אבני נזר אורח חיים תכח

חששו למיעוטא וסומכין על הרוב שבודאי נתקדש החודש בזמנו. א"כ גם במכשירין הא במקום ביטול מצוה סומכין על הרוב והיום חול. ואינו שום נ"מ בין היכי דבעידנא או לאו בעידנא. וכיון דלדידהו הי' מותר מכשירין ביו"ט שני גם לדידן מותר דלא חמיר לדידן מלדידהו. ובודאי במקום שיש פשיעה בדבר שלא הכינו המכשירין י"ל שאין ראי' משם ובכהאי גוונא לא הקילו. אך בנידון דידן שעל פי דין לא הי' מחוייבין לבטל שמחת יום טוב במקומם משום מצות מילה שחל ביו"ט דכהאי גוונא חשוב עוסק במצוה פטור מן המצוה כדאי' פרק הישן (דף כ"ה) שמותר לטמא לקרובים קודם שחל עליו מצוות פסח אף דפסח חמיר אינו חייב לבטל מצוה קלה בשביל חמורה העתידה לבוא. והכא נמי אין מחוייבין לבטל מצוות ושמחת אתה וביתך בשביל מצוות מילה העתידה לבא. וכל שכן הוא דלאו מצוה דידי' כמו פסח ואין פשיעה בדבר כלל ושפיר ילפינן מקל וחומר ממילה שלא בזמנו: יא) ומעתה אין ראי' מהרמב"ן שדחה ראיית המתירים מכשירי מילה ביום טוב שני מדמיון המת. ודחי רמב"ן ראייתם. דיש לומר לעולם ביום טוב שני של גליות מודה רמב"ן שדוחה. אך לפי דמיונם ממת הי' מותר אפי' ביום טוב של ראש השנה כמו במת. וזה דחה הרמב"ן. אבל של גליות אפשר מודה רמב"ן שדוחה. ועיין תוספות בבא קמא (דף פ':) שכתבו והי' נראה להתיר ביום שני אפילו של ר"ה לעשות צרכי מילה מקל וחומר דמת כו' ומיהו אין זה קל וחומר עיין שם. ואם הי' דעתם לאסור אף בשל גליות הי' להם לומר והי' נראה להתיר ביום שני ואפילו של ראש השנה. שאז הי' משמע תרי מילי. הי' נראה להתיר ולפי האמת אפילו בשל גליות אסור. ומאחר שכתבו אפי' בלא ויו משמע דלא מיירי אלא בשל ראש השנה [עיין תוספות מנחות (דף מ':) דיבור המתחיל תכלת] אבל ביום טוב שני של גליות אף לפי האמת מותר. וזה דקדוק ברור למבין: יב) עוד יש לצדד היתרים בתחומין גם בשבת וביום טוב ראשון. הא' לפי מה שכתב מהרש"א ריש פרק ר' אליעזר דמילה בפי' רבוותא דלר' שמעון אפילו כלים ששבתו בבית מותר להוציאן מחצר לחצר לצורך מילה דלא העמידו חכמים דבריהם באיזמל במקום כרת אלא לרבנן דאיכא למיחש משום הרואה ויבא להתיר גם לדבר הרשות, אבל לר"ש כיון שאין האיסור רק בשעה שמוציאין לחצר אחרת. ואז אין ניכר ששבתו בבית לא העמידו דבריהם במקום כרת וא"כ בתחומין נמי כיון שאין איסור אלא בשעה שיוצא חוץ לתחום ואז אינו ניכר ששביתתו הי' רחוק משם אלפים אמה ולא אתי הרואה להתיר לדבר הרשות ולא העמידו דבריהם במקום כרת. והא דתנן שופר של ראש השנה אין מעבירין עליו את התחום משום דשופר אינו עשה שיש בו כרת: יג) עוד יש לומר על פי פר"ח פסחים סוף פרק האשה בהא דערל הזאה ואזמל העמידו דבריהם במקום כרת אונן ומצורע ובית הפרס לא העמידו דבריהם במקום כרת וגי' ר"ח בסוף הסוגיא וזה לשונו מאי שנא הני ומאי שנא הני פי' ערל וטמא [ואיזמל] ערלה איסורא דאורייתא היא וכן הזאה