אבני נזר אורח חיים תלט

דרב אית לי' הכנה דרבה. וטעמא דמשקין שזבו ופירות הנושרין לית לי' כלל. ואין לאסור באפרוח שנולד ביום טוב רק משום מוקצה ובעגל דמוכן אגב אמו מותר: ב) ב'. מה שכתב בעל המאור ריש מכילתין דתרנגולת העומדת לגדל ביצים דביצתה מוקצה היינו בעומדת לגדל מבצים אפרוחים אבל בעומדת להטיל ביצים לאכילה אף על פי שהתרנגולת מוקצה אין הביצה מוקצה דהא דעתי' עלוי' מאתמול עד כאן דבריו. ואם כן למה לי דתני מתניתין ביצה שנולדה ביום טוב: אפילו נולדה מערב יום טוב נמי. כיון שעומדת לגדל ממנה אפרוח מוקצה הוא. כמו תרנגולת העומדת לגדל הבצים שמוקצה היא התרנגולת. ואין לומר דמתני' רבותא קמשמע לן דאפילו נולדה ביום טוב דנולד היא שרי בית שמאי כדמשני הש"ס על קושיית ולפלגו בתרנגולת. אם כן כי פריך ולפלגו בתרנגולת עדיפא הוה לי' לאקשויי ולפלגו בנולדה מערב יום טוב והך שנולדה ביום טוב מיותר לגמרי: ג) ג'. לרבה דמוקי מתניתין ביום טוב שאחר השבת. ואף דאפילו ביום טוב דעלמא אסור משום גזירה. ואם כן מנא לי' לרבה דמתניתין מיירי ביום טוב שאחר השבת ואפילו בהא בית שמאי אומרים תאכל. אימא דמתניתין מיירי ביום טוב דעלמא ופליגי בית שמאי ובית הלל אי גזרינן יום טוב דעלמא אטו יום טוב אחר השבת. אבל ביום טוב אחר השבת גם בית שמאי מודים דאסור. ומשום הכנה: ד) ד'. לרבה דמוקי מתניתין ביום טוב שאחר השבת. על כורחין בית שמאי לית להו הכנה. ור' אליעזר דסבירא לי' לקמן (דף ד') דביצה שנולדה ביום טוב תאכל היא ואמה כבית שמאי. וכן ידוע דר' אליעזר שמותי הוא היינו מתלמידי בית שמאי. והרי בעירובין (דף ל"ח) אית לי' לר' אליעזר דהא דאין מערבין מיום טוב לשבת אף דשני קדושות הן הוא משום הכנה. וכיון דאית לי' הכנה דרבה היאך סבירא לי' כבית שמאי דאמר תאכל: ה) ה'. לפי מה שכתב בעל פני יהושע דטעמא דרבה דאסר בביצה שנולדה ביום טוב שאחר השבת הוא משום מוקצה. דכיון דלא הי' לו הכנה מבעוד יום של חול אסור משום מוקצה. והכנה דהי' לו קודם שנגמרה לא מהני לי' דכי נגמרה ברי' אחריתא היא. וכן משמעות דברי רש"י וכן צריך לומר לדברי התוספות לקמן (דף ל' ע"ב) ד"ה עד. אם כן הא דאמר רבה מאתמול נגמרה הוא מיותר. דכל שכן דאי היום נגמרה אסור מן התורה אף ביום טוב דעלמא. והפני יהושע עצמו נדחק בזה. ועוד דהא בשמעתא דנולדה בזה מוכח דגם בלידה שייך הכנה. אם כן אף ביום טוב דעלמא יאסר מן התורה מחמת הלידה: ו) ו'.