אבני נזר אורח חיים תלד

אך בודאי לא הי' לפניו ספר תורת האדם להרמב"ן ז"ל ששם מפורש דעובדא דאמימר במכחל עינא נחשב חולי גמור. והטעם בזה בארתי באריכות בחי' אין כאן מקומו. וכן מ"ש בסימן ש"ז סק"ו דגונח לא הי' חולי גמור. גם כן מבואר בתורת האדם להיפוך ובודאי לא הי' לפניו ספר תורת האדם. וראיית המגן אברהם סימן תצ"ו תמוה כאשר תמה במחצית השקל גם כן ותי' בדוחק גדול. ועוד דברי המחצית השקל תמוהין שכתב מדלא כתב המחבר היתר רק על ידי גוי מכלל דעל ידי ישראל אפילו על ידי שינוי אסור. מזה הוכיח דאינו חולי כל הגוף דבחולי כל הגוף מותר. על ידי שינוי אפילו בישראל. ואלה דברי תימה דאפילו חולי קצת הא מותר בשינוי אפילו על ידי ישראל. לא מבעיא לדעת המגן אברהם עצמו סימן ש"ז סק"ז שכתב ושבות שלא כדרכה אפילו במצטער שרי כמו שכתב סימן שכ"ח סעיף ל"ג. והיינו הא דגונח יונק חלב בשבת. הנה סבירא ליה להמגן אברהם גונח לאו היינו חולי כל הגוף. ומכל מקום מותר אפילו מלאכה גמורה על ידי שינוי. ואם כן אפילו תאמר דהכא לאו בחולי כל הגוף. מכל מקום שרי על ידי שינוי. ואם כן אין לפרש דברי מגן אברהם בכך: כב) אך אף שלעניות דעתי נראה בזה שלא כדברי מגן אברהם. אלא דמלאכה גמורה כלאחר יד לא הותר אלא בחולי כל הגוף. מכל מקום לכחול עין שהוא שבות על ידי שינוי. ודאי מותר על ידי ישראל. שהרי שבות דאמירה לנכרי כדרכו חמור מכלאחר יד על ידי ישראל. שהרי כלאחר יד הותר אף במלאכה גמורה משום פסידא. שהרי נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה [ולא הותר במקום פסידא כדרכה על ידי עכו"ם רק שבות דהיינו שבות דשבות. ואף בזה רמב"ן וריב"ש אוסרין כמבואר במגן אברהם סימן ש"ז סק"ז] ואם כן כיון דשרי מוכחל עינא כדרכה. כל שכן דמותר על ידי ישראל בשינוי. ועל כן ליתא להאי דיוקא דעל ידי ישראל אפילו בשינוי. אפילו תפרש דהכא באינו חולי כל הגוף: כג) ומכל מקום מאחר שגם ביום טוב ראשון יש צדדי היתר. ברור להתיר בשני. דומה קצת לספק מוכן שהתירו ביום טוב שני וגם יש לצרף דעת הר"ן דביום טוב שני סמכינן לגמרי אדר"י. והא ודאי אף חולי קצת צורך הוא. על כן יש להתיר ביום טוב שני של גליות: אסיים בברכה יכתב לחיים בספרן של צדיקים עם כל בני ביתו וכל הנלוים אליו כנפשו ונפש הנאמן באהבתו המצפה לישועה הק' אברהם. סימן שצה. שנית להרה"ק זצוקללה"ה הנ"ל. ב"ה יום ה' לך שנת תרס"ד לפ"ק. א) תשואות חן חן לכבוד תורתו שפלפל בקצת דבריי. והנה פתח דבריו יאיר דיש לתמוה טובא. דשם בתוספתא דבראשונה היו אומרים אין שותין מי זבלים כו' עד שבא ר' עקיבא ולימד דשותין. וכי הראשונים היו אוסרין רפואה במועד למגזר אטו שחיקת סמנים דהוא עצמו מותר עד כאן