אבני נזר אורח חיים תמב

משום גזירה לדידהו כנ"ל. וכ"ת דאפי' לב"ש נולדה חמור אם כן הדר קושיא לדוכתא כמו שפירשו התוס', והשתא מיושב קושיית מהרש"ל דבאמת לדידן דקיימא לן כב"ה ביצת נבילה אסור הוי במעי אמו רבותא דאסור. ונולדה חמור מבמעי אמו ודו"ק היטב: סימן שצז. בדין הכנה. א) הנה בגמרא [פסחים דף מ"ז: ביצה דף ב:] דהכנה לרבה אסור מן התורה אפי' מיום טוב לשבת. כגון שאין בו הנאה ביום טוב שהוא סמוך לחשיכה דליכא למימר הואיל יע"ש. ויש לדקדק למה הוצרך לאסור מטעם הכנה תיפוק לי' משום מלאכה. דמהאי טעמא לוקה לר' חסדא דלית לי' הואיל פסחים (דף מ"ו:) והוא הדין לדידן סמוך לחשיכה וכן יש לדקדק בדברי המג"א סי' תקכ"ז שכתב וא"כ אסור לבשל סמוך לחשיכה. ואף שהתוס' כתבו ריש ביצה דבבישול לא שייך הכנה וכו'. וקשה מה בכך מ"מ יאסור משום מלאכה: ב) והנראה לי בזה דמשום מלאכה לא היה איסור לבשל סמוך לחשיכה שלא יגיע לכמאכל בן דרוסאי עד שתחשך. דהנה אם יבשל סמוך לחשיכה בכה"ג שיגיע בחול לכמאכל בן דרוסאי נראה דאין בו איסור תורה. דאין חיוב בשבת ויום טוב אלא אם כן עשה המעשה בשבת ותיעשה המלאכה בשבת. כעין ששנינו לענין חיוב חטאת שאין חייבין עד שתהא תחילתן שגגה וסופן שגגה. הוא הדין שאין חייבין אלא אם כן היה תחילתן וסופן בשבת. ואם כן האופה ביום טוב ערב שבת סמוך לחשיכה וקרמו פניה משחשיכה אין לחייבו משום יום טוב שהרי לא הי' סופו ביו"ט. ולא משום שבת שלא הי' תחילתן בשבת. ושבת ויום טוב אין מצטרפין לאיסור תורה כיון דיום טוב ושבת שתי קדושות ואף דמדרבנן אסור משום יום טוב שהרי המעשה ביום טוב. כמו הכובש כבשים בשבת דאסור משום שבות אף שלא נעשה כבוש רק אחר מעת לעת שהוא חול. מכל מקום אסור מדרבנן משום המעשה. מכל מקום כיון דליכא איסור תורה. שוב מותר משום עירוב תבשילין: ג) וראי' מהמניח עירוב מיום טוב לשבת דכתבו הראשונים ז"ל דאינו מועיל עירוב תבשילין להתיר איסור זה דאין עירוב תבשילין מועיל רק בצרכי סעודה. אבל לולי זה הי' מתיר אף דלא חזי העירוב מידי לבו ביום. רק משום דליכא איסור תורה מתיר העירוב תבשילין בלא הואיל. הכי נמי בנידון דידן. ועל כן לא הי' אסור משום מלאכה אלא אם הי' נגמר בסוף היום בצימצום אבל אינו מחויב לחשוש שמא יגמור כמאכל בן דרוסאי בסוף היום בצמצום. כיון דבין קודם סוף היום בין בחשיכה מותר. לא הי' מחויב לחשוש למיעוט כיון דרוב צדדים להיתר. כעין שכתבו התוספות עירובין (דף ה':) גבי פרוץ כעומד. על כן הוצרך לטעם הכנה. דסוף סוף במה שהעמיד הקדירה ביום טוב הוא מכין לשבת. דאפי' במעשה גרידא יש איסור הכנה כדאיתא בעירובין (דף ל"ח:) בהא דעירב ברגליו בראשון מערב ברגליו בשני והא מכין מיום טוב לשבת, ופירש רש"י נהי דתחילת יום קונה עירוב הא לא מצי לכיין ובעי למימר מבעוד יום ומכין באמירתו מיום טוב לשבת. הנה דאף באמירה גרידא חשוב הכנה. וכיון דחשוב הכנה אסור מה"ת אף דליכא איסור מלאכה כמו בהכנה דממילא: ד) ובהא דמי שלא הניח עירוב תבשילין אסור להדליק נר של שבת [רק מדליקין לו נר אחד] כתב הטור בשם מהר"מ שאם צריך לחפש דבר בנר מדליק ומניחו דולק בלילה. נראה דס"ל טעם האיסור משום דביום טוב אין צריך לנר. דשרגא בטיהרא מה אהני. וכמו שכתב במרדכי פרק במה מדליקין מצוותה משתשקע חמה מסוף שקיעת החמה דהיינו צאת הכוכבים דשרגא בטיהרא לא מהני. וכתב בתה"ד סי' ק"ב דכל משך בין השמשות חשוב שרגא בטיהרא ליכא קיום מצוה לדעת מרדכי הנ"ל. הנה דאף בין השמשות חשוב שרגא בטיהרא על כן רק בשצריך לחפש מותר]: ה) אולם לדעת הר"ן פ' ב"מ דמצות נר חנוכה משתשקע החמה היינו תחילת בין השמשות לרבה ולר' יוסף מעט קודם בין השמשות. ובמסכת סופרים פרק כ' הובא במג"א סי' תרע"ב מצוות הדלקתן משתשקע החמה. ואם הדליקו ביום אין נאותין ממנו ואין מברכין עליו שכך אמרו חכמים אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. מוכח דמתחילת בין השמשות לרבה ולר' יוסף מעט קודם בין השמשות חשוב יאותו לאורו. ואם כן כיון שנהנה מנר גם ביום טוב מה בכך שדולק גם בשבת. דומה למבשל בקדירה אחת ליום טוב ולשבת דמותר. ואין לומר משום דקיימא לן כרבה דמשתשקע החמה בין השמשות ושמא בין השמשות לילה ואין בהדלקתן צורך יום טוב. דהא הדלקה בלא ע"ת דרבנן וספיקא דרבנן לקולא ): ו) וצריך לומר דשאני הכא דמה שדולק והולך משתחשך לא חזי ליום טוב והוא לא שייך ליום טוב כלל. מה שאין כן מבשל בקדירה אחת כל חתיכה וחתיכה חזי ליום טוב. אך צריך ביאור לפי זה מה יועיל עירוב תבשילין הא מה שדולק והולך בלילה ליכא הואיל. [ודוחק לומר דמכל מקום כיון שהוא בטירחא אחת אין איסור מן התורה] אך לפי האמור ניחא כיון דביום טוב ליכא סופו ובשבת ליכא תחילתו. יום טוב ושבת אין מצטרפים דשתי קדושות הם. ובשבת ויום הכיפורים דקדושה אחת הם. מכל מקום מפורש במתניתין דכריתות פרק ד' בעושה מלאכה בין השמשות בין שבת ליום הכפורים פטור שאני אומר מקצת עשה בשבת מקצתו ביום הכפורים ואף דקדושה אחת הם אין מצטרפין הואיל וחלוקין לחטאות. ולא עדיף מקצר וטחן בשגגת מלאכות דאין מצטרפין כדאיתא בכריתות (דף ט"ז:) בכתב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת זו בשגגות מלאכות למ"ד שתי שבתות כשתי גופי מלאכות דמיין