אבני נזר אורח חיים תמא

יז) וצריך לומר דמכי גמרה הרי הוא בספק אם תשחט ותהי' כאחד מאיברי'. או תולד ותהי' ברי' לעצמה. וכשנולדה הוה לי' למפרע ברי' לעצמה משעה שנגמרה ומתסרא משום הכנה. וכשנשחטה הוה לי' כאחד מאיברי' למפרע ומותרת. והשתא ניחא דאפילו בית הלל דביצת נבילה אסורה. היינו משום דהוא כאחד מאברי' אבל אם נולדה הוה לי' ברי' בפני עצמו למפרע ומשנגמרה היתה מותרת ולא היתה מוקצית כלל: יח) ונראה דהש"ס הי' לו הכרח לסברא זו דכשנולדה הוה לי' ברי' בפני עצמו למפרע משום דסבירא להו כשמואל ואיתימא ר' יוחנן דמתיר עצמו בשחיטה מפקיע מתורת מוקצה דמיגו דאתקן להתיר מאיסור אבר מן החי איתקן להיות מוכן ליום טוב. ואם כן אם נאמר דבמעי אמו הי' אסור משום אבר מן החי יהי' מותר כשנולד מתוך שהתיר עצמו מידי אבר מן החי. ואפילו בעומדת לגדל ביצים תהי' מותרת וע"כ דנעשית ברי' לעצמה למפרע: יט) ובהכי נחחא דלא אסור מספק שמא נגמרה היום למאן דלית לי' כרבה מאתמול נגמרה. דממה נפשך מותרת אי נגמרה היום הא התיר עצמו מידי אבר מן החי: כ) ובזה מיושב הקושיא באות ב' דתני נולדה לרבותא אף לבית הלל. דלא תימא דוקא נולדה אתמול ועומדת לאפרוח אסורה דלא התיר עצמו ביום טוב מידי אבר מן החי. והוי כשחיטת מדבריות דאינו מותר משום דהתיר עצמו בשחיטה משום דכבר הי' לו היתר בשחיטה מערב יום טוב. אבל נולדה ביום טוב אימא דבלידתו התיר עצמו מידי אבר מן החי ומותרת קמשמע לן דלמפרע משנגמר מותרת משום אבר מן החי וכנ"ל. ולבית שמאי נמי הוי נולדה רבותא דלדידהו דביצת נבילה מותרת פשיטא דמשנגמרה מותרת ואין הלידה מתיר. ואם כן הוה לי' נולדה רבותא דהוה לי' נולד ודו"ק היטב: כא) העולה מזה דלבית הלל דביצת נבילה אסורה הטעם דהוה לי' כאחד מאברי' וכדברי הר"ן וכשנולדה מותרת למפרע משנגמר. וממילא נשמע דלבית שמאי דסבירא להו ביצת נבילה מותרת ס"ל דאפי' נשחטה חשובה ברי' לעצמה. ובזה מיושב הקושיות דאות ג' וד' דהנה לכאורה קשה לפי מה שכתב הר"ן דנולדה בזה אסורה בזה אינו אלא מדרבנן. דמן התורה כיון דמותר ביומו ומכין לעצמו מכין גם לחבירו. רק מדרבנן שאסרו ביצה שנולדה ביום טוב נמצא שלא הכינה לעצמה כלום ועל כן אינו מכין נמי לחבירו. ואם כן בשבת שאחר יום טוב אמאי אסור ביצה מן התורה דהא הכינה לעצמה אם ישחט התרנגולת. ואפילו ביום טוב שאחר השבת נמי קשה לפי מה שכתב הר"ן בעגל שנולד בשבת נמי יש מתירין ביום טוב אף דאסור לשוחטה ביומה כיון דאי הוה לי' חולה יהי' מותר לשוחטה אם כן הא הכינה שבת לעצמה אם יהי' לו חולה: ב) אמנם הדבר נכון מאד דהא אם ישחט יהי' כאחד מאיברי' ולא יחשב הכנה נמצא שלא הכין לעצמו כלום. אבל בית שמאי לשיטתן דביצת נבילה מותרת דלעולם חשובה ביצה ברי' בפני עצמה. נמצא שאף אם ישחט יחשב הכנה ונמצא שהכין שבת לעצמה אם יהי' לו חולה וכל שכן יום טוב