אבני נזר אורח חיים תלו

מהלכות קידוש החודש הלכה ג' שעד אביי ורבא הי' מקדשין על פי הראי'. והרי רבינא ורב אשי הי' מאוחרים אף להם למה אסרו לערב עירובי תבשילין מיום טוב ראש השנה לחבירו: יב) אך עיקר ראי' זו פליאה ממני. הלא רבינא ורב אשי הי' בבבל ולדידהו שמעולם לא הי' בקיאין בקבוע דירחא הוא גם עתה כמו שאין בקיאין וצריכין לנהוג יום טוב שני של ראש השנה מספק בקדושה אחת כמו שצריכין לנהוג שני ימים טובים של גליות בשתי קדושות. וכל מחלוקת ר' אפרים בארץ ישראל שאף בזמן הראי' הי' עושין לפעמים יום אחד בבאו עדים קודם המנחה לא שייך הזהרו במנהג אבותיכם. כיון שגם האבות הי' נוהגין בבאו עדים קודם המנחה יום אחד. ממילא עתה שמסודר החשבון וכבאו עדים קודם המנחה דמי לא יעשו אלא יום אחד. וכן מה שכתב הרמב"ן ורבא גופי' ביומי' התקין עד כאן דבריו הכל הי' בחוץ לארץ: יג) מיהו בזה יש לומר דעל כורחין רבא דהוצרך לזה הטעם דמי לא מודה ר' יוחנן בן זכאי הוא לבני ארץ ישראל. דלבני חוץ לארץ בלאו הכי ביצה אסורה אפילו לרבה כדמשני לעיל בסוגיא הא לן והא להו יעוין שם ברש"י ותוספות: יד) אך יש להקשות הא בימי רבא עוד הי' מקדשים על פי הראי' כמפורש בראש השנה (דף כ"א.) רבא הוה רגיל דהוה יתיב בתעניתא תרי יומי זימנא חדא אשתכח כוותי'. ואף דבימיו בטלה הסמיכה. מכל מקום מנא לי' דרבא אמר הא דביצה אסורה בסוף ימיו שבטלה הסמיכה וסמכו על החשבון. שמא אמר בתחילה בעוד היו מקדשין על פי הראי': טו) גם הראי' שהביא הרמב"ן מהא דבכל מערבין אמר להם ר' יוסי אי אתם מודים לי וכו' שנוהגין היום קודש ולמחר קודש. אינו מובן כלל דשם הכל בבאו עדים אחר המנחה. והרי הרשב"א תלמידו של הרמב"ן ותמיד עשה דברי הרמב"ן עטרה לראשו וכאן הסכים עם ר' אפרים ורז"ה שדחאו ראיית הרי"ף מהא דרבא אמר מי לא מודה ר' יוחנן בן זכאי ואף לא הביא דברי רמב"ן כלל. גם הר"ן כתב ורמב"ן סמך דברי רי"ף. ומה שיש לדקדק עליו כתבתי בחידושיי. מבואר שדקדק עליו והשיג על סברתו זאת שאמר שלא מן הספק הותקנה מתחילה: טז) מכל מקום בעיקר. הדין הסכים רשב"א עם הרי"ף הלכה למעשה. משום דבכל המקומות שבארץ ישראל חוץ ממקום הוועד הי' עושין שני ימים. אף עכשיו עושין שני ימים. ויש להוסיף בה דברים שאף אם יוודע מקום שהי' בית הוועד בסוף הימים שהי' מקדשין על פי הראי'. מכל מקום אף במקום ההוא צריכין לעשות שני ימים לפי מה שכתב הריטב"א ראש השנה (דף י"ח.) דבכל ארץ ישראל עושים בזמן הזה פסח שבועות סוכות יום אחד אף במקום רחוק שלא הי' השלוחין יכולין לבוא עד קצה ארץ ישראל שהי' ארבע מאות פרסאות דכיון דעכשיו ידעינן בקביעא דירתא שוב אזלינן בתר רוב כיון שרוב ארץ ישראל הי' יודעין בקבוע דירחא עושין בכל