אבני נזר אורח חיים תמ

מוקצה. דאיסורא דרביע עלה אינו אוסר הביצה וכדברי הר"ן. רק משום שאינה עומד לשחיטה ועל כן הביצה נולד הוא. ואם כן אף שהתרנגולת מותרת מכל מקום אינה עומדת לכך ואסורה הביצה: יא) ובזה יובנו דברי התוספות (דף ו' ע"א) ד"ה וכי מה בין זה לעגל שנולד מן הטריפה. ותימה והא מוכן הוא כדאמרינן בחולין דבן פקועה ניתר בארבע סימנין בשחיטת אמו ובשחיטת עצמו ואם כן יכול להושיט ידו במעי אמו ולשוחטו ויהי' מוכן כהאי גוונא. ותרצו דקאמר גמרא אליבא דר' אושעיא דמספקא לי' בהא יעוין שם. ולכאורה תמוה על תמיהתם דאם כן ביצה במעי תרנגולת העומדת לגדל ביצים יחשב מוכן דאי בעי מושיט ידי' למעי' ונוטלה ותהי' מותרת כיון דמאתמול גמרה. [ועיין חולין דף ס"ד פי' הערוך גיעולי ביצים] אלא ודאי לא חשיב מוכן כהאי גוונא כיון דאין אדם עושה כן. והכי נמי בעגל במעי אמו. אמנם לשיטת הר"ן הנ"ל ניחא. דהנה צריך לומר לשיטת הר"ן ובעל המאור דביצה בשבת מותרת דדעתי' הי' עלי' כשתולד הכי נמי בעגל שנולד מן הטריפה כיון דעל כרחך מיירי שידוע שכלו לו חדשיו ביום טוב. דאם לא כן הי' אסור עד שמונה ימים. ואם כן הי' דעתו עלי' מאתמול. אמנם דהר"ן כתב ההיתר גבי ביצה משום דלא נאסרה מעולם והכא העגל במעי אמו כיון דלא הי' לו היתר שחיטה בפני עצמו רק בשחיטת אמו הי' אסור משום טריפה בין השמשות על כן הוי מוקצה לכל השבת. ועל כן הקשו התוספות שפיר דכיון דאף במעי אמו יש לו היתר בשחיטת עצמו נמצא שהעגל לא נאסר בין השמשות. ושוב דומה לביצה הנולדה בשבת דמותרת כיון דהתרנגולת עומדת לאכילה וראוי לנכרים. ואוכל הוא וארי' דאיסורא דרביע עלה. והוא הדין בטריפה דרק ארי' דאיסורא דרביע עלה. ועל העגל לאו נולד הוא ומוקצה לא הוי רק הוא דאסירא אבל העגל לא נאסר. יב) העולה מזה דקושיית התוספות אינו אלא לשיטתם דסבירא להו כדעת הר"ן הנ"ל אבל לשיטת הרמב"ן לא קשה מידי. ולדידי' החילוק בין שבת לטריפה דשבת אינו מבטל הכנתו ודעתו לאוכלו לכשתבא שעת היתר. אבל טריפה משנטרפה אין לה היתר: יג) ובזה יתיישב התמיה באות א' ונאמר דבעל המאור והרמב"ן כל אחד סובב הולך לשיטתו. דבעל המאור לשיטתו הוקשה לו קושיית התוס' המובא באות י"א ואי כתירוץ התוספות דהקשה לר' אושעיא דמספקא לי' ולאותו צד ספק דלא מהני לי' שחיטה. דאם כן יקשה לשמואל ואיתימא ר' יוחנן [דמתירין אפרוח שנולד ביום טוב] לאותו צד דמהני שחיטה במעי אמו יאסר משום משקין שזבו. דס"ל לר' יוחנן משקין שזבו (בדף ג'.) ואי דמתיר עצמו בשחיטה הא כבר הי' לו היתר שחיטה במעי אמו טרם שחל עליו איסור משקין שזבו כשנולד. ודומה לשחיטת מדבריות דלא שייך בהו מתיר עצמו בשחיטה עיין בבעל המאור. וכל שכן דקשה לתירוץ הגמרא דמהני שחיטה במעי אמו. אלא דכלו חדשיו ביום טוב וקודם שכלו חדשיו לא מהני שחיטה. ואף