שהכין לעצמו וממילא הכין גם לחבירו ודו"ק: כג) ובזה יתיישב מה שהקשינו באות ה' על הפני יהושע דהנה לכאורה קשה אהא דאמר בש"ס כולהו כרבה לא אמרי הכנה לית להו. ומנא לן דלית להו הכנה אימא דאית להו הכנה אלא דס"ל כר' יוחנן בטעמא דמתיר עצמו בשחיטה. וע"כ אם לא יהי' האיסור רק מחמת הגמר דמאתמול והרי בגמר דאתמול התיר עצמו מידי אבר מן החי כנ"ל אות ט"ו. על כן סבירא לי' מטעם פירות הנושרין או משקין שזבו דהאיסור בשעת לידה וכבר הי' מותר משעה שנגמר: כד) וצריך לומר דאף דלרבה האיסור משום הגמר דאתמול. מכל מקום כיון דאין האיסור חל רק ביום שלאחריו ומידי אבר מן החי כבר יצא מאתמול חשיב כשחיטת מדבריות דלא מהני טעמא דהתיר עצמו כנ"ל אות י"ג. ולפי זה יש לומר דגם רבה ס"ל טעמא דהתיר עצמו. אלא דמה שהתיר עצמו לא מהני להתיר האיסור שחל ביום שלאחר כך. ואף דלפירושו גם בו ביום אסור דאינו מכין לעצמו. מכל מקום האיסור ביום שלאחריו איסור לחוד כיון דשבת ויום טוב שני קדושות. וע"כ אי אפשר לרבה לומר דנגמר ביום שנולד. דאם כן הי' מותר משום שהתיר עצמו בגמרו. גם אי אפשר לומר דלא חשיב ברי' בפני עצמו רק כשנולד יחשוב הלידה הכנה דאם כן הי' אסור משום אבר מן החי עד שיולד דהא בהא תליא כנ"ל אות ט"ו והרי התיר עצמו בלידתו. ועל כרחך דמשנגמר חשיב ברי' לעצמה: כה) אבל רב דסבירא לי' נולדה בזה אסורה בזה לשיטתו דטעמא דהתיר עצמו בשחיטה לא מהני להתיר מוקצה. וע"כ מצי סבר דלא חשיב ברי' בפני עצמו עד שיולד ועל כן חשיב הלידה הכנה וביצה שנולדה ביום טוב אסור משום הלידה מן התורה וטעמא דמתיר עצמו לית לי' ודו"ק: כו) ובזה מיושב קושייתי באות ו' גם קושיית מהרש"ל. דסלקא דעתך דרב אוסר ביצה במעי תרנגולת משום דאזיל לשיטתו דחשיב לידה הכנה מעליא. ואיסור ביצה שנולדה ביום טוב מן התורה וגזרינן במעי אמו אטו משנולדה והא דקאמר וכ"ת אשמעינן בברייתא מה דלא אשמעינן במתניתין. דאשמעינן דלבית שמאי אפילו במעי אמו שרי. הכי פירושא דלבית שמאי לשיטתם דמתיר ביצת נבילה דחשיב ברי' בפני עצמו משנגמר. ולדידהו הלידה אין לאסור משום הכנה. ואין לאסור בנולדה רק משום יום טוב שלאחר השבת. מה שאין כן במעי אמו אסור מן התורה מספק שמא היום נגמרה וחשיב הגמר הכנה לבית שמאי לשיטתיי' דמשנגמרה חשובה ברי' בפני עצמו. ופריך ממתניתין דתני נולדה משמע הא במעי אמו שרי. דאין לומר לרבותא תני נולד אסור כל שכן במעי אמו. דליתא דלבית הלל לשיטתיי' דאסרי ביצת נבילה נולדה חמור טובא דאסור מן התורה כנ"ל. ובמעי אמו אין לאסור רק אטו נולדה כנ"ל. ואם כן קשה לתני במעי אמו והשתא ידעינן דכל שכן נולדה כיון דבמעי אמו אין לאסור רק אטו נולדה. ולבית שמאי ידעינן גם כן דכל שכן נולדה דמותר דלבית שמאי במעי אמו יש לאסור מן התורה שמא היום נגמרה והוי הכנה ואף על פי כן מותר כל שכן נולדה דאין לאסור אך