אבני נזר אורח חיים מא

ויעצים עיניו דבזה פסק המג"א והרב בש"ע מביאו להלכה דמותר כהאי גוונא. אף דמרשב"א עצמו נראה דאסור בזה. ועיין פרי מגדים. והני מילי שאינו מגיע לו ריח רע. שאם מגיע. הדיעה העיקרית בש"ע כרמב"ם דאין הפסק מחיצה מועיל לריח. ולדעתי טוב לעשות שיהי' החלונות שלמטה סתומים. גם בימות החמה. ויהי' אויבערליפטען להכניס אויר כנהוג בזמן הזה בין הנגידים ובזה לא יראה דרך הפתוח וגם ריח רע לא יגיע ד) ובעיקר הדין דאין הפסק מועיל לריח. אני מסופק אם גם לדברי תורה כן או לקריאת שמע לבד. ומה שהביאני לספק זה כי לכאורה למה אין צריך להרחיק ד' אמות ממקום שיכלה הריח. ואף שהרמב"ם כתב והוא שלא יגיע לו ריח רע משמע דאין צריך להרחיק הרמב"ם לטעמי' שגם בצואה אין צריך להרחיק ד' אמות ממקום שיכלה הריח. אבל לדידן דלא קיימא לן כרמב"ם בזה. אם כן גם בזה למה אין צריך להרחיק. ועל כרחך שמדמים אותה לריח רע שאין לו עיקר כיון שהמחיצה הפסיקה בין העיקר. ואם כן אין איסור רק לקריאת שמע ותפילה לבד ולא לדברי תורה. אך גם בריח רע שאין לו עיקר כתב הרמב"ם שאינו מפסיק לדברי תורה ומשום דהותר בציפי דבי רב. וזה אינו טעם רק שלא להתחיל ומבואר דלהתחיל בתחילה אסור. ותמיהני שלא הובא זה בב"י וצ"ע. ולמעשה כבר כתבתי לעשות אויבערליפטען. נאום הק' אברהם חופ"ק סאכטשאב. סימן כ. הלכות תפלה במצות הקטורת א) ענין מלח סדומית שנותנין בקטורת. כתבו התוס' כריתות (דף ו'.) ד"ה מלח. מלח סדומית היינו שאם אין יין קפריסין. מביא יין חוור ומלח סדומית לשרות בו הציפורן. אבל לא שיערב מלח. דקטורת לא בעי מלח. ואפילו למאן דאמר בעי מלח. היינו דוקא בשעת הקטרה. דומיא דכל העולין הטעונין מלח [ומחלוקת זה אם קטורת בעיא מלח הוא במנחות (דף כ'.) מייתי ברייתא קטורת טעון מלח. (ובדף כ"א) ר' ישמעאל בנו של ריב"ב פליג ואמר קטורת שאינו על מזבח החיצון אינו טעון מלח. (ובדף נ"ב) ברייתא שבראשו של מזבח החיצון מולחין הקומץ והלבונה והקטורת כו'. ודעת הכ"מ שרמב"ם פסק דאינו טעון מלח כרי"ש בנו של ריב"ב. ודעת לח"מ שרמב"ם פסק דטעון מלח וכברייתא דבראשו של מזבח]: ב) אך בשיטה מקובצת בשם התוס' דמלח סדומית דקטורת משום דכתיב וכל קרבן מנחתך במלח תמלח. ורמב"ן בפי' על התורה בפסוק ממולח. פירוש אחד שיהי' בו מלח. וקשה לי לדעת שיטה מקובצת בשם התוס' דנותנין מלח בקטורת משום מצוות מלח שעל הקרבן. אם כן ביום הכיפורים שכהן גדול חופן מלא חפניו קטורת ומלח בתוכו. הוה לי' מלא חפניו חסר. דומה למה ששנינו במנחות. (דף ו'.) קמץ ועלה בידו צרור או גרגר מלח וכו' פסול. מפני שאמרו הקומץ היתר והחסר פסול. ובגמרא (שם י"א.) דאף דמלח בת הקרבה היא. מכל מקום חשיב קומץ החסר. ומשום שדין קומץ לבד המלח. הכא נמי לבעי מלא חפניו לבד המלח. וכשמלח בתוך מלא חפניו