אבני נזר אורח חיים תכו

ו) מיהו הרמב"ם פרק י"ז מהלכות סנהדרין גבי ראש ישיבה כתב גם אינו חוזר להיות כאחד משאר הסנהדרין שמעלין בקודש ולא מורידין. משמע שעדיין שם וקדושת ראש סנהדרין עליו. אף שאין ראש סנהדרין בפועל. והנה יש לומר גם במלך שעדיין שם מלך עליו ויהי' מצוה עליו לא ירבה לו סוסים. ואפשר דמכל מקום לא שייך בי' לבלתי רום לבבו מאחיו. וצריך עיון בכל זה: ז) אשר כתבתי דצידת צרעין דרבנן, זה מפורש ברש"י סוף פרק האורג. וכבודו החליף צרעין לדבורים. למה זה. ובאמת ראיית האליה רבה לדבורים וחגבין וגזין אינו מובן דרש"י כתב להדיא משום דחגבים וגזין מין טהור. והרב בשלחן ערוך פסק גם כן דצרעין אינו חייב על צידתן. ומה שכתב בשם הרב שדבורים חשיב במינם נצודים. לא היו דברים מעולם. והביא רק ראי' דצידתם בכוורת חשיב צידה. ובצידת ארי לגוהרקי כתב חייב לא בצידת דבורים: ח) אשר הקשה על הרמב"ם שכתב בשתי נשים נדות ולא נודע על איזו אף שגופין מחולקין. זה קושיא. אבל אין להוכיח ממנו דלא אמרינן גופין מחולקין להקל. שהרי לפי שיטתו שבתות כגופין מחולקין. הא מפורש בגמרא להדיא בחצי שיעור בשבת זו וחצי שיעור בשבת זו דפטור דאין מצטרפין משום דגופין מחולקין: ט) אשר הקשה על בישל ובא אחר והגיס משני כחות באדם אחד. אינני מבין כלל דזה מעשה אחת הבישול רק שתחילת בישולו לא הי' שימהר הבישול כל כך. מכל מקום כיון שהי' מתבשל חייב אף אם נתבשל קודם: ידידו הדוש"ת הק' אברהם. סימן שצב. נשאלתי על ידי דולג רב מהרה"ג דק"ק איניווע בכפר שיש בו מילה בזמנו ביום טוב שני של פסח. אם מותר למוהל לילך שם ביום טוב שני חוץ לתחום. וזה אשר השבתי: א) הנה פרק ד' דראש השנה שופר של ראש השנה אין מפקחין עליו את הגל ואין מעבירין עליו את התחום. ובגמרא מה טעמא שופר עשה ויום טוב עשה ול"ת ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה. וידוע דעשה דוחה עשה ולא תעשה שאינו שוה בכל. דגמרי' מכהן מצורע דמותר לגלח זקנו אף דאית בי' עשה גם כן דקדושים יהיו אך משום שאינו שוה בכל לפי זה יש לומר יום טוב שני דאין מוזהרין עליו רק בני חוץ לארץ ובני ארץ ישראל אין עושין רק יום אחד. חשוב יום טוב שני אינו שוה בכל. ולא דמי לשופר לדעת רבינו אפרים, ובעל המאור דאין בני ארץ ישראל עושין אף ר"ה רק יום אחד. מכל מקום בחוץ לארץ אינו דוחה אפי' ביום טוב שני. דהתם גם העשה דשופר אינו שוה בכל. אבל מילה אף דאינה בנשים. היינו משום דלית להו ערלה וכמאן דמהילא דמיא. ותדע דעבד אינו מחויב במצוות יותר מאשה ואף על פי כן ישנו במילה. אך הוא הדבר דאשה אם הי' בה ערלה היתה מחוייבת להסירו.) אבל זקן דכהן חשוב אינו שוה בכל אפילו לדעת רמב"ם פרק י"ב מהלכות עכו"ם הלכה ב' דעבד חייב על גילוח זקן [במשנה למלך תמה עליו וסיים שדבריו צריכין תלמוד] מכל מקום העשה אינו שוה בכל שאינו אלא בכהנים. וכהנת אף אם הי' לה זקן לא היתה בעשה זה: ב) וכל זה הוצרכנו לדעת תוספות יבמות דמשום שאינו בישראל לא חשיב אינו שוה בכל רק משום דליתי' בנשים [וטעם דברי תוס' אלו. משום דכל מצוה נכרת עלי' ד' בריתות ללמוד וללמד לשמור ולעשות ובללמוד וללמד ולשמור גם ישראל חייבין. על כן חשוב שוה בכל. רק מה שאינו בנשים. דנשים אינם בתלמוד תורה] אך לולי דבריהם י"ל בפשיטות משום דאינו בישראל חשוב אינו שוה בכל. והרי העשה אינו בכל ישראל. ואין צריך לומר משום כהנת לבד. ולדעת המשנה למלך שתמה על הרמב"ם גם הלא תעשה אינו שוה בכל שאינו בנשים אפי' הי' לה זקן כמו עבדים שפטורין לדעת המשנה למלך: ג) נחזור לענינינו דעשה דמילה שוה בכל כנ"ל ויום טוב שני של גליות הואיל ואינו רק לבני חו"ל יחשב אין שוה בכל ודוחה אותו. ויש לדחות כיון שבני ארץ ישראל אם הי' דרין בחוץ לארץ הי' חייבין חשיב שוה בכל: ד) ועוד מלבד טעמא דעשה ולא תעשה האיכא טעמא דבעידנא דעקר לאו לא מקיים עשה. וכבר כתבו הריטב"א והר"ן דהוא הדין דהוה מצי הש"ס לומר טעמא דבעידנא. ואף לדעת הלחם משנה בהלכות שופר דצריך לשניהם יחד. זה אינו רק בשאר שבותים לא בתחומין כמו שביארתי בעזה"י בחיבורי אגלי טל להלכות שבת בפתיחה. ועוד דמפורש ברמב"ן פרק י"ט דשבת (דף ק"ל:) וז"ל למדנו שטעה המתיר צורכי מילה ביום טוב שני על ידי ישראל מקל וחומר דמת דשוי' רבנן כחול לפי שהמת חמור ממילה שהרי התירו בו כרמלית בשבת מה שאין כן במילה. ע"ש. מבואר שדעתו לאסור צורכי מילה ביום טוב שני. ומי יערב לבו לחלוק על הרמב"ן [ולפנינו יתבאר שהראי' מהרמב"ן יש לדחות]: ה) ולאחר העיון נראה להתיר. דהנה הרמב"ם התיר מילה שלא בזמנה ביום טוב של גליות מדתניא במתני' ביו"ט שני של ראש השנה אינו דוחה. מכלל דביום טוב של גליות מותר. והרא"ש בתשובה כתב דאף של גליות אינו דוחה. ומתני' דתני