נמי אי מעביר לה דרך רשות הרבים אתי לידי חילול שבת דהיא איסורא דאורייתא וכן איזמל נמי אי מביאו לי' דרך רשות הרבים איסורא דאורייתא העמידו דבריהם במקום כרת. אבל אונן ומצורע ובית הפרס דלא אתי לידי איסורא דאורייתא לא העמידו דבריהם במקום כרת עד כאן פר"ח. ואם כן בנידון דידן לילך חוץ לתחום ותחומין אין להם עיקר מן התורה ופירשו שם דאפילו לרמב"ם תחום י"ב מיל מן התורה אין זה גזירה א' מיל אטו י"ב מיל ותחומין דאלפים אמה עיקרן דרבנן ולא אתי בי' לידי איסור תורה לא העמידו במקום מילה מצוות כרת וכמו איזמל דרך חצירות אם לא הוה מצי למיתי' בי' לידי איסור תורה לא הי' מעמידין דבריהם במקום מילה: יד) האומנם כי רש"י פי' באיזמל בערב פסח דמילת זכריו מעכבתו מפסח שיש בו כרת וכן פר"ח. אבל מילה עצמו לא קרי לי' כרת דליכא כרת אלא בגדול שאין מילתו דוחה שבת. אך מהרש"א הנ"ל דעתו להדיא דמילה עצמו חשיב לי' כרת. שהוא פי' בהך עובדא דאיתא התם אמר רב אושעיא כו' שאילית את ר"י הגוזר [מוהל] שהי' האיזמל שבת בבית ואף על פי כן הי' מותר, לר"ש ור' אושעי' לאו בזמן המקדש הי'. הנה דמילה עצמו קורא לו כרת. הגם כי בפסחים פרש"י בפסח. אך בברכות (דף י"ט:) בהא דהרי שהי' הולך לשחוט פסחו ולמול בנו ושמע שמת לו מת אמרת לא יטמא משום דפסח חובת כרת ומילת בנו נמי מצוות כרת, ואית דאמרי למול בנו נמי בערב פסח קאי דמילת זכריו מעכבתו בפסח. הנה דשני לשונות הם ברש"י ומהרש"א פי' הרבוותא ורש"י על פי פי' ראשון של רש"י ברכות: טו) ובאמת קשה לי על פרש"י ור"ת בפסחים דבערב פסח קאי ומילת זכריו מעכבתו בפסח. דהא בפרק הערל באביו ואמו חבושים בבית האסורים ושחט פסחו עליהם דמצוות מילה עלייהו רמיא והם אינם יכולים למולו אין מילת התינוק מעכבתם משחיטת הפסח כיון שאינם יכולים למולו וכן בטומטום שאינו בקי לקורעו כתב שם רשב"א דאינו מעכבתו בפסח מהאי טעמא. ובתינוק דעלמא שאין האב בקי לימול בקל יוכל למצוא בקי ולולא זה לא הי' מעכב. ואם כן זה שאין לו אזמל. אם יאסר להביא דרך חצירות הרי אנוס הוא בתקנתא דרבנן ולמה יעכבו מפסח. וצריך לומר דמכל מקום כיון שמן התורה יכול להביאו לא חשיב אונס מן התורה. ועיין תוספות יבמות (דף צ"ג:) שהקשו בהא דהתירו לתרום שלא מן המוקף לצורך שבת מערב שבת דאי אפשר להמתין עד שיביאו לו הפירות בשבת ויהי' מוקף שאי אפשר לתרום ולעשר בשבת. והקשו בתוספות הא מן התורה מותרים לתרום בשבת ואיך מותר לעבור על איסור תורה לתרום שלא מן המוקף ין שם. הנה דאף שאם ימתין עד השבת לא יוכל לתרום ויתבטל מעונג שבת. מכל מקום מן התורה חשיב אפשר. והכי נמי מן התורה אפשר לו למול: טז) אך בתוספות פסחים (דף נ"ט:) בהא דנטמאו אימורים או שאבדו מותרים כהנים לאכול בשר בלא הקטרת אימורים. וכתבו בתוספות דאף למאן דאמר ציץ מרצה על העולין ויכול להקטירם מדאורייתא על ידי ריצוי ציץ כיון דמדרבנן אסור להקטיר חשיב