אבני נזר אורח חיים תל

להיפוך. מלבד זה אין להורות היתר כזה דאוושא מילתא ותמוה. אך ביום טוב שני של ראש השנה שכבר ידוע שמקילין בו לצורך מת אפשר המורה היתר בזה לילך חוץ לתחום למול [על סמך מהרש"א והוכחה מתוספות ורמ"ה שמוכח מדבריהם דמילה עצמה חשיב כרת ולא העמידו דבריהם בתחומין מאחר שאינו מביא לאיסור תורה] אין מזחיחין אותו. אך ביום טוב שני של גליות מותר ומותר בלי פקפוק: דברי הדו"ש הק' אברהם. סימן שצג. ב"ה ג' שלח סת"ר לפ"ק. שלום לכבוד ידידי וחביבי הרב הגאון המפורסם כקש"ת מו"ה יואב יהושע נ"י: א) דבר הנוצות מתרנגולים שהמנהג במקומכם שהשו"ב לוקחים אותם בכל השנה אחר השחיטה וצוה כבוד תורתו שביום טוב לא יקחו אותם מאחר שכוונתם בנטילת הנוצות אינו לצורך אכילת התרנגול רק לצורך הנוצות: ב) באמת כל דבריו בזה אינם ברורים. כי מה שכתב לא מבעיא להתוספות דתלישת הנוצות לצורך אכילה וחשיב אין צריכה לגופה מה בכך. אטו מלאכת יום טוב דחוי' שצריך להשתדל באופן דלאו מלאכה, הא הותרה. ובורר אוכל מתוך פסולת מותר בשבת לאכול לאלתר. וליש פוסקים אפילו פסולת מאוכל. וביום טוב מותר אפילו לאכול לאחר זמן אף דאפשר בהיתר לאלתר: ג) ומה שכתב עוד מדברי תוספות מנחות (דף ס"ד.) שהקשו על הואיל ומקלעי' לי' אורחים נימא זיל בתר מחשבתו. ותירצו דשאני בהא דמנחות דצידת דגים לא חזיא בשבת. ואם כן הכי נמי דנוצות לא חזי ליום טוב. הנה דברי תוספות קשיין דהא בש"ס שם מדמי לה נמצאת כחושה בבני מעים דלמאן דאמר זיל בתר מחשבתו חייב אף דבהמה גופה חזיא לקרבן. על כן אני מפרש דשאני בהא דהואיל דהמבשל נמי ידע שאם יבואו אורחים יאכילום. אבל בצד דגים שהצידה בשעה שמעלה מצודה מן הים. וכיון שלפי דעתו אין תינוק במצודה י ואפילו הואיל ליכא. אף שלפי האמת שיש תינוק יש בהעלתו הצלת נפשות. מכל מקום לפי מחשבתו כו' מה שאין כן בהואיל מחשבתו נמי דאיכא הואיל. וכל שכן בנידון דידן שידע שהאוכל נפש מתוקן ובכל מקום פסיק רישי' חשיב כמתכוין והוא כמתכוין גם לאוכל נפש וזה פשוט: ד) ומקרוב נדפס ספר שיטה מקובצת שפירש בהא דנמצאת כחושה משום דאינו רק מצוה מן המובחר להביא שמינה יש לקיים דברי תוס' בפשיטות. ולפי זה יש ליישב דעת הראב"ד שבהלכות שבת פסק דזיל בתר מחשבתו ובהלכות שגגות שתק לרמב"ם. אך משום שרמב"ם הביא דין בנמצאת טריפה בבני מעיים. ובזה לפי דברי השיטה מקובצת לכולי עלמא פטור. על כן שתק. מכל מקום בנידון דידן שידע פשוט שפטור. וכמדומה לי שאין בדברי כבודו יותר טעמים לאיסור ונדחו: ה) אך נראה לי לאסור מטעם אחר לפי מה שחדשתי זה רבות בשנים דענין אוכל נפש שהתירה התורה אינו שמצוות שמחת יום טוב מתיר האיסור שהרי בעידנא דעושה מלאכה אינו אוכל. אך הענין שנקראת מלאכת אוכל נפש משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה וכל המלאכה משום התיקון שבו וכיון שתיקון הדבר ומחשבתו לאוכל נפש התירה התורה. וזה הטעם שלהביא מחוץ לתחום ביום טוב אסור ואפילו לא הי' אפשר מערב יום טוב כגון שגוי נתן לו ביום טוב. ועוד באוכל נפש עצמו לא מפלגינן בין אפשר ללא אפשר. אך הענין דבתחומין לאו מלאכה ואין העברת התחום ענין למה שאוכל אחר כך. ואין מה שאוכל אחר כך מתיר האיסור של עכשיו בשלמא מלאכה האוכל נפש עושהו מלאכה והוי מלאכת אוכל נפש מה שאין כן בתחומין. [ובסי' הקדום הארכתי מאוד בזה לפרש המשנה דפרק אלו דברים ותוספות ריש פסחים גבי הבערה ללאו יצאתה] לפי זה צריך לומר בהואיל כו' מחשבתו נמי שאם יבואו אורחים יאכיל להם. ובשחיטת בהמה מסוכנת יש לומר כיון דמקלקל בחבורה חייב ולא בעי מלאכת מחשבת ואפילו מתעסק חייב. ומכל מקום תיקון קצת בעי. ומצד מה שיכול לאכול מבעוד יום הוה תיקון קצת והוי מלאכת אוכל נפש אף דלא מכוין הא בחבורה לא בעי כוונה: ו) והנה בשבת (דף ק"ג.) התולש עולשין אם לאכילה כגרוגרת או ליפות הקרקע כל שהוא. ומקשה אטו לאכילה לאו ליפות הקרקע הוא פרש"י הרי הקרקע מתיפה מאליו. ומשני לר' שמעון דאמר דבר שאינו מתכוון מותר. ומקשה והא מודה ר' שמעון בפסיק רישי' ולא ימות. ומשני לא צריכא דעביד בארעא דחברי'. ופי' התוספות משום דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה. ומלאכה שאינה צריכה לגופה פטור. וקשה לי הא אפילו מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב היינו דחייב על הצורך שחוץ לגופו כגון המוציא מת שתיקן הבית שחוץ לגופו. אבל הכא הצורך שחוץ לגופו הם העולשין שאין בהם כשיעור. ונראה לי דהא מילתא דומה למוציא כפי פרה לגמל חייב. אף דלפי מחשבתו לגמל הוי חצי שיעור. כיון דבעצמותו שיעור שלם. ולפי צורכו הוי חצי שיעור על כל פנים חייב. הכי נמי כיון דבקרקע תיקון גמור. ולדידי' נמי על כל פנים יש חצי שיעור. על כרחין צריך לומר משום פטור מלאכה שאינה צריכה לגופה דצורכו הוא תיקון שחוץ לקרקע שבו המלאכה. ולפי זה התולש דבר שאין בו צורך כלל כמתעסק בעלמא בארעא דלאו דידי' ולא נתכוין לטובת בעל הקרקע יפטור: ז) ואם כן בנידון דידן אם לא הי' בנוצות צורך כלל הי' פטור כיון שלא נתכוין לטובת בעל התרנגולת. והרי תלישה זו מצד האוכל לבד לאו מחשבת היא רק מצד הנוצות. ומצד הנוצות לבד הוי מחשבת כיון שיש בנוצות כשיעור והוי האוכל נפש כמסייע לבד לענין מחשבת שאין בו ממש ולא חשיב מלאכת אוכל נפש: