אבני נזר אורח חיים תכט

כאבדו עיין שם. והכי נמי כיון דמדרבנן אסור להביא האיזמל הוה לי' כנאבד האזמל ואנוס הוא כמו חבוש בבית האסורין כנ"ל. האומנם כי בטורי אבן חגיגה (דף ז':) בדיבור המתחיל עולת נדרים ונדבות במועד כתב שדברי תוספות אלו מרפסין איגרא עיין שם. אך לאוקמי כמאן דאמר אין ציץ מרצה על העולין דוחק גדול לאוקמי דלא כהלכתא. בפרט שבתורת כהנים עצמו ברייתא דציץ מרצה על העולין. ואם באנו לומר שלא כדברי התוספות נצטרך לומר דמיירי שבשעה שנטמאו האימורים לא הי' הציץ על מצחו וכדעת רש"י סנהדרין (דף י"ב.) עודהו על מצחו בשעת הטומאה מרצה אין עודהו על מצחו בשעת הטומאה אינו מרצה. ואם נטמאו אימורים ואין הציץ על מצחו של כהן גדול שוב אין להם תקנה מן התורה. אך הרמ"ה שם חולק על פרש"י ופי' אין עודהו לומר על מצחו בשעת הקרבה יעוין שם. ולפי זה צ"ל בהא דנטמאו אימורים כשיטת תוספות כיון דמדרבנן אי אפשר להקטיר הוי מן התורה כנאבדו האימורין. הכא נמי יחשב גם מן התורה כנאבד האיזמל ואנוס הוא כמו חבוש בבית האסורים או שאינו מוצא בקי למול דמשמע ברשב"א שאינו מעכבו בפסח. ומשמע דמילה עצמו חשיב כרת כדעת מהרש"א פרק ר' אליעזר דמילה ולשון א' ברש"י ברכות הנ"ל: יז) אך עיקר היסוד שהמצאתי מפר"ח דתחומין נדחין מקמי חיוב כרת. לכאורה משנה מפורשת פרק אלו דברים להיפוך דתנן התם הרכבתו והבאתו מחוץ לתחום אין דוחין השבת. הנה דהעמידו חכמים איסור תחומין במקום פסח דכרת. אך ראיתי לתוספות זבחים (דף נ"ו.) שכתבו בהא דאמר רבא ערל הזאה ואזמל לא חשיב הרכבתו והבאתו מחוץ לתחום דלא חשיב אלא דברים של חידוש. ולא ביארו דבריהם מה חידוש יש יותר בהני דחשב רבא: יח) גם בפר"ח פסחים הנ"ל יש מקום עיון דבקושיא דמאי שנא הני מאי שנא הני פי' הני ערל טמא היינו טמא מת בז' שלו בערב פסח ואלו אזמל שיירי [והמדפיסים בש"ס ווילנא הוסיפו בין שני חצאי מרובע תיבת ואיזמל. ובפר"ח הנדפס בפני עצמו ליתי'] ואלו בתי' כתב גם באיזמל משום דאתי לידי איסור דאורייתא: יט) על כן נראה דסבירא לי' לר"ת בהך דאיזמל אין קושיא כלל דפשע ולא הביא איזמל מערב שבת לא מקילינן בי'. מה שאין כן אונן מצורע ובית הפרס דלא פשעו מידי על כן לא העמידו דבריהם במקום כרת. והוכחת ר' חננאל ממתניתין דאלו דברים הבאתו מחוץ לתחום אינו דוחה שבת אף דתחומין לגמרי מדרבנן ואין להם עיקר מן התורה ולא אתי למיתי' לידי איסור תורה ע"כ משום דפשעי. ואם כן לא קשה מידי מאיזמל. אך למה דמשני בערל והזאה משום דאתי לידי איסור דאורייתא. הנה טעם זה מספיק לאיזמל ולא הוצרכנו באיזמל טעם חדש משום דפשע כתב טעם זה גם באיזמל [וכיוצא בזה כתב הר"ן ריש פרק לולב וערבה בהא דכתב הרי"ף פרק קמא דמגילה בטעם דמגילה אינו דוחה שבת משום דלא בקיאין בקביעא דירחא. ותפס עליו בעל המאור דמגילה דרבנן אפילו הי' בקיאין בקביעא