אבני נזר אורח חיים תיט

ושמש אחיו תחתיו. ואף דלכתחילה מפרישין הכהן גדול מביתו קודם יום הכפורים וכהן אחר שמתקינין אין מפרישין. לא דחי הלכתחילה את הטומאה. ומצוות קצירה דאתמול אינו דוחה עכשיו את הטומאה. כיון דכבר עבר זמנה ואין חיובה מוטל עליו עכשיו: כב) ולפי זה לר' אליעזר ב"ר שמעון דמוכיח מדר' עקיבא דנקצר ביום פסול. אם כן קצירת העומר אינו דוחה טומאה. וכיון דאינו דוחה טומאה גם שבת אינו דוחה. א"כ אי אמרת דעומר הבא מן העלי' כשר איך דוחה שבת. ומוכח דבא מן עלי' פסול. אבל לדידן דהנקצר ביום כשר ונתקיים מצוות קצירה ביום. אם כן שפיר הקצירה דוחה טומאה בכהאי גוונא בנטמא לאחר קצירה דמביאין זה שנטמא ולא מן העלי' כדי שיקויים מצות קצירה כיון דמצוות קצירה מחוייבת ביום. והוא הדין דדוחה שבת אף דהבא מן העלי' כשר. ונתיישב פסק הרמב"ם דנקצר ביום כשר. ולא מצא מן הקצור יביא מן העומרים ודוחה שבת: כג) וראי' לכל זה מירושלמי סוף פרק קמא דר"ה וסוף פרק ב' דמגילה דמפרש מתני' דנקצר ביום כשר ודוחה שבת דקצירתו ביום דוחה שבת. דאלו בלילה נשנה כבר דאף בשבת. ועל כרחך מתני' דנקצר ביום כשר ודוחה את השבת דאף הנקצר ביום דוחה. ופשיט ממתני' בעיא דר' שמעון בן לקיש קצירת העומר ביום מהו שידחה את השבת ופשיט ממתני' דדוחה. הרי דסבירא לי' דאף דנקצר ביום כשר דוחה השבת, ולעיל מינה קאמר שם במגילה דר' אליעזר ב"ר שמעון בשיטת ר' עקיבא רבו דאביו אמרה. והא קיימא לן כר' עקיבא. דר' אליעזר שמותי הוא. אלא ודאי מוכרח כמו שכתבתי. דדוקא ר' אליעזר בר' שמעון לשיטתו מוכיח מדר' עקיבא מה שאין כן לדידן: כד) ועוד מוכח מירושלמי דביום הנף עדיף מיום שלפניו. דאם לא כן אף אם תמצא לומר דבלילה דוחה משום דמצוה לכתחילה בלילה. מכל מקום אם קוצר ביום ודאי אפשר מערב שבת אלא ודאי דוקא ביום הנף יוצא מצוות קצירה בדיעבד אבל לא ביום שלפניו וכמו שכתבתי: הלכות יום טוב סימן שפו. א) בתשו' שבות יעקב חלק א' סימן כ"ג נשאל בשחט עוף ביום טוב ולא הי' לו מרה ולא הי' בכבד טעם מר אם מותר לצלות הכבד כדי לטעום אחר הצלי' אולי יהי' בו טעם מר. והשיב דמותר. וראייתו מהא דעוף הנדרס ושהה מעת לעת שצריך בדיקה שמסקנת הש"ס בביצה (דף ל"ד.) שמותר לשוחטו על סמך שיבדקנו אחר כך. ואף שאפשר שימצא טרפה מותר לשחטו מספק הכא נמי מותר לצלותו מספק: ב) והנה לפי מה שכתב בשאגת ארי' סימן ס"ד דהטעם דמותר לשחוט עוף הנדרס הוא משום שבדיקתו מדרבנן. ומן התורה לא חיישינן שיהי' מרוסק. אין ענין לנידון דידן. דמנא לן שעל פי רוב ימצא בו טעם מר לאחר הצלי' וזה פשוט. אך מלבד זה נראה לי דיש חילוק גדול בין נידון דידן בין הא דמותר לשחוט עוף הנדרס. ונבאר דברי תוספות ריש פסחים (דף ה') בד"ה