דבא ההיתר ביום טוב מכל מקום בא ההיתר קודם שחל איסור משקין שזבו. מזה הוכיח בעל המאור דרב גם כן אית לי' איסור משקין שזבו. וקושיית הש"ס הי' על רב מכח ממה נפשך. דאי מהני שחיטה במעי אמו יאסר משום משקין שזבו דלא שייך דמתיר עצמו בשחיטה כנ"ל. ואי לא מהני יאסור משום מוקצה כיון דטעמא. דמתיר עצמו בשחיטה לרב לא מהני להתיר מוקצה. אבל לר' יוחנן לא קשיא. דיש לומר ר' יוחנן סובר דלא מהני שחיטה במעי אמו. ולהתוספות לא קשיא דהא התוספות סוברים דגבי אפרוח ועגל לא שייך כלל איסור משקין שזבו כמו שכתבו בד"ה הואיל. דהא דצריכי ר"י ושמואל לטעמא דמתיר עצמו בשחיטה הוא משום דדמי לגרוגרות וצמוקים אבל בעל המאור לשיטתו דשייך איסור משקין שזבו בעגל. על כן מוכרח לומר דרב סבירא לי' איסור משקין שזבו אלא דאיסור משקין שזבו מותר משום דמתיר עצמו בשחיטה: יד) ולשיטת הרמב"ן בדרך הראשון דסבירא לי' דשייך בבעלי חיים איסור משקין שזבו לא קשה מידי דלשיטתו לא קשיא קושיית התוספות כנ"ל באות י"ב. ולשיטת הרמב"ן בתירוץ הב' דר' יוחנן סבירא לי' מוקצה ביום טוב ולשיטת הגמרא בשבת שמעתין אליבא דשמואל. תמוה לי דהא שמואל סבירא לי' להדיא שבת (דף י"ט ע"ב) דעז לחלבה מותר. הרי דאפילו ביום טוב לית לי' מוקצה וצריך עיון: טו) לפי מה שכתבתי לעיל אות ח' לשיטת הר"ן ובעל המאור החילוק שבין ביצה לעגל דביצה במעי אמו היתה מותרת. ולכאורה קשה על זה דהא ביצת נבילה אסורה. ועל כורחך דקודם שנולדה אסורה משום אבר מן החי. ואם כן במעי אמו אסורה ממה נפשך. דלשוחטה אסור משום איסור שבת. ושוב אסורה משום אבר מן החי. והוא מוקצה כמו התרנגולת. וביותר קשה לפי זה לשיטת בעל המאור לעיל אות ז' דמה פריך הש"ס אי בעומדת לאכילה מאי טעמא דבית הלל ואי בעומדת לגדל ביצים מאי טעמא דבית שמאי. הא איכא לאוקמי בעומדת להטיל ביצים לאכילה ובית שמאי לשיטתם עדיות פ"ה מ"א דביצת נבילה אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק [היינו שקליפתה קשה] מותרת והביצה לא הי' מוקצית מעולם. ולבית הלל דאסרי ביצת נבילה היתה אסורה במעי אמה משום אבר מן החי ע"כ אסורה הביצה: טז) וליישב נראה דהר"ן ובעל המאור לשיטתם דכתבו בביצה נמצאת במעי אמה ביום טוב שלאחר השבת מותרת ולא חיישינן שמא מאתמול נגמרה ואי לא נשחטה היום היתה יולדת. דבצים במעי תרנגולת אף על פי שהם גמורות הרי הם כאחד מאברי' והוי כגידולי תרנגולת עצמה דלא מיתסרי משום הכנה וכדכתבינן לעיל כו' שכל זמן שהוא בפנים לא חשובה ברי' לעצמה. ולעיל כתב דדוקא משום שנגמרה מאתמול אסורה הא משום שנתגדלה מאתמול לא מיתסרא דלא חשובה הכנה אלא כי גמרה שאז נעשית ברי' חדשה לגמרי. ולכאורה דבריו סותרים זה את זה דכאן כתב דאף לכי גמרה חשיב כגידולי תרנגולת. ואם כן לא יאסר מחמת הגמר כמו שאינו נאסר מחמת הגידול: