אבני נזר אורח חיים תיח

חייב דקרינן בי' ואל פתח אוהל מועד לא יביאנו. כיון שראוי לאחר זמן. משמע דסבירא לי' דמעכשיו חל החיוב להקריבו לאחר זמן. ולדידי' לא שייך הסברא הנ"ל דאכתי לא מטא זמן חיובא. ועשה המצוה בשעה שהי' פטור. דחשוב בר חייב או לעשותו בזמנו. וכשר הקצירה לפני זמן כמו לאחר זמן. וכשם שכשר ביום שלאחר זמן דזמנו בלילה. כמו כן כשר ביום שלפני הלילה. וכיון דר' אליעזר ב"ר שמעון בשיטת ר' עקיבא רבו של אביו אמרה כל שכן דאזיל בשיטת אביו ר' שמעון. ולדידי' נקצרי' מערב יום טוב. דאף דאכתי לא מטא זמן חיוב חשוב מחוייב כנ"ל ודו"ק. וישוב זה צריך לשיטת התוספות דקצירה לא הותר ביו"ט: יב) איברא דאכתי קשה הא דאמר הש"ס לרבי דנקצר ביום כשר אינו דוחה שבת ומתני' דתני נקצר ביום כשר דרבי הוא. על כרחך דוחה השבת היינו הקרבה. לא קצירה. הא להלכה שפיר יש לחלק בין יום הנף בין קודם לכן: יג) ונראה ליישב. דלכאורה נהי דביום טוב גם כן אסור קצירה. מכל מקום איך ידחה שבת דאיסור כרת וסקילה. מוטב ידחה איסור יום טוב דלאו. ואל ידחה איסור שבת סקילה [וכל שכן בנידון דידן דאפילו לאו ליכא רק עשה דלכם ולא לגבוה]. אך זה אינו דכי היכי דאמרינן סוכה (דף כ"ה:) דמותר לטמאות לקרובים בתוך שבעה קודם פסח. אף שעל ידי כך יתבטל מפסח. כיון דמצוה דטומאת קרובים עכשיו. ומצוה דפסח עדיין לא הגיע זמנה. הכי נמי לא יחלל עכשיו יום טוב כדי שלא יצטרך לחלל שבת למחר. דמצוות שביתת יו"ט לפניו עכשיו. ומצוות שבת עדיין לא הגיע זמנה. וכן סוף פרק קמא דשבת מותר להפליג בספינה בערב שבת לדבר מצוה. אף דעל ידי זה יצטרך לחלל שבת למחר מחמת סכנה, כיון דמצוה זו לפניו עכשיו ושבת עדיין לא הגיע: יד) אך כל זה להלכה דשבת ויום טוב שני קדושות הם. אבל לרבי לשיטתו בעירובין (דף ל"ח:) דקדושה אחת הם. דהא דתני רבי שני קדושות הם לא סבר לה. ועיין בתוס' ביצה (דף ט"ז:) בד"ה רבי אומר. אם כן מותר לי' לקצור ביום טוב דחיוב שבת כבר חל, וכשם שאין נפקא מינה אם עושה המלאכה בבוקר או בערב. וגדולה מזה אמרינן בירושלמי סוף פרק קמא דר"ה דמותר לחלל שבת בלילה לצורך היום. כן שבת ויום טוב למאן דאמר קדושה אחת, ושוב מחוייב לקצור ביום טוב ואינו דוחה שבת. דאפשר למיעבד איסור קל דלאו. ואינו דוחה שבת דאיסור סקילה דאין זמנו קבוע בשבת. דאפשר מערב שבת ביום טוב דאיסור לאו. ועל כן אתי שפיר לרבי כיון דנקצר ביום כשר אינו דוחה שבת: טו) וכל זה לרבי אלעזר בר' שמעון וכן לרבי. אבל לדידן דהשוחט מחוסר זמן בחוץ פטור. דלא חשיב עכשיו מחוייב להביאו לאחר זמן. ונדרים ונדבות אין קרבין ביום טוב. והקצירה אסורה ביום טוב כיון דלגבוה. ושתי קדושות. ואין לחלל יום טוב עכשיו משום איסור שבת שעדיין לא חל עליו שפיר דוחה שבת אף דנקצר ביום כשר: טז) ואף