אבני נזר אורח חיים תלג

יד) ובענין יום טוב שני של ראש השנה לא מצאתי היתר. כי לא מצאתי בשום פוסק שיפסוק כאמימר דמתיר לכחול ביום טוב שני של ראש השנה. ובאמת כי קשה להבין החילוק שבין יו"ט שני של ראש השנה ליום טוב שני של גליות בזה. כי קדושה אחת של ראש השנה היינו כשבאו עדים מן המנחה ולמעלה ואין מקדשין החודש ונעשה מעובר נוהגין גם בראשון קודש והוא קדושה אחת. אבל כשמקדשין יום ראשון השני חול. רק כשמקדשין השני הלא אז גם יום טוב שני של גליות הוא יום טוב מדאורייתא. ומה חילוק בין של ראש השנה בין של גליות. ולענין ביצה שנולדה בזה מותרת בזה שפיר יש חילוק. דבשל גליות ממה נפשך אם השני קודש הראשון חול. והרי נולד מערב יום טוב. אבל בראש השנה אם השני קודש הראשון גם כן קודש ואסור. אבל לענין חומר יום שני בעצמותו מאי נפקא מינה אם הראשון גם כן קודש: טו) ואמנם לדעת רש"י ביצה (דף ה':) בסוף העמוד דלאחר תקנת ריב"ז שיהי' מקדשין החודש כל היום ומקדשין הראשון נוהגין בשני גם כן קודש. אם כן חמור יום טוב של ראש השנה אם באים עדים מן המנחה ולמעלה מקדשין הראשון. אך התוספות והרא"ש חולקים על פירושו ותפסו פירוש ר"ת עיקר. ופרש"י תמוה מהא דראש השנה (דף ל"ב.) מאי שני אילימא יום טוב שני למימרא דעברוהו לאלול והא מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר עיין שם. והא המעשה הזה הי' כשהי' סנהדרין פעם אחרונה באושא כפרש"י (שם ל"א:). וזה הי' אחר תקנת ריב"ז שהי' ביבנה שקודם אושא. ולפרש"י אחר תקנה קדשו בראשון ואף על פי כן הי' השני גם כן יום טוב. גם רש"י בעצמו חזר בו. שכותב לענין ברכת שהחיינו בליל יום טוב של ראש השנה ואי אמנהגא דבית דין סמכינן הלא השני עיקר. ולפרש"י הנ"ל לאחר תקנה ראשון עיקר. אלא ודאי חזר בו. וסבירא ליה גם כן דענין קדושה אחת היינו אם עיברו החודש. ואם כן אין חילוק בקדושת יום שני בעצמו בין של ראש השנה בין של גליות ולכאורה הוא פליאה גדולה: טז) והנראה לי בישוב זה על פי דברי האיסור והיתר הובא בש"ך יורה דעה סימן ק"י ס"ק ע"ח בכללי ס"ס דגבינה של גוי הואיל ואסרוה חכמים מחשש איסור תורה שמא הועמד בעור קיבת נבילה עשאוהו כודאי איסור תורה יעוין שם היטב. ולפי זה יום טוב שני של גליות דמן התורה לא חיישינן שמא נתעבר החודש [דרוב חדשי ניסן ותשרי מתקדשין בזמנן. כן כתב בתמים דעים סימן ק"כ וזה לשונו שרוב שנים אדר ואלול אינם מעוברים עד כאן לשונו]. וחכמים חששו שמא נתעבר וחייבו, לעשות גם יום שני מספק [ולדידן משום מנהג אבותינו] דומה ממש לגבינה של גוי. דמשום שחכמים חששו לחשש דאורייתא. עשאוהו כודאי של תורה. גם יום טוב שני של גליות שנאסר מספק יחשב כודאי של תורה: יז) אך התי' לזה על פי דברי התוספות בכמה מקומות דלא גמרינן מסוטה אלא דבר שיכול להיות. ובשני שבילין אי אפשר לטמא שניהם משום ספק טמא ברשות היחיד או לטהר שניהם ברשות הרבים משום ספק טומאה ברשות הרבים. ומינה דייקו תוספות יבמות (דף קי"ח:) דיבור המתחיל בת ישראל דאי אפשר לחכמים לתקן דלגבי זו נחשב בעלה ודאי מת ולגבי צרתה ודאי חי. ועיין שב שמעתתא ז' פרק ב' ביאור דברי התוספות היטב. ועל כן הכא נמי כיון שנוהגין קודש בראשון ובשני אם נחשב שני ודאי קודש שנתעבר. וראשון כל שכן דודאי קודש כשלא נתעבר החודש. הוה תרתי דסתרי והוא דבר שאי אפשר להיות. וכהאי גוונא לא תקנו חכמים וכדברי תוספות הנ"ל: יח) אך זה בשל גליות דלא משכחת שניהם קודש ביחד שאם נתקדש החודש בזמנו. שני חול. ואם נתעבר. ראשון חול. אבל בראש השנה דמשכחת לה שניהן קודש ביחד בנתעבר. שפיר אמרינן ביום טוב שני כיון דמספק נתעבר תקנוהו דיינינן לי' כודאי נתעבר. כמו בגבינה של גוי דדיינינן לי' כאילו ודאי הועמד בעור קיבת נבילה. הכא נמי דיינינן לי' כודאי נתעבר. ותרתי דסתרי לא הוה במה שנוהגין ראשון גם כן קודש ודאי. דאפילו נתעבר הי' משכחת ראשון קודש בבאו עדים סמוך לחשיכה. או אפילו לא באו כלל לחד תי' בתוספות. ושוב הוי ודאי של תורה כאילו ידוע שנתעבר. ואין בידי ליישב הא דלמכחל עינא ביום טוב שני של ראש השנה באופן אחר רק על פי דברי איסור והיתר הנ"ל. ומזה נלמוד דכודאי של תורה תקנוהו חכמים לבד לגבי מת דכבוד הבריות דוחה תקנות חכמים. אבל זולת זה כודאי של תורה דיינינן לי'. ואין להקל ביום טוב שני של ראש השנה טפי מבראשון כלל. וזה דלא כנודע ביהודה חלק אורח חיים סימן למ"ד דגם יום טוב שני של ראש השנה ספק הוא: יט) ויש עוד לעיין בזה דנהי דיש לדמותו להא דאיסור והיתר לענין שיהי' יום טוב ב' של ראש השנה ודאי קודש כמו בגבינה שחשיב ודאי איסור ונתיישבה הקושיא. אבל לענין שכתבתי שיחשב ודאי של תורה אין לדמותו לגבינה דלגבי דאורייתא הוא דבר שאי אפשר להיות שיהי' השני ודאי דאורייתא וכל שכן הראשון ודאי דאורייתא. דהא דנוהג אותו היום קודש ולמחר קודש הוא רק מדרבנן: כ) אך הדבר נכון על פי דברי הכסף משנה סוף פרק יוד מהלכות אבל בהא דכ' הרמב"ם דאבילות יום טוב ראשון של תורה דוחה יום טוב של גליות שמדבריהם אבל אינו דוחה יום טוב של ראש השנה הואיל ושניהם יום טוב אחד ארוך. ופי' הכסף משנה הואיל ויומא אריכתא הוי כאילו גם יום שני חשיב דאורייתא. הואיל והוא קדושה אחת עם השל תורה חשיב כשל תורה. אם כן אם נתעבר החודש הרי הראשון הואיל והוא קדושה אחת עם השני של תורה גם הוא חשיב של תורה. ועל כן חשיב דבר שאפשר להיות גם לגבי דאורייתא: כא) אך ביום טוב שני של גליות שהמגן אברהם הראה מקום לסימן תצ"ו. והיינו להתיר ביום טוב שני של גליות כמו שכתב בסימן תצ"ו סק"ג דלמכחל עינא הוא חולי קצת. ואזיל לטעמי' בסימן שכ"ח ס"ק מ"ד דעובדא דאמימר הי' חולה קצת.