אבני נזר אורח חיים תלז

יום שני ועל כרחך יעשו שניהם. אלא משום שהשלוחים לעולם מכוונים כולם ליום ראשון. [על כן הוי רוב כדברי תמים דעים הנ"ל. וכן אלול שלא מצינו מעובר. חשיב רוב שלא נתעבר] יעשו תשרי גם כן ביום ראשון שיאמרו שבודאי הוקבע החודש בזמנו. אבל בראש השנה מה יאמרו שהוקבע החודש בזמנו. הא מכל מקום יש חשש באו עדים מן המנחה ולמעלה שלגירסת הרי"ף ורש"י בדברי רבא החודש מתקדש בזמנו. ומכל מקום יום שני גם כן קודש. על כן אין לגזור שאר מועדות אטו ראש השנה. כן יש לומר לכאורה כ) אך באמת שני התירוצים אינם נכונים. התירוץ הב' קשה עליו. דאם כן בזמן המקדש שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה מקדשין יום שני שוב איכא גזירה דכיון שיראו בשאר מועדות שנקבע החודש בזמנו לא יעשו ראש השנה רק יום אחד שיאמרו ודאי נקבע החודש בזמנו שבאו עדים קודם המנחה ויום שני חול: כא) ותירוץ ראשון שאין גוזרין רוב אטו מיעוט נסתר מכח תירוץ השני, דאם כן היכי דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי שגוזרין ניסן. אטו תשרי הא ניסן הוא שלשה ימים היינו יום טוב ראשון של פסח ויום שביעי של פסח ושבועות דתלוי בקידוש ניסן, וגוזרין אטו תשרי שהוא רק שני ימים. יום טוב ראשון של סוכות ויום טוב שמיני עצרת. דאטו ראש השנה ליכא למיגזר בזמן שאין בית המקדש קיים. דאף שנתקדש החודש בזמנו צריכין לעשות שני ימים מחשש באו עדים מן המנחה ולמעלה ואין גזירה רק משום יום ראשון ויום שמיני והנה גוזרים ביום ראשון ושביעי של פסח ושבועות שלשה ימים אטו שני ימים. הא קמן שגזרו רובא אטו מיעוטא. ולא דמי להא דכל הצלמים שברוב המקומות ההם אין שום חשש. אבל הכא שבמקום זה יש חשש. שפיר גוזרים רוב הזמנים אטו מיעוט הזמנים. וכיון שכן שוב בזמן שבית המקדש קיים נגזור שאר מועדות אטו ראש השנה. ועל כורחין לומר שחכמים גזרו על כל העולם חוץ מבית הוועד שיהי' שני ימים בודאי אפילו באו עדים קודם המנחה. ועל כן ליכא גזירה שיאמרו מדלעולם אין עושין מועדות רק יום אחד ודאי הוקבע החודש בזמנו שבאו עדים קודם המנחה. מה בכך מכל מקום חכמים עשו יום שני גם כן קודש: כב) ובזה מובן טוב טעם למה תקנו חכמים לעשות ודאי. שאם הי' רק מספק. הי' נצמח מזה קלקול שיאמרו מדעושין שאר מועדות יום ראשון לבד מוכח שהוקבע החודש בזמנו ולא יעשו ראש השנה בזמן שבית המקדש קיים רק יום אחד. ומחמת גזירה הי' מוכרחים לעשות כל המועדות שני ימים. על כן שכלו את ידיהם ועשו ראש השנה לכל המקומות בתורת ודאי אפילו באו עדים קודם המנחה וליכא גזירה. ותקנה זו נשארה גם בזמן שאין בית המקדש קיים. והתקין ריב"ז כדאמר רבא מי לא מודה ר' יוחנן בן זכאי כו' דלענין עשיית שני ימים נשאר כמו קודם התקנה: כג) ובזה אתיין דברי הרי"ף כמין חומר שהוכיח רק מדברי רבא