דאפילו נקצר מערב יום טוב ודאי כשירה ההבאה דלא גרע מהביאו מן העומרים דכשר. מכל מקום כיון דמצוות קצירה לא קיים כלל. הרי הקצירה גופה דוחה שבת. דקצירה גופה מצוה שזמנה קבוע. והוא מתיר בפני עצמו דקצירה מתיר קצירה כבש"ס (דף ע' ע"ב): יז) אך קשה לפי זה מה הוכיח ר' יוחנן דנקצר שלא כמצוותו פסול. דמשמע דלגמרי פסול אף הבאה. וכן הוא להדיא בירושלמי סוף פרק ב' דמגילה דמדברי ר' עקיבא מוכיח ר' אליעזר ב"ר שמעון דעומר הבא מן העלי' פסול. הא אפילו כשר מכל מקום הקצירה עצמה דוחה שבת: יח) ליישב זה נראה דהנה בפרק כיצד צולין (דף ע"ו:) חגיגה אינו דוחה שבת וטומאה, שבת לא דחיא משום דאית לי' תשלומין כל שבעה. וטומאה לא דחיא דכיון דלא דחי שבת לא דחי טומאה. הרי דאף דטומאה הי' מסתבר שידחה. דמשכחת שהציבור טמאי מתים דאין להם טהרה כל שבעה [ועוד דכל שהתירו אינו תלוי בימים אלא במעשה דוחה עכשיו אף שאפשר לציבור לטהר. דהרי אמרי' בפסחים (דף ס"ט ע"ב) למאן דאמר אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ציבור עבדי בטומאה. אף שאפשר להם לטבול ויהיו טבולי יום ושוחטין וזורקין על טבולי יום לכולי עלמא. אלא משום דבלא מעשה אסורים לעשות פסח נדחה הטומאה. והכא נמי מחוסרים הזאה שלישי ושביעי וטבילה] מכל מקום כיון דלא דחי שבת על כורחין לא קאי במועדו על זה. דהא במועדו משמע אפילו בשבת גם כן והכא אי אפשר שידחה שבת דיש לו תשלומין. ולפי זה נראה הוא הדין להיפוך במקום שאינו דוחה טומאה אינו דוחה שבת דבמועדו משמע אפילו בטומאה גם כן. וכיון שאינו דוחה טומאה לא קאי במועדו על זה: יט) והנה קצירת העומר בטומאה לא שייך כלל דאין טומאה במחובר. וטומאה דגברי לא איכפת לן כלל בקצירה כיון דאין צריך כהונה לקצירה. כדאיתא בתורת כהנים. וכשר בטמא כמו בזר וכמו שחיטה. אך משכחת לה בנטמא לאחר קצירה ויש כאן עומרין טהורים. אם נקריב עומר זה שנטמא כדי לקיים מצוות קצירה. דאם נקריב מן העומרים טהורים לא יקויים מצוות קצירה. ולכאורה יש לומר שדוחה טומאה. דאין לומר שיותר טוב לקיים מצוות הבאה בטהרה ויהי' בהכשר גמור. משנקיים גם קצירה ויהי' בטומאה. דליתא דאם נביא מן העומרים. גם כן ההבאה לא יהי' בהכשר גמור דמצוותו מן הקמה. ושוב עדיף להביא הנטמא ויקויים גם מצוות קצירה: כ) אך נראה דתלוי בדין נקצר ביום כשר. דאם נקצר ביום כשר וגם ביום זמן קצירה. ואם אין עומר הנקצר בלילה עדיין מחוייב לקצור. וכיון שעדיין חיוב קצירה עליו דוחה חיוב זה הטומאה. ומותר להקריב בטומאה כדי שיקויים גם מצוות קצירה. אך למאן דאמר נקצר ביום פסול הדין דיביא מן העומרים. דהבאה יהי' בטהרה. ואף דמצוותו להביא מן הקמה לכתחילה. לכתחילה דטהרה עדיף: כא) וראי' לזה מריש פרק הוציאו לו בכהן גדול שנטמא בטומאת מגע ביום הכפורים