אבני נזר אורח חיים תיז

העומרים לא נקצרו בכלי אלא על ידי קיטוף ביד. וכדאיתא לעיל (דף ס"ח) מתוך שלא התרת לו אלא על ידי קיטוף. דקודם לעומר הא אסור לקצור. ועל כורחין בקיטוף תלשן. דכהאי גוונא מותר. דאיסור לקצור קודם לעומר נלמד מראשית קצירכם. וכהאי גוונא לאו קציר הוא. ואם כן כל שכן דלא נתקיים כלל מצוות קצירה. ולהדיא כתיב בקרא מהחל חרמש בקמה. הרי דקצירה בכלי בעי. וכיון דמתני' מוכחא להדיא דאפילו לא נתקיים מצוות קצירה העומר כשר להקרבה. אם כן הוא הדין נקצר ביום כשר. אף דיום לאו זמן קצירה אפילו בדיעבד. חשיב כהביא מן העומרים דכשר ומתניתין דמגילה ניחא דכל הלילה כשר לקצירת העומר אבל ביום לא נתקיים מצוות קצירה. והוי כמו נקטף ביד שלא לשם מצוה [ונפקא מינה בזה דלא הותר על ידי קצירתו קצירת החדש. דקצירה מתיר קצירה כדאיתא בש"ס (דף ע':) ויש להאריך בענין זה אלא שאין כאן מקומו]: ד) וכדי ליישב זה צריך לומר דמשמע לי' להש"ס נקצר ביום כשר דגם הקצירה כשירה. דאם לא כן פשיטא הא תני רישא דכשר מן העומרים. אלמא דקצירה לא מעכב הבאה. ואם כן מה אשמעינן בהא דנקצר ביום כשר. אלא ודאי אשמעינן דאפילו מצוות קצירה קיים. והנה מוכח מזה דנקצר ביום כשר הפירוש דאפילו הקצירה כשירה. ועיין בירושלמי סוף פרק ב' דמגילה דמסתפק בזה. דקאמר שם קצירת היום מה את עביד לי'. כקצירת הלילה או כבא מן העלי'. וקאמר שם דאי אמרת כקצירת הלילה אבל הבא מן העלי' יש לומר דפסול. ואי אמרת כבא מן העלי' מוכח דגם הבא מעלי' כשר. וקאי שם לרבי דפליג אר' אליעזר בר' שמעון עיין שם: ה) והנה מוכח מגמרא דמתניתין דמכשרא נקצר ביום לאו כבא מן העלי' עביד לה. דאם לא כן לא הוה מקשה הש"ס דידן מידי. אלא ודאי סבירא לי' להש"ס דעל כורחין מתניתין אף הקצירה מכשרא. וכן מוכח בתוספות לעיל (דף ס"ו) דמכשירים ספירה ביום בדיעבד כמו קצירה דכשר בדיעבד ביום וספירה בקצירה תלוי כדכתיב מהחל חרמש בקמה תחל לספור. ואי אמרת דנקצר ביום הקצירה לאו מידי הוא. הוא הדין דספירה לאו מידי הוא. ואם נקצר העומר ביום יהי' דינו כמו בזמן הזה דליכא עומר דמחלוקת הפוסקים אם הספירה מדאורייתא. אלא ודאי מוכח מהתוספות דנקצר ביום כשר הפירוש שגם הקצירה כשירה. וכן מוכח להדיא בר"ן שילהי פסחים דנקצר ביום כשר. הקצירה גופה כשרה ביום: ו) והנה לפי מה שנתבאר דנקצר ביום כשר הפירוש שגם הקצירה כשירה. אם כן קשה טובא מה הוכיח ר' יוחנן מר' עקיבא לר"א בר' שמעון דאם נקצר שלא כמצוותו כשר נקצרי' מערב שבת. הא יש לחלק בין ביום הנפת העומר בין ביום שלפניו. דביום הנף כבר חל חיוב קצירה בלילה. אבל ביום שלפניו עדיין לא חל החיוב. וכהאי גוונא איתא בפרק קמא דמגילה (דף ה'.) בזמן עצי כהנים דמאחרין ולא מקדימין. ובגמרא חגיגה והקהל דאכתי לא מטא זמן חיובייהו. ופירש"י וכן זמן עצי כהנים שקבוע להם זמן בנדרים. והכא נמי כיון דלא חל החיוב דומה להא דאמרינן בראש השנה (כח.) כפאו ואכל מצה יצא. ומקשה אילימא כפאו שד והתנן כשהוא שוטה הרי הוא כשוטה לכל דבריו ופירש הרמב"ם משום שעשה המצוה בשעה שהי' פטור והכא נמי כיון שעדיין לא חל החיוב לאו מידי הוא אפילו בדיעבד: ז) ואין לדחוק דר' יוחנן לא הביא ראי' דנקצר ביום פסול הקצירה. אלא דהא סבירא לי' לר' אליעזר בר"ש מסברא. וראייתו רק דנקצר מן העלי' פסול. וכן בירושלמי פרק ב' דמגילה הביא הראי' על הבא' מן העלי'. דאכתי תקשי מה מקשה הש"ס על מתניתין דנקצר ביום כשר ודוחה את השבת דמדנקצר ביום כשר אמאי ידחה השבת. הא מנקצר ביום לא קשה מידי דנקצר ביום היינו ביום הנף אבל לא ביום שלפניו. ומרישא דלא מצא מן הקמה יביא מן העומרים הי' לו להקשות ולא מנקצר ביום. וצריך לומר דסבירא לי' להש"ס דמערב שבת דהיינו יום טוב כבר חל חיוב העומר דרחמנא תלי ביום טוב. כדכתיב ממחרת השבת יניפנו. אם כן החיוב על השבת דהיינו יום טוב שלמחרתו יביא העומר ח) אלא דאכתי קשה דלפי זה אם יקצור מערב יום טוב יפסול. והקושיא דנקצרי' מערב שבת היינו שיקצרנו ביום טוב עצמו ויום טוב גם כן אסור קצירה. ואפילו לדעת הרמב"ם דמן התורה שרי קצירה. הרי קוצרו לצורך מחר. והואיל אי פדי לי' לא אמרינן דהואיל דלא שכיח לא אמרינן להתיר. וצריך לומר דצורך מצוה הא חשיב צורך קצת. ומתוך שהותרה קצירה לצורך הותרה שלא לצורך. והא חשיב צורך מצוה דיום טוב דמצוות יום טוב הוא כנ"ל: ט) איברא דאכתי קשה דאסור בעשה דלכם ולא לגבוה. כמו נדרים ונדבות דאין קרבין ביום טוב. אף דאיכא צורך קצת דלא יהי' שלחנך מלא ושלחן רבך ריקם. דמהאי טעמא אינו לוקה לבית הלל. וכמבואר בתוספות ביצה (דף י"ב.) בסוף העמוד: י) אך לא קשה מידי דר' אליעזר ב"ר שמעון לשיטתו בביצה (דף י"ט:) נדרים ונדבות קרבין ביום טוב ומותר משום מתוך. ואף דבגמרא אמר דר' אלעזר ב"ר שמעון בשיטת ר' עקיבא. ור' עקיבא אית לי' בפרק קמא דפסחים דלא אמרינן מתוך שהותרה לצורך כו'. יש לומר שהרי אינו קרב על גבי המזבח רק עומר גרש משלש סאין או מחמש, והשאר נפדה ונאכל לכל אדם. ואם כן אית בי' צורך הדיוט גם כן. אלא דאסור משום לכם ולא לגבוה דעיקר לצורך גבוה הם עושים וכמו שכתבו התוספות ביצה (דף כ"א.) בדיבור המתחיל אבל, ולר"א בר"ש דסבירא לי' נדרים ונדבות קרבין ביום טוב ולית לי' לכם ולא לגבוה. שפיר מותר הקצירה משום אוכל נפש דהדיוט. כמו בהמה חצי' דישראל חצי' דגוים דמותר לשוחטה ביום טוב. ואם כן שפיר מקשה הש"ס ראבר"ש לשיטתו נקצרי' מערב שבת ביום טוב עצמו. דלראבר"ש לשיטתו אין בקצירת יום טוב שום איסור מן התורה. וזה ברור: יא) עוד יש לומר דלר' שמעון דאית לי' ריש פרק י"ד דזבחים השוחט מחוסר זמן בחוץ