אבני נזר אורח חיים תג

ואם תדין על התבשיל שמא נתערב בו איסור כרת ואוסר במשהו הוי ספק דרבנן ודו"ק. אבל בנידון דידן שאם תמצא לומר שהוא חמץ נאסרה המרדה ונאסרו כל המצות אפילו בלא חומרא דחמץ לאסור במשהו. ושפיר הוי ספק דרבנן הבא על ידי גלגול. מכל מקום בנידון דידן שנתערב בזמן היתר. וכשחל האיסור בפסח כבר נתבטל יש לומר כולי עלמא מודים: ה) ובעיקר הספק שהמגלגל יחשב כבית שאור. יש לומר דמה ששימשו בו בימי הקיץ לא יזיק. ולדמותו למה שכתב הרמ"א בחביות שדיבקו נסריו בבצק תוך שני חדשים. ולטורי זהב בתוך שלשים יום נתייבש טעמו בו ואינו נותן טעם בפסח ואיזה ששימשו בו בימי החורף אפשר שהוא גם כן מאיזה חדשים. מכל הני טעמי נראה לי להתיר מחמת הפסד הגדול. אך המרדה יקחו חדשה: ידידו הדו"ש הק' אברהם. סימן שעב. ב"ה א' ויקהל תרנ"ה. שוכ"ט לכבוד הרב החריף הבקי כש"ת מוהרי"מ נ"י אבד"ק סליפצע: א) מכתבו הגיעני בדבר המאשין מצות. האומנם כי לא ראיתי המאשין מעולם. בכל זאת נכונים מאוד דברי הגאון מקוטנא זללה"ה. כי מאחר שהגדולים שלפנינו אסרו והרעישו מאוד על המתירין יהי' מאיזה טעם שיהי' בטח הי' להם טעמים נכונים. מי הוא אשר יסיג גבול אשר גבלו הראשונים כמלאכי השרת ולא יירא מהכוות בגחלתם: ב) והנני להזכירו דבר בעתו כי שמעתי שנפרץ מאוד באיזה עיירות אשר אינם אופים מצות כל בעל הבית לעצמו. רק אחד אופה למכור. ורע עלי המעשה מאוד. האחד כי אם הבעל הבית אופה משגיח על המצות. וכל אחד חרד על המצוה ורואה שיהי' על צד היותר טוב. ודיני אפיית מצות רבו כמו רבו. לא כן אם אחד אופה כדי להרויח כל מגמתו למעט בהוצאות ולא ישגיח כל כך על המצוה. השנית מי זוטר מה שאמרו במדרש בשכר שטוחנין ולשין את המצות. ואם כי בטחינה הדבר קשה. על כל פנים בעיקר מצוות שימור דלישה. למה נמעט במצוה חביבה מאוד פעם אחת בשנה ויקנה מצוה מן השוק כחוטף מצוה מן השוק: ג)על כן אם יוכל לבטל מנהג הרע הזה לגמרי מה טוב. אך גם אם אי אפשר, על כל פנים ידרוש ברבים כי איש אשר יראת ד' נגע בלבו. ילך בדרך שדרכו אבותינו וכל איש יאפה מצות לעצמו. וישמח במצוה הבאה לידו. ובטח זכות זה יעמוד להם ביום הכסא, כמבואר בזוהר הקדוש. כי עיקר הדין בראש השנה למאן דלא שקיל מיכלא דאסוותא. והי' בזה שלום: הק' אברהם. סימן שעג. ב"ה יום ועש"ק ויקרא תרס"ב. שלום לכבוד הרב החריף מו"ה נפתלי יוסף הלוי אבד"ק דארזאן: א) דבר השמן מרעפס אשר הוגד לו משמי שאסרתי אותו על פסח כנים הדברים. וראייתי הי' מחרדל שהקשה הטורי זהב סימן קנ"ג סק"א למה אין אוכלין בפסח מאי שנא מעניס. ותי' משום שגדל בשרביטין ודומה לגידול קטניות על כן הי' בכלל גזירת קטניות. הנה דאף שאין עושין מן החרדל מעשה קדירה [שאם הי' עושין ממנו מעשה קדירה לא הי' מקשה מעניס] וכן כתב הרב להדיא. מכל מקום היא בכלל איסור משום שגדל בשרביטין. והוא הדין רעפס שגדל בשרביטין: ב) ומ"ש מעלתו הואיל ואין עושין ממנו מעשה קדירה אין בו איסור רק משום עירוב תבואה וכשנעשה השמן קודם הפסח אף אם תמצא לומר שנתערב בו תבואה בטל בששים קודם הפסח. והא דמשמע בתרומת הדשן בשמנים ממינים שאין עושין מעשה קדירה אסור דוקא בנעשה בפסח: ג) הנה בחק יעקב סימן תס"ד סק"ב בשם מהרי"ל שיין שהושם בו חרדל בעודו תירוש ומונעו מתסיסתו כדי לעמוד במתיקתו אסור לשתותו בפסח. ויאמר גם כן כיון שאין עושין ממנו מעשה קדירה. ואין איסור רק משום עירוב תבואה ובודאי יש ס' כנגדו. כי אף מחרדל הא יש ששים ביין נגדו רק משום דעביד לטעמא והתבואה לא עביד לטעמא. ואי שמשימין בידים ביין כטעם ב' של חק יעקב. הא לא נתכוין להשים תבואה רק חרדל. ואם כן התבואה שפיר יתבטל. אלא על כורחך שעשו החרדל גופו של איסור. וכשאינו מתבטל אי משום דעביד לטעמא. אי שמשימין אותו בידים אסור. הכא נמי ברעפס שעושין מגופו שמן והוא בלי שום תערובות שאסור וכל שכן הוא. ובהא דחרדל לא יוכל לדחוק שנעשה בפסח דפסח לאו זמן תירוש. וכן המנהג בכל מקום לאסור ולית דין צריך בושש: הק' אברהם. סימן שעד. ב"ה א' צו ו' לחודש ניסן תרח"ם. שלום לכבוד הרב המאה"ג מו"ה נתן נטע נ"י הכהן דומ"צ דק"ק ראדשיטץ: א) דבר הבארות שנמצא בהם חמץ בפסח. ומעלתו רוצה להתיר אותם על פי מה שמצא בשערי תשובה דחמץ של נכרי אינו במשהו. והדבר ברור שהוא שיבוש גמור. והנה כתב שנמצא כן בבית אפרים ולא הי' דברים מעולם. והנה ראשית דבריו בתשו' ר"ש ב"ר יצחק דטעם חמץ דבמשהו משום דעבר עליו בבל יראה יקנסו אותו ודברים