דירחא לא הי' דוחה. ותירץ הר"ן משום דתי' דלא בקיאין בקביעי דירחא צריכין לשופר ולולב וטעם זה מספיק למגילה. כתב טעם זה גם במגילה. הכא נמי הואיל וטעמא דאתי לאיסור דאורייתא הוצרכנו לערל הזאה וטעם זה מספיק גם באיזמל כתב טעם זה גם באיזמל]: כ) ועתה נבאר דברי תוספות זבחים שכתבו דבהני דפסחים אין שום חידוש על כן לא מנאו רבא. והוא ודאי גם כן מטעם הנ"ל דפשעי. אך דקשה על זה אם כן למה מנה רבא איזמל דפשע גם כן במה שלא הביא איזמל מאתמול ונראה דחילוק בין מילה לפסח. דפסח לא רמיא חיובא רק על המביא פסח אבל מילה רמיא חיובא על אב ואם. לא מלו אב ואם רמיא חיובא על בי"ד [והיינו על כל אדם כמבואר בתשובות רשב"א שהביא בית יוסף סימן רמ"ד] ועל כן החיוב להכין איזמל תחילה הי' רק על אב שכיון שיש אב החיוב עליו וכשלא הכין ואי אפשר לאב להביא איזמל דרך חצירות משום דפשע ולא ניקל גבי' חל חיוב על בית דין שלא פשעו שעליהם לא הי' החיוב להכין תחילה,. וכיון שהם לא פשעו יהי' מותר להם להביא איזמל למולו על כן הוי חידוש. דבכל מקום דאתי לידי איסור דאורייתא העמידו דבריהם. ומה שלא הביא הר"ח הקו' על האיזמל. היינו דר"ח לפי שיטתו דכרת דמילה היינו אם יתבטל על ידי זה מפסח. וחיוב זה אינו רק על האב והוא פשע. ודמיא ממש לתחומין לגבי פסח. אבל התוספות שכתבנו לפי שיטתם דמצוות מילה בעצמה אף בקטן מכל מקום חשיב מצוות כרת. על כן חשיב באיזמל לא פשעו הוי חידוש באיזמל. והנה גם תוספות דזבחים מסייעים לפי' מהרש"א שגוף מילה אף בקטן חשיב מקום כרת: כא) אך מדברי רמב"ם ורמב"ן משמע לי שמפרשים כפרש"י ור"ח. שרמב"ם הוכיח מדמכשירי מילה דוחין שבות דשבות דהוא הדין מכשירי לולב ושופר. ומה ראי' הא שבות דשבות דהוי תרי דרבנן דומה לדבר שאין לו עיקר מן התורה כמו שכתב הרא"ש סוף פרק האיש מקדש ועיין ב"ש סימן כ"ח והיינו דרחוק מאיסור תורה דגזירה לגזירה לא גזרינן וכיון דלא אתי לאיסור תורה לא העמידו דבריהם במקום מילה מצוות כרת. ומה זה ראי' ללולב ושופר. ואף הרמב"ן לא דחה אלא משום דמילה גופה דחי שבת. אבל לא משום דמילה מצוות כרת. משמע דכרש"י ור"ח סבירא לי' דמילה דקטן לא חשיב מצוות כרת והא דאיזמל דקרי לי' כרת היינו במעכבו מפסחו: כב) העולה מזה דין שלפנינו שלא פשע. שאין המוהל מחויב לבטל שמחת יום טוב לבא שם קודם יום טוב ותלוי במחלוקת הנ"ל לפרש"י ור"ח וכן נטה דעת רמב"ם ורמב"ן לא חשיב מידי דכרת ואסור לילך. לעומת זה משמעות תוס' ומשמעות רמ"ה סנהדרין ודברי מהרש"א מפורשין להדיא דהוי מידי דכרת ומותר לילך: כג) מכל מקום לדינא אין להורות היתר בשבת וביום טוב ראשון על סמך תוספות ורמ"ה הנ"ל דמוכח מדבריהם דמילת התינוק חשיב כמו חיוב כרת. וכל שכן שאין לסמוך על גוף פי' מהרש"א שבת הנ"ל בפי' הרבוותא דמותר להוציא כלים ששבתו בבית לר"ש מאחר שרי"ף ותוספות סוברים