אבני נזר אורח חיים תכג

חשיב מלאכת מחשבת. ואכתי קשה מה ראי' ממחיקה לכיבוי ועל כרחך כמו שכתבתי: ו) אשר הוקשה לו מהא דכתב המג"א דאסור לפרוס מצודה לצוד עכברים אף דהוי רק גורם שיצוד אחר כך וגורם על ידי בעל חי גרע טפי מגורם על ידי רוח שהוא בטבע. וצידת עכברים אין צריך לגופה. הנה ריש פרק שמונה שרצים כתבו תוס' להדיא דשמונה שרצים סתמן ניצודין לצורך עורן. ועכבר אחד משמונה שרצים. אך שינויא דחיקא לא משנינא לי'. דעינינו רואות בזמנים אלו אין צדין עכברים בבית לצורך עורן. אך דברי המג"א נובעים מהתוספות שבת (דף י"ז:) ד"ה אין פורסין ודבריהם צריכים לפנים שכתבו בהא דאין פורסין מצודות וכו' אלא כדי שיצודו מבעוד יום אע"ג דבשבת נמי אם פירש מצודה אינו חייב חטאת שאינו יודע אם יצוד אם לאו מכל מקום גזרו וכו' עד כאן דבריהם. משמע שאם מצויים שם חיות וידוע שיצוד חייב. וכן דעת הפרי מגדים. וקשה שהרי התוס' כתבו שם דיבור המתחיל אלא בהא דכדי שיצודו מבעוד יום שהקשו איך ידע מתי תבא חי' ויש לומר דבירושלמי מוקי לה בפורס בחורשין דמצוים שם חיותא והוי ודאי שתצוד מבעוד יום. וכל שכן שיחשב ודאי שתצוד בכל השבת. והב"מ נדחק אפי' ודאי תצוד פטור. והתוספות קושטא דמילתא אמרי. ואיני יודע מה זה קושטא דהא מיירי בפורס בחורשין ויודע שיצוד: ז) אשר על כן נראה לי לפרש דברי התוספות דנהי דודאי תבוא שם חי' אחת ותיצוד. מכל מקום אינו בבירור איזה חי'. וחי' הניצודת לא הי' ברור שתצוד על כן פטור. אך לכאורה יש לדמותו למה שכתב הט"ז סי' שט"ז גבי דבורים דחשיב פסיק רישי' אף דבשעה שיפתח לנוטלן יברחו. אי אפשר שיברחו כולם ולפחות תצוד אחת הוי צידה. הכי נמי ממה נפשך תצוד אחת יחשב צידה. אך יש לומר דמכל מקום פטור מחטאת דאם יצוד שתי חיות יראה דחייב שני חטאות משום גופין מחולקין [דמשמע ריש פרק שמונה שרצים דעל מה שפטור על הריגתו פטור על צידתו. ואם כן החיוב משום שהוא בעל חי ואמרינן בי' גופים מחולקים ודו"ק כי קצרתי] וכל שחלוקים לחטאות אין מצטרפים לחטאת. אך לפי זה מכל מקום איסור תורה יש [ועל כן אסר הט"ז גבי דבורים. רק מחטאת פטור כיון דאין צידה באחת מיוחדת רק בצירוף כולם. וכיון שגופים מחולקים לא יצטרפו ודנין על כל אחת בפני עצמו ולא הוי צידה לחיוב חטאת. אבל איסור תורה יש] ואם כן מה הקשו התוספות לבית שמאי דפשוט כוונת הש"ס שם (דף י"ט) דלא גזרו בית שמאי בעגולי הגת רק משום דלית בהו איסור תורה. ח) אשר על כן נראה דמשונה מלאכת צידה משאר מלאכות הנעשות בזמן כמו המבשל ואופה שאם רדן מתנור קודם שנתבשלו ונאפו פטור. ואלו צידה אם העמיד מצודה באופן שבוודאי תצוד. חשוב צידה משעה שהעמיד. כמו שפטור על צידת עופות שבאין לכלובן לערב. משום דמעכשיו הוא ברשותו. וכל מלאכת צידה שתהי' ברשות האדם. וכיון שחשוב ברשותו נצודת היא. והכי נמי בהעמיד מצודה שבודאי תצוד מעכשיו הוא ברשותו וחשיב צידה מעכשיו, ואפי' הרס המצודה לא יועיל שכבר נתחייב. ועל כן שפיר הקשו התוספות ממה נפשך אם אזלת בתר צירוף החיות שממה נפשך אחת נצודת. הא זאת נעשה מערב שבת ולמה יאסור לבית שמאי. ואי בתר אותה חי' שניצודת לבסוף. ומשום דגופין מחולקים אין מצטרפין לחטאת כנ"ל. הא אותה חי' אינו ברי שתצוד ואתי שפיר: ט) העולה מזה שאם העמיד מצודה וברי שיצוד חי' ידועה חייב חטאת ואם אינו ידוע איזו חי' יצוד פטור מחטאת. אך איסור תורה יש. וכן הוא מסברא שצידה שבמשכן ודאי הכי הוי. ואין סברא לומר שבמשכן הי' החי' באה בשעת צידה כמו שכתב הב"מ שבודאי לא הי' מדקדקין בכך. וכן כתב הרמב"ם פ"ו הלכה כ"ב במשסה כלב אחר צבי וברח הצבי ועמד בפניו והבהילו עד שתפסו הכלב הרי זה חייב. ואף על גב שניצוד ע"י בעל חי. וכל זה מפני שדרכו בכך. הכי נמי בפרס מצודה ובוודאי תצוד דמלאכה הוא משום שדרכה בכך. אך באינו ידוע איזה חי' פטור מחטאת משום גופים מחולקים כנ"ל: י) ועתה נשובה לדברי המג"א. בפורס מצודה לצוד עכברים שבבית. בוודאי יצוד אחת כיון שמצויין בבית. ואם כן למאן דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב איסור תורה יש. ואף שפטור מחטאת משום גופין מחולקין. דכיון שדרכה בכך במשכן חייב משום מלאכת מחשבת. כמו זורה ורוח מסייעתו בקל וחומר מנזיקין. ואם כן בדאורייתא צריכין לחוש לדעת הרמב"ם דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב. אך אף למאן דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור ולא מחייב משום מלאכת מחשבת. מכל מקום אסור ואינו מותר משום גרמא. דבצידה הוי מעשה ממש. דמשעה שפרס מצודה חשוב צידה כנ"ל: יא) מה שהקשה על רמ"א, שגם בשעה שהרוח מנשב לא יאסר, אינו קושיא. שהרי נכבה תיכף. ומירושלמי ומצידה כבר נתיישב: יב) מה שכתב לדחות הראי' שהבאתי מהא דמדמי הש"ס גרם כיבוי לגרם מחיקה שחלקו בין הפסק כלים למים. איני יודע מה זה. דסוף סוף אין קושיא כלל ממחיקה: ידידו הדוש"ת הק' אברהם. סימן שצ: להרה"ג הנ"ל ב"ה ה' תצוה תרנ"ד. מכתבו אתמול בלילה הגיעני הנני להשיבו. הגם שרוב הדברים פשוטים ובעצמו הי' יודעם אם הי' רוצה: א) מה שהביא מבאר היטב שהביא בשם הר"ר יו"ט שאם רואה צבי בשבת מרחוק מותר לומר לו תא ניא תא ניא ומשמרו עד הערב. אינו קושיא על