לקמן (דף ו' ע"ב) בתוספות ד"ה וכ"ת יעוין שם היטב. תמוה לי דמה פריך ועד כאן לא פליגי בית שמאי ובית הלל אלא בנולדה אבל במעי אמן דברי הכל שריין וכי תימא בית הלל אפילו במעי אמן נמי אסרי והאי דקתני נולדה להודיעך כחן דבית שמאי דאפילו נולדה נמי שרי. אם כן מוכח דנולדה חמור וברייתא דשרי במעי אמן שרי דלא כמאן יעוין שם. הא שפיר מצי למימר דבמעי אמן חמור ונולדה דתני מתניתין להודיעך כחן דבית הלל דאפילו נולדה אסרי. גם קושיית מהרש"ל שם, ותירוץ מהרש"א אינו מובן לי כלל: ז) וליישב כל זה נקדים קושיית הראשונים אהא דמקשה הש"ס אלא מעתה שבת דעלמא תשתרי. דהא בשבת התרנגולת מוקצית מחמת איסור שחיטה והוי כתרנגולת העומדת לגדל ביצים שהביצה הנולדה ממנה ביום טוב אסורה. והרשב"א בחידושיו כתב בשם הרמב"ן דכל דבר העומד לאכילה אף על גב שקפץ עליו איסור שבת על כרחו של מכין לא יצא מהכנתו ודעתו לאכול כשתבא לו שעת היתר ודוקא מותר שמן שבנר אסור משום דאקצינהו בידים. והיינו טעמא דמותר לאכול בשר ביום טוב שלאחר השבת אף דבשבת הי' אסור לשוחטו. ולמאן דאמר שבת ויום טוב קדושה אחת הן נמצא שהי' אסור מתחילת היום ואף על פי כן מותר מטעם הנ"ל: ח) והר"ן ובעל המאור תרצו דאף שהתרנגולת מוקצית, הביצה שבתוכה אינה מוקצה. והא דתרנגולת העומדת לגדל ביצים הביצה אסורה. בזה נחלק בעל המאור עם הר"ן. דבעל המאור סובר דתרנגולת העומדת לגדל ביצים גם כן אין אסור הביצה אלא אם כן עומד לגדל מהביצים אפרוחים. והר"ן סובר דהתם כיון דהתרנגולת אינה עומדת לאכילה. יצאתה מתורת אוכל לגמרי ובצים אף על פי שהוא אוכל גמור ואפילו חישב לאוכלה מערב שבת ע"כ נולד הוא ומתסר. אבל תרנגולת העומדת לאכילה משום איסור שבת לא יצאתה מתורת אוכל דאיסורא הוא דרביע עלה כארי' בעלמא הלכך לא מיתסר משום מוקצה אלא היא דאסירא אבל ביצה דלא נאסרה מעולם שרי. ואין הכי נמי דלמאן דאמר שבת ויום טוב קדושה אחת היא דלא אכיל בשרא ביום טוב שלאחר השבת: ט) ושיטת התוספות נראה כדעת הר"ן ובעל המאור מדהקשו (דף ז' ע"ב) אהא דמוכיח הש"ס דמוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים. מדחשיב נבילה בשבת מוקצה אף דבין השמשות הי' מוכן לאדם. והקשו דהא בין השמשות לא הי' מוכן לאדם שהרי אסור לשוחטה בשבת עד כאן. ולשיטת הרמב"ן דאיסור שבת שקפץ עליו אינו מבטל הכנתו ולכשתבא לו שעת היתר שרי. הכי נמי עדיין נקראת מוכן לאדם אף כשנאסר בשבת וכשנתנבלה ונראית לכלבים יחשב מוכן. ועל כרחך דלא סבירא להו כשיטת הרמב"ן אלא דכל מידי דנאסר בין השמשות משום שבת אסור לכל השבת. וביצה שנולדה בשבת דאינה אסורה משום מוקצה היינו משום דביצה לא נאסרה מעולם וכדברי הר"ן: י) ובזה ניחא הא דכתבו התוספות ריש מכילתין אוכלא דאפרת הוא. דאי בעי שחיט לה ואכיל כל מה ולכאורה קשה דאם כן מה דקאמר קסלקא דעתך אפילו מאן דשרי במוקצה בנולד אסור דהא למאן דלית לי' מוקצה אף בעומדת לגדל ביצים אי בעי שחיט וכו'. ולהנ"ל ניחא דעל כרחך בעומדת לגדל ביצים אין האיסור משום שאסורה משום