לחלק דלמאן דאמר הבערה ללאו יצאת אין הבערה אסורה ביום טוב כיון שאין שם מלאכה עלי'. ותמוה דהא תחומין אינו מלאכה ואסור ביום טוב. ובתוספות שם (דף צ"ג) מבואר דלר' עקיבא גם ביום טוב דאורייתא. וכן משמע קצת בביצה (דף ל"ו:): ג) ונראה לפרש דברי תוספות. דמלאכת אוכל נפש שהתירה תורה אין הענין שמה שאוכל לבסוף מתיר המלאכה. דאם כן לעולם הבישול וכדומה הוא מכשיר האכילה שאוכל אחר כך ויהי' אסור מחמת שאפשר מערב יום טוב. אך הענין משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה והמלאכה הוא התיקון. וכשהתיקון הוא מה שיאכל ביום טוב נקרא מלאכת אוכל נפש ואפי' מכשירין שהתירה תורה לר' יהודה הוא גם כן משום דסוף התיקון הוא מה שיאכל ביום טוב נקרא גם כן מלאכת אוכל נפש. אבל הבערה למאן דאמר ללאו יצאתה ואינה מלאכה לא בעי מחשבת ותיקון. ואם כן הבערה היא האיסור. ובשביל שמכח זה יאכל אחר כך ביום טוב. יהי' ניתר איסור אתמהה. בשלמא במלאכה הרי האיסור משום התיקון. וכשהתיקון הוא האכילה ביום טוב נקראת מלאכת אוכל נפש. אבל הבערה את"ל שאינה מלאכה. צריך לומר שמה שמותר להבעיר אש ביום טוב הוא מדכתיב לא תבערו אש ביום השבת. ודרשו במכילתא אבל אתה מבעיר ביום טוב. ועיין בהה"מ ריש הלכות יום טוב. וא"כ אפילו שלא לצורך יום טוב יהי' מותר. ועל כן בתחומין באמת אסור אפילו לא הי' אפשר מערב יום טוב. כגון גוי שהביא דורון מחוץ לתחום אסור שמא יאמר לו להביא. ואף שאצל ישראל הוי לא אפשר מערב יום טוב. מ"מ אסור. והוא הטעם משום שאינו מלאכה ולא שייך בי' מחשבת: ד) ובזה יתבאר משנה דריש פרק אלו דברים הרכבתו והבאתו כו' אינו דוחה את השבת. ר' אליעזר אומר דוחין. אמר ר' אליעזר קל וחומר מה שחיטה שהוא משום מלאכה דוחה את השבת. אלו שהן משום שבות אינו דין שדוחין את השבת. אמר ליה ר' יהושע יום טוב יוכיח שהתירו משום מלאכה ואסר בי' משום שבות. אמר ליה ר' אליעזר מה ראי' רשות למצוה ופירש רש"י יום טוב אסרו משום שבות שאסרו להביא מחוץ לתחום הואיל ואפשר לו למיעבד מאתמול ותמוה דהא אפילו א"א אסור כנ"ל. ועוד הקשו בתוס' שם (ס"ח:) דהא ר"א מתיר מכשירי אוכל נפש שאפשר מערב יום טוב בשבות. אך לפי מה שכתבתי א"ש. דהנה ר' אליעזר למד קל וחומר להתיר שבות אף שהרכבתו וכו' אפשר מערב שבת ואין זה גוף המצוה מכל מקום הואיל ששבות הוא. למד קל וחומר משחיטה שהיא מלאכה אף ששחיטה גוף המצוה. ועל זה השיב ר' יהושע מתחומין שאסור משום שאין מעשה אוכל נפש כיון שאין האיסור תלוי בתיקון [רק אם לעולם הי' מוכרח להביא מחוץ לתחום ביום טוב. ולא הי' אפשר לאכול בלא זה הי' ההבאה מחוץ לתחום נחשב מכלל האכילה כמו שכתבו בתוספות ישנים כתובות (דף ל"א:) שאם לא הי' אפשר לאכילה בלא הגבהה