ביום טוב מותר בשבת מהאי טעמא עיין שם: ב) אך עדיין צריך להבין דהא הכנה אפילו ממילא אסור. ועיין רשב"א ריש ביצה. ואותה חתיכה שהיא לשבת תאסור דאף שמשום המעשה אין לאסור שהמעשה הכין ליום טוב. מכל מקום החתיכה שנתבשלה לשבת תאסר. ואף דכל חדא וחדא חזיא ליה ליום טוב. הא משום הואיל לא שרינן לכתחילה. וצריך לומר דכי לא שרינן משום הואיל לכתחילה היינו הכנה דבידים כיון שאינו מתכוין לכך [ובשבת אזלינן בתר מלאכת מחשבת] אבל נידון דידן דמשום הכנה דבידים אין איסור שהמעשה מכין ליום טוב רק משום הכנה דממילא באת לאסור. ובהכנה דממילא שפיר שרינן משום הואיל לכתחילה: ד) אך עדיין קשה לי במי שלא הניח עירוב תבשילין שעבר ובישל דקיימא לן שמותר בדיעבד דלא קנסינן משום צורך יום טוב. או דשאני איסורא דיום טוב דלא קנסינן הלא מדינא יאסר משום הכנה דאסור מן התורה בדיעבד ביצה שנולדה אחר שבת. והכא דבידים אפי' הואיל לא יועיל להתיר התבשיל לכתחילה וכי היכא דלא שרינן לכתחילה לבשל כמו כן לא נתיר לכתחילה התבשיל. כיון דאיסור התבשיל מן התורה כמו הבישול: ה) ונראה לי דווקא בהכנה דממילא כגון ביצה שנולדה ביום טוב אחר השבת שאם לא נתיר לאוכלו נמצא שלא הכין כלום ולא נעשה הכנה. אבל זה שהכין בידים בין יהי' מותר בשבת או לא סוף נעשה הכנה שכיוון לאוכלו בשבת. שוב אין קפידא אם יאכלנו בשבת: