אבני נזר אורח חיים תלא

ח) ואין להקשות לשיטת התוספות שבת (דף צ"ד:) בגוזז ואין צריך לגיזה רק לתקן החי שנגזז ממנו הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ופטור אם כן תלישת נוצות לבעל הבית יאסר. וכן מפשיט ביום טוב. לא קשה מידי דמכל מקום המעשה באוכל נפש גם כן. והנה הוא מעשה אוכל נפש וחיוב שבת ויום טוב אינו על המלאכה לבד רק גם על המעשה. ומהאי טעמא רבוי בשיעורא ביום טוב מותר. משום דהמעשה לאוכל נפש. אף דתוספות שיעור אינו לאוכל נפש. דמכל מקום המעשה לאוכל נפש. הכי נמי בזה. מה שאין כן בשו"ב תולש הנוצות שגם המעשה אין האוכל נפש עושהו מעשה מחשבת כיון שאין צריך לו: ט) מה שהוקשה לו הא דבעי למיסר בשרא אגומרי משום שמוליד ריחא אף שצולה גם כן. איסור מוליד הוא דזה חמיר ממלאכה. והתורה לא התירה רק תיקון לא להוליד דבר חדש. כעין שכתב הרמב"ן שהתורה לא התירה לעקור דבר מגידולו או לצוד דבר שאינו ברשות אדם: י) מה שהוקשה לו בתולש ענבי הדס לשתרי משום אוכל נפש. הנה התיקון רק בענבה אחת שמגרע רוב ענבים וענבה אחת אין בה כשיעור. ואף דבעלמא פחות כשיעור יחשב כצורך קצת. הא תיקון מנא לא הותר במלאכת אוכל נפש עצמו שיהי' מותר באפשר לעשות מערב יום טוב שנאמר מתוך שהותר באוכל נפש אפילו באפשר יהי' מותר גם כן בצורך קצת אפילו באפשר. ולא הותר מתקן מנא אלא באי אפשר מערב יום טוב. ואף שעל ידי זה יוכל אחר כך לתלוש שאר ענבים ואם נאסור לו על כרחך ישארו כל ענבים שמגרעין הרוב ואילך. זה הוי מכשירין שעל ידי שמתירין ענבה זאת יוכל אחר כך לתלוש עוד. ומכשירין שאפשר מערב יום טוב הא לא דחי יום טוב: יא) מה שהוקשה לו על מגיני שלמה שכתב שאם מצורע מכניס יותר למקדש ממה שצריך אינו איסור רק מדרבנן. ותמה כבודו הא המותר אין צריך כלל למצוה. יעיין תוספות זבחים (דף צ"ה) דטעם ביאה במקצת שמה ביאה משום דחשיב כאילו נכנס כולו. ואם כן מה נפקא מינה אם מכניס מעט יותר כיון שכל החיוב משום שכאילו נכנס כולו וגם בלא המותר כאילו נכנס כולו: ידידו הדו"ש וש"ת הק' אברהם. סימן שצד. ב"ה אור ליום ועש"ק נצבים תרס"ג לפ"ק להרה"ק מוהרא"ל זצוקללה"ה מגור. דבר אשר ענוות כבודו תרביני ודרש מאתי הלכה למעשה אם רפואה אסורה ביום טוב. כי בגמרא לא מצינו רק במכחל עינא שהוא שבות בעצם זולת הרפואה. אבל שיהי' איסור ביום טוב מחמת הרפואה לא מצינו עד כאן דבריו: א) הנה בסימן תקל"ב בטור שלחן ערוך כל הרפואה מותרת במועד. וכתב המגן אברהם פי' שמותר לשתות דבר שהוא משום רפואה. משמע דביום טוב אסור לשתות. והנה ראיית המגן אברהם חזקה מהתוספתא שהביאו הרי"ף והרא"ש הובא ביתה יוסף שם שותים מי זבלים ומי דקלים וכוס של עקרין במועד. והנה הדבר מפורש. אך לפי ששלח אלי על ידי ר' חיים מרדכי נ"י שעל כל פנים רוצה ההיתר על יום טוב ב' של ראש השנה נראה שצריך לדבר הרבה. שמתי פני לעיין בדבר. ואף שאין הזמן פנוי. כמאמר חז"ל תיתי לי דכד אתי צורבא מרבנן כו' לא מזיגנא רישא אבי סדיא עד דמהפכנא בזכותי': ב) הנה בדברי הר"ן פרק שמונה שרצים יש מקום עיון שכתב שם שלשה חילוקים. היכא דאיכא סכנת אבר מחללין שבת אפילו על ידי ישראל ובאין בו סכנת אבר רק חולי שנופל מחמתו למשכב מחללין על ידי גוי אפילו במלאכה גמורה אבל לא שבות על ידי ישראל. ומי שאינו חולה אלא מתחזק והולך כבריא אין מחללין אפילו על ידי גוי. ולא עוד אלא אפילו דברים המותרים לבריא אסורין לו כל שמעשיו מוכיחין שלרפואה מתכוין. והיינו דתנן החושש בשיניו לא יגמע את החומץ כו' כיון שדבר זה אינו חולי אלא מיחוש בעלמא עד כאן תוכן דבריו ומבואר מדבריו דבחולה גמור אין אוסרין רפואה שגזרו משום שחיקת סמנים. וקיל משאר שבות שאסורין לו על ידי ישראל אפילו בחולי גמור כל שאין בו סכנת אבר: ג) וקשה תחילת דבריו עיין שם שהוכיח דביש בו סכנת אבר מחללין שבות אפילו על ידי ישראל. מהא דהיכי דשחיקי סמנים מאתמול מחללין משום סכנת עוורון. אף למאי דלא הוה ס"ל שורייקי דעינא בלבא תליא. והרי שבות של דבריהם יש בו משום שחיקת סמנים ע"כ. והרי אמרת שבות דרפואה אפילו בחולי גרידא מותר [ובהרב מלאדי ראיתי דוקא אכילה ושתי' התירו משום שאי אפשר על ידי גוי. ובאמת בר"ן לא משמע כן. וכן בתורת האדם להרמב"ן יעוין שם. ועיקר הסברא דאי אפשר על ידי גוי לקוחה מדברי הר"ן פרק חביות לענין גונח יונק חלב ואינו דומה דחלב מאחר שהרפואה כשהוא רותח והוא על ידי יניקה דוקא אי אפשר כלל על ידי גוי. אבל אכילה אפשר שיתחוב לו גוי לתוך בית הבליעה כהא דפרק אלו נערות. וכל שכן שתי'. שבקל יוכל הגוי לשפוך לתוך גרונו המשקין. ועיקר הקו' אצלי מה שמשמעות הר"ן והרמב"ן דאף לעשות לו רפואה מותר בחולה ולאו דוקא באכילה ושתי'] : ד) אשר על כן נראה לי דחילוק יש בין הרפואה הנעשה בסמנים דבהו גופייהו איכא גזירה דשחיקת סמנים זה דומה לשאר שבות. אבל רפואה דעלמא דבהו גופייהו ליכא גזירה. רק גזירה שמא יתרפא בסמנים. ובהן יהי' הגזירה שמא ישחקם בשבת קיל משאר שבות ומותר במקום חולי: ה) וסעד יש לזה מהא דשבת (דף נ"ג:) בהמה שאחזה דם אין מעמידין אותה במים כדי שתצטנן. ואמר עולא הטעם גזירה משום שחיקת סמנין. ופרש"י במידי דרפואה גזור רבנן דאי שרית שום רפואה אתי למשרי שחיקת סמנים והוא איסור