לשונו: ב) והנה זה אינו קושיא כל כך. דמצינו כהאי גוונא בטבילת כלים בשבת שמא יעבירנו כו' וגזרו נמי ביום טוב אף דהעברה עצמה מותר ביום טוב גזרו בה אטו שבת. הכא נמי אף דשחיקת סמנים מותר במועד. מכל מקום גזרו בה אטו שבת וכן כתבו תוספות בבא מציעא (דף צ'.) בהא דמסתפק בגמרא אם גזרו שבות אמירה לגוי באיסור לאו. וכתבו תוספות אף דבחולו של מועד אסור אמירה לנכרי שבת ויום טוב' חדא מילתא הוא. וגזרו בה אטו שבת. הנה דאף בחול המועד גזרו אטו שבת: ג) אך כך יש להקשות. דחכמים עשאו רפואה שבות. והלא אף מלאכה גמורה מותר בחול המועד לצורך המועד כל שאינו מלאכת אומן ואינו דומה לטבילת כלים. שחכמים עשאו לטבילת כלים שבות ואסור כיון שנטמא מערב יום טוב והוי מכשירין שאפשר לעשות מערב יום טוב. ובנטמא ביום טוב באמת מותר לטבול ביום טוב דלא עדיפא ממלאכה גמורה הכי נמי ברפואה לא עדיפא ממלאכה גמורה שמותר במועד לצורך המועד. והגם שמצינו במשקין שזבו שאסור ביום טוב אף שאין בסחיטה ביום טוב איסור תורה. וכתב הפר"ח שגזרו בה אטו שבת אף דמלאכה גמורה הותרה ביום טוב לצורך שחי'. וכל שכן זה ששותה עכשיו. לא קשיא דאיסור משקין שזבו לא עשאו חכמים כמלאכה מדרבנן. דבאכילה לא שייך מלאכה. וגדולה מזה בתשו' רא"ש ובשלחן ערוך סימן שי"ט סעיף ט"ז דבמים שיש בו תולעים מותר לשתותן על ידי סינון. ואינו דומה לבורר דלא שייך בורר אלא במתקן הענין קודם אכילה ושתי' שיהי' ראוי שזה דרך מלאכה. אבל אם בשעת שתי' כו' אין זה מעין מלאכה. כל שכן שלא שייך לאסור פירות הנושרין מעין מלאכה רק עשאוהו כמו מאכל אסור. וזה שייך לאסור גם ביום טוב: ד) אך לפי זה נוכל ליישב גם ברפואה בחול המועד. לפי מה שכתב הרמב"ם פרק כ"א מהלכות שבת הלכה כ' תחילת דיני רפואה וזה לשונו לפיכך אסור לבריא להתרפאות בשבת גזירה שמא ישחוק סמנים. ולשון להתרפאות הוא מבנין נפעל אפילו אינו הוא העושה גם כן יש בו הגזירה שמא ישחוק סמנים שירפאו אותם בהם. [וכן לשון להתרפאות בגמרא מום שיכול להתרפאות. ר' יהודה מתיר בשבורה מפני שאינה יכולה להתרפאות] ואיסור רפואה בין במרפא אחרים כהא דאסור לדחוק כריסו של תינוק שמא ישקהו סמנים המשלשלים. בין במתרפא. והמתרפא מנכרי לא חשיב שבות דשבות. רק שבות עצמו. אך שהוא שבות דלית בי' מעשה. ומותר במקום חולי ובחי' הארכתי בדברי רמב"ם אלו מאוד והוכחתי שכן דעת שאר מפרשים גם כן: ה) והנה איסור זה דמתרפא אינו איסור מעין מלאכה דלא תעשה מלאכה כתיב והכא אינו עושה. וגם לא מעין איסור שבתון שלא יחשב שובת דכיון שאינו פועל אלא נפעל לא נתבטל שביתתו מכח זה. שהרי כתבו תוספות שבת (דף י"ח.) דיבור המתחיל ולבית שמאי שאין איסור שביתת כלים לבית שמאי