מקום יום אחד. ולהיפוך בחוץ לארץ הואיל ברוב חוץ לארץ אין יודעין. כולם עושין שני ימים. ומעולם לא נתיישבו דברי רמב"ן אלו בתירוץ הא' בלבי. עיין רש"י עירובין (דף נ"ג) דיבור המתחיל דגלי מסכת: יז) והנה כעת עיינתי ליישב דברי הרי"ף. ועלה בידי ליישב על דרך הרמב"ן ז"ל דחכמים עשו שני ימים של ראש השנה לא משום ספק רק בודאי. אך לא מפני הראיות שהביא הרמב"ן לזה שאינם מובנים כנ"ל. ומצד הסברא גם כן אין לומר טעם בזה שיעשה ספק כודאי. אך נראה לי דרי"ף הוכיח זה בפשיטות מדברי רבא. דהנה קשה מחג שבועות שעושין שני ימים אף שאז בכל העולם הי' יודעין קביעות ניסן שרב הזמן ביניהם אך שגוזרין אטו שאר מועדות. כמו שכתב הריטב"א ראש השנה (דף ח"י.) וחתם סופר חלק אורח חיים סימן קמ"ה עיין שם. וכמו היכי דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי שגוזרין ניסן אטו תשרי. וכן משמעות רמב"ם פרק ג' מהלכות קידוש החודש. ואם כן למה בארץ ישראל מעולם לא הי' עושין כל המועדות חוץ מראש השנה רק יום אחד. נגזור אטו ראש השנה: יח) ובזה יש לומר שני תירוצים. הא' שאין גוזרין בכל המועדות אטו ראש השנה לבד. וכהאי גוונא ריש כל הצלמים שאם ברוב המקומות אין חשש ובמיעוט מקומות יש חשש ר' מאיר אוסר גם ברוב המקומות אטו מיעוט המקומות. ולדידן דלא חיישינן למיעוטא. הוא הדין שאין גוזרין רוב המקומות אטו מיעוט המקומות עיין שם היטב בר"ן. הכי נמי אין גוזרין רוב המקומות אטו יום טוב של ראש השנה לבד: יט) עוד יש לומר דבשלמא היכי דמטו שלוחי ניסן אם יורגלו לעשות יום אחד על פי השלוחים היינו יום ראשון דניסן כמו תשרי שמעולם לא מצינו אלול מעובר. כמו כן ניסן לא מצינו אדר מעובר [כמו שכתב בתמים דעים סימן ק"ב [הבאתי דבריו בתשובה הקודמת] דרוב שנים אין אדר ואלול מעוברים. ובגמרא איכא מאן דאמר אדר הסמוך לניסן לעולם חסר אפילו לא יבואו עדים עיין ראש השנה (דף כ'.) בתחילת העמוד] ובאלול פשיטא לש"ס שאם לא יבואו עדים מעברינן לי'. עיין תוספות ראש השנה (דף י"ט:) דיבור המתחיל הא אצטריך מעברינן לי'. אך אותו מאן דאמר איתותב ועל כל פנים הוא כמו אלול] וכיון שלעולם יעשו יום ראשון פסח על פי השלוחים שקדשוהו בזמנו. ואמרו בתשרי אם הי' השלוחים מגיעין לכאן בודאי הי' אומרים גם כן שקידשו הראשון ולמה נעשה שני ימים. וכן שבועות אם יורגלו לעשות יום ראשון על פי ידיעתם. גם בפסח יאמרו למה נעשה שני ימים הלא בודאי יתוודע אחר כך שנתקדש יום ונעשה שבועות יום ראשון גם פסח נעשה יום תדע שכך הפירוש. שאם תאמר שהשלוחים פעמים אומרים שהוקבע החודש בזמנו פעמים אומרים שנתעבר. מה גזירה יש ניסן אטו תשרי שיעשו בתשרי גם כן יום אחד. הא לא ידע בתשרי אם יעשו יום ראשון אם