דמי לא מודה ריב"ז שאם באו עדים לאחר המנחה שמקדשין הראשון מכל מקום השני גם כן קודש. דאי לאו דרבא לא הי' קשה שנגזור שאר מועדות אטו ראש השנה. שהיינו יכולין לומר רובא אטו מיעוטא לא גזרינן ומה שגוזרין ניסן אטו תשרי. משום דתשרי גם כן איכא שלשה ימים. שגם אטו ראש השנה גוזרין שיאמרו הוקבע החודש בזמנו ויום שני חול. שאין יום שני ראש השנה רק אם נתעבר החודש. אך אדרבא דבזמן שאין מקדש אם באו עדים לאחר המנחה מתקדש החודש בזמנו והשני גם כן קודש. הא ליכא גזירה אטו ראש השנה. ומוכח מדגזרינן ניסן אטו תשרי. שגוזרין שלשה ימים אטו שנים רובא אטו מיעוטא. ואם כן מוכח מהא דאין גוזרין בזמן שבית המקדש קיים כל המועדות אטו ראש השנה שבתורת ודאי הוקבע על כל המקומות חוץ מבית הוועד אפילו באו עדים קודם המנחה. ואם כן אף בזמן הזה מחויבין לעשות שני ימים ראש השנה: כד) ורב האי גאון שכתב הרמב"ן בשמו דהטעם משום שלא ישנו מנהג אבותיהם. והיינו משום שתחילה עשו הכל שני ימים ולא משום שתחילה בתורת ודאי תקנו לעשות שני ימים. היינו משום שסתמא רב האי כר' חננאל סבירא לי' דעל פי רוב כל הגאונים בשיטה אחת וביחוד רב האי ור"ח. ולגירסת ר"ח אין ראי' כלל שבתורת ודאי מדלא גזרו שאר מועדות אטו ראש השנה. דיש לומר רובא אטו מיעוטא לא גזרינן ומה שגוזרין ניסן אטו תשרי שגזרו נמי אטו ראש השנה דבראש השנה נמי אין השני קודש אלא אם כן נתעבר החודש. ורמב"ם נמי משמע כר"ח סבירא לי'. שהרי בפרק ג' מהלכות קידוש החודש כשכתב דלאחר שחרב בית המקדש מקבלין עדות החודש כל היום לא כתב שמכל מקום נוהגין מחרתו קודש. ואלו הי' גורס כגירסת, רש"י איך לא הזכיר חידוש זה. אלא ודאי כר"ת סבירא לי' על כן בפרק ה' מהלכות קידוש החודש הלכה ז' ח' כתב בטעם שעושין בזמן הזה שני ימים רק משום שבזמן הראי' הי' עושים רוב א"י ולפעמים. אף בבית הוועד שני ימים והוא כטעם רב האי ורשב"א. ולא הזכיר שם כלל משום דראש השנה קדושה אחת ורא"ש הסיב גם דעת הרי"ף לזה עיין שם, אך שדבריו אין מובנים דאם כן אפילו הי' ראש השנה שתי קדושות הי' מחוייבים בזמן הזה לעשות שני ימים. דראש השנה לבני ארץ ישראל כשאר מועדות לבני חוץ לארץ: כה) וברשב"א עירובין בחידושיו מבואר שגורס כגירסת רי"ף ורש"י מי לא מודה ריב"ז שאם באו עדים. ומכל מקום בחידושיו לביצה הסכים עם ר' אפרים והרז"ה במה שסתרו ראיית הרי"ף. מבואר דלא סבירא לי' שבתורת ודאי הוטלם על הרחוקים. ויוקשה בזמן המקדש האיך עשו בארץ ישראל כל המועדות רק יום אחד יגזרו אטו ראש השנה. וצריך לומר דסבירא ליה שאז עדיין לא נגזרה הגזירה ניסן אטו תשרי שבועות אטו שאר מועדות ובאמת לא עשו אז שבועות בגולה רק יום אחד: כו) והביאני בכאן ענין לדבר בו. כי בודאי גם בזמן בית שני הי' גליות כמפורש בסנהדרין (דף י"א) שמעברין השנה בשביל גליות