הוה לי' חסר. ולרמב"ן דנפיק מן ממולח שטעון מלח. והרי המלח מסממני הקטורת לא קשה מידי אך להשיטה מקובצת שאינו מהקטורת. רק חובת קרבן. אם כן דומה ממש למנחה כנ"ל: ג) שוב ראיתי דאדרבא לדעת השיטה מקובצת ניחא ולפי התוס' שלפנינו יקשה. למאן דאמר קטורת בעיא מלח. ומשמע אף קטורת שלפני ולפנים. דהא במנחות (דף כ'.) יליף לה. משום דמה הפרט מפורש שאחרים באים חובה לה עצים. אף כל הטעון עצים צריך מלח. וקטורת שלפני ולפנים. שהי' טעון גם כן מערכה בפני עצמו כדתנן ביומא (דף מ"ג ע"ב) בכל יום הי' שם ד' מערכות והיום חמש כו'. ואם כן הי' טעון מלח. ואם תמצי לומר שאין המלח בתוך חפניו. רק לאחר חפינה קודם הקטרה הי' נותנין מלח אחר כך על גביו. כמו במנחה לאחר קמיצה ומתן כלי. והא קיימא לן חופן וחוזר וחופן בפנים. והי' צריך גם בפנים הקטורת בלא מלח. אם כן במה הי' נותן מלח אחר כך. הלא שתי ידיו ממולאים קטורת. א"ו הי' מלח בתוך הקטורת. ומתחילה הי' מלח המעורב בקטורת בטל אלי'. ולא נקרא חפנים חסרים. משום דהמלח נהפך להיות קטורת. כדין כל ביטול שנהפך איסור להיות היתר. אך סמוך להקטרה שאז הי' מצוה למולחו. והי' המלח מכלל עולין. ועולין אין מבטלין זה את זה. חוזר וניעור המלח ומתקיים מצוות במלח תמלח. ולא הי' אז מלא חפניו שנחסר. דאז כיון שהמלח קרבן מצטרף אליו: ד) או יש לומר בפשיטות דוקא בקומץ שלא הי' מצוה בשעת קמיצה להיות שם מלח. אם הי' שם מלח הי' נקרא קומץ חסר כשיעור מלח שבתוכו. אך בקטורת שאי אפשר למלוח אחר החפינה כנ"ל. דאז הי' שתי ידיו ממולאים קטורת. ועל כרחך הי' שם מלח קודם חפינה. והי' אז המלח מצוה. כעין שכתבו התוס' פ' התכלת באי אפשר בשבת. ערב שבת זמנו. הכא נמי מאחר שאי אפשר אחר חפינה. חשיב חובה להיות בתוכה קודם חפינה. אין המלח ממעט משיעור: ה) ומה שהיו מולחין בראשו של מזבח הקטורת של כל ימות השנה ולא סגי לי' במלח שבתוכה. נראה לי משום דמלח שבתוכו אינו קרוי עולין. דמלח כיון שאין טעון קדושת כלי. אין כלי שרת מקדשו. ושוב אין חוב להקריב דוקא מלח זה. ואינו קרוי עולין רק הקטורת שנתקדש בכלי. והמלח בטל לקטורת על כן צריך מלח אחר. מה שאין כן ביום הכיפורים לפני ולפנים. שאי אפשר להקריב מלח אחר. ומחויב להקריב מלח זה. שוב הוה לי' המלח עולין ולא בטל בקטורת וחוזר וניעור אבל בשאר ימות השנה אין המלח מכלל עולין. והא דאמר בזבחים (דף ק"ח) המעלה ראש בן יונה שאין בו כזית ומלח משלימו לכזית מהו יעיין שם. לא שיתחייב על המלח משום העלאה בחוץ. דמלח לא הוי עולין. אלא שישלים לכזית להתחייב על ראש בן יונה. והיינו דלא בעי רק אם יועיל להשלים היינו רוב בן יונה ומיעוט מלח כדאיתא בחולין (דף קי"ח.) דזה פירוש להשלים: סימן כא. דין מעלה עשן. א) ביומא (דף נ"ג) וכסה ענן הקטורת את הכפורת. מלמד שנותן בה מעלה עשן