אבני נזר אורח חיים תכא

לא אמרינן בי' מתוך. באמת כן צריך לומר לרש"י וכן כתב בשיטה מקובצת לשיטת רש"י. דלשיטתו אין לומר שאינו מותר רק אם העיקר לצורך ישראל דהא לדידי' מותר אפילו בלא צורך כלל. וצריך לומר דגזירת הכתוב היא. אבל להתוספות אין צריך לחדש גזירת הכתוב בלא טעם בזה. רק כדמחלק הש"ס משום דמשלחן גבוה זכו. ומכל מקום לשיטת רש"י אינו ממעט לנכרי רק דומיא דלכם לאכילה בזה האופן ממעט לאכילה לנכרי. והיינו כשמבשל לכבד הנכרי. אבל כשמוציא לגוי בשביל אלמותו שאין תועלת לישראל באכילת הנכרי כלל. ואפילו אם יאבד או יפסד קודם אכילת הגוי לא איכפת לישראל בזה. על כן לא חשיב מוציא לאכילת גוי. ובשבת וביום טוב תלוי במחשבתו דמלאכת מחשבת אסרה תורה ה) ומהאי טעמא נראה לי בענין מחלוקת השב יעקב עם הנודע ביהודה בשוחט בהמת נכרי ביום טוב וישראל קונים ממנו אחר כך. דהשב יעקב אוסר משום לכם ולא לנכרים ומדמי לשלמים. ולדידי הני מילי ליתנייהו חדא דכל כוונת השוחט כדי שיקנו ישראל ממנו. ועוד דכהאי גוונא דאינו שוחט לאכילת נכרי לא הוי בכלל לכם ולא לנכרים: ו) אשר כתבת על קושיית התוספות ברודה חלות דבש ביום טוב דחייב משום קוצר דצורך אוכל נפש הוא. וכתבת דבריש ביצה כתבו התוספות מירושלמי דמושמרתם את המצות ילפינן דלא הותר אלא מלישה ואילך. באמת איני מבין דבריהם ז"ל בזה. שהרי דברי ירושלמי הם פרק קמא הלכה י' על מתני' דהבורר קטנית מביא ברייתא דבורר טוחן ומרקד סופג ארבעים. ומקשה מבורר קטנית דבורר כדרכו ומשני ברייתא דר' גמליאל דאמר מדיח ושולה. ובתר הכי קאמר מנין שאין בוררין ולא טוחנין ולא מרקדין מושמרתם את המצות. והנה בפשיטות נראה דכל זה לרבן גמליאל דאמר מדיח ושולה. אבל לדידן דקיימא לן כבית הלל דבורר כדרכו אין הלכה כברייתא ההוא דרק מלישה ואילך. דהרי חזינן דברירה דהיא מקמי לישה מותר. וכן בדיכת תבלין קיימא לן דלא בעי שינוי כלל. ובירושלמי שם מבואר דלברייתא הנ"ל אסור שחיקת פלפלין כי אם על ידי שינוי: ז) אך נראה דיש לפרש דלבתר דיליף מושמרתם את המצות לא קשה מברירת קטניות ושחיקת פלפלין. דהנה הא דאין צריך שימור רק מלישה ואילך פירש הרמב"ן בחי' לפסחים משום דושמרתם את המצות כתיב ולא חטין של מצות. היינו דמקמי לישה לאו מצה היא כלל. והוא הדין לענין היתר אוכל נפש אינו מותר רק באותו דבר שאוכל וכיון שהוא אוכל לחם ומקמי לישה לאו לחם הוא לא הותרה מלאכה קודם שבא לכלל לחם. וכל זה בלחם. אבל בקטניות שאינו משתנה ממציאות למציאות והיינו קטניות שבורר היינו קטניות שאוכל שפיר מותר ברירה. וכן בדיכת תבלין. ואיך שיהי' אין זה תירוץ כלל על תלישת פירות מאילן ורדיית חלת דבש: ח) אך יש לומר לדעת הרי"ף דבעי שימור משעת קצירה. והיינו מקצירה ואילך. אבל לא הקצירה. מדאמר להו רבא להני דמהפכי כיפי כי מהפכיתו הפוכו לשם מצוה. ולא אמר כי קצריתו כו'. אם כן יש לומר דלא נתמעט רק קצירה ביום טוב שאסור. ולא קשה מברירת קטניות ודיכת תבלין. וזה כוונת הרב המגיד שהשיג על הראב"ד פרק א' מהלכות יום טוב שנתן טעם לתלישת ירק מושמרתם את המצות. והשיג על הראב"ד שטעמו לא יספיק לברירה וטחינה. והקשה הלחם משנה על הרב המגיד דמושמרתם את המצות נתמעט מקודם לישה. ומיושב גם ברירה וטחינה. ולפי מה שנתבאר דברי הרב המגיד נכונים. דאי אפשר ליישב רק על קצירה לשיטת הרי"ף דשימור משעת קצירה. אבל ברירה וטחינה ודאי מותר כקטניות ותבלין. ואם תמצא לומר לחלק בין לחם לשאר דברים כנ"ל. אם כן יהי' קצירת ירק מותר. וממה נפשך אינו מיושב ודו"ק: ט) והנה התוספות דמסכת שבת יש לומר דסבירא להו כדעת רוב הפוסקים דשימור משעת לישה. על כן קשה מרודה חלת דבש. ודברי התוס' דמסכת ביצה דממעט מלאכות דמקמי לישה צריך עיון אצלי. דלכאורה אינו עולה להלכה כלל: י) ובחתם סופר סימן קכ"ח ראיתי דסבירא לי' גם בשעת קצירה צריך שימור וצריך עיון. שוב ראיתי להראב"ד בספר תמים דעים סימן כ"ו וזה לשונו ושימור דמצה משעת הגורן מכי מהפכי כיפי כו'. הרי דבשעת קצירה אין צריך שימור רק מקצירה ואילך כמו שכתבתי. ובאור זרוע סימן רמ"ט איתא וזה לשונו כי מהפכיתו כו' פי' צוה למעמרים וקוצרין את העומר לקצור ולעמר לצורך הפסח ולשמור מן המים שלא יחמיצו עד כאן לשונו והוא כדברי החתם סופר: בנך הדוש"ת הק' אברהם. סימן שפח. ב"ה א' יתרו תרנ"ד לפ"ק. שוכ"ט לכבוד ידידי הרב הגדול מעוז ומגדול צמ"ס כש"ת מ' יואב יהושע נ"י אבד"ק גאסטאנין: א) אשר הוקשה לו דברי רמ"א סימן תקי"ד שמותר להעמיד נר במקום שהרוח שולט כדי שיכבה. משום דגרם כיבוי מותר ביום טוב. הלא הא דומה לאשו משום חציו כמו אבנו כו' ונפלו ברוח מצוי' והזיקו. ולדעת תוספות סנהדרין דחייב ברוצח כהאי גוונא מיתה הוא הדין דחייב בשבת. ואפילו להר"ן שם דחולק. מכל מקום בשבת יתחייב קל וחומר מזורה ורוח מסייעתו דבנזקין פטור ומכל מקום בשבת חייב משום מלאכת מחשבת אסרה תורה וניחא לי'. כל שכן אשו דחייב בנזקין דחייב בשבת משום דניחא לי' עד כאן דבריו: ב) בטח לא נעלם מכבודו דברי הרא"ש בבבא קמא דוקא זורה דאורחי' בהכי. אך גם לפרש"י דמשמע דהחיוב משום דניחא לי'. מכל מקום בכיבוי למאן דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור דלא חשיב מלאכת מחשבת אך מדרבנן אסרו אף בלא מחשבת כמו מקלקל דלא חשיב מלאכת מחשבת ומכל