אבני נזר אורח חיים תב

ג) הגם שבכל רחיים כן כנ"ל. אך על כל פנים אין הקמח משתהה בתוך הזיעה שתיכף יוצא ויש לומר שבזמן מיעוט אינו שואב הליחות אבל בצינורות הרבה פעמים נסתמים הצינורות ונתעכב ההילוך וצריכים לעשות פעולה להקיש על הצינורות שתשוב הסולת להלוך כבתחילה. והוא משתהה בתוך הזיעה. מיהו בדיעבד י"ל אחזוקי איסורא לומר שנשתהה לא מחזקינין. אך לכתחילה לעניות דעתי אין להכניס עצמו בזה: ד) אך דבר כלי האריגה לא שמעתי שמקילין בזה כלל. הגם שיש מקום לומר ולהקל מחמת שאין רוחצין החטים ברחיים כזאת. והמחבר כ' להדיא בטעם ניקור הרחיים משום שפעמים טחנו בה תבואה לתיתה. משמע דרק משום זה. אבל משום חטים מצומחים אין חשש. והטעם בזה ברור. דהא מדינא לוקח קמח מן השוק בשעת הדחק. והרי גוף הקמח מוכשר בשעת הדחק. ואיך נצטרך להכשיר הרחיים מחשש שמא נתעכב מקמח הזה רק משום לתיתה דמבואר במג"א סק"ח דבמדינתינו אסור לקנות הקמח. הנה דחוששין ללתיתה בדיעבד. אבל משום חטים מצומחים יש לומר כמו שכתב הרשב"א במשמרת הבית על הקו' איך הגעילו כלי מדין למאן דאמר מין במינו לא בטיל. נחוש שמא בישלו בהם במים שנתנסכו לעבודה זרה. ולא בטל במי הגעלה דהוי מין במינו וחוזר ובולע מן המים. וכ' על זה הרשב"א מה זו קושיא סתם מימיהם מותרים. ולשמא נתבשלו בו במים שנתנסכו לעבודה זרה נחוש אתמהה. הכי נמי יש קל וחומר הזה כנ"ל. מכל מקום לא שמעתי להקל בכלי אריגה כלל: הק' אברהם: סימן שע. שלום לכבוד מחו' הרב החריף הבקי מו"ה חנוך העניך נ"י אבד"ק לאסקרוב: אשר שאל בדבר הרחיים של קיטור לפסח אין בזה שום חשש. וכן הוואלצין אין שום חשש. ואצלי הכשר וואלצין יותר מהכשר האבנים. כי האבנים תמיד שוחקין זה על זה. והחימום מאוד יותר מהוואלצין שהם עגולים. וכל שני נקודות שפוגשים זה בזה שוב אין פוגשים עד שיחזור חלילה ואין החום כל כך. אך עם ליוואטארין אני מונע מליקח מהם לפסח: הק' אברהם. סימן שעא. יום ד' ז' ניסן ת"ר גאולה: שוכ"ט לכבוד אהובי ידידי הרב הגדול המפורסם חו"ב חו"נ שה"י מגזע קדושים כש"ת מו"ה יחזקאל נ"י האבד"ק ווישיגראד: א) דבר אשר נער אחד מהמגלגלים את המצות החליף בטעות את עץ המגלגל שלו באחר של חמץ וכה הי' כל היום ולא נודע עד הלילה ועץ המגלגל הי' נקי בברור בלי שום פירור חמץ. אך דרך בעלת המגלגל כך הי' דרכה בכל קיץ העבר גם איזה פעמים בחורף כאשר נתנה השמרים תוך הקמח לצורך העיסה של שבת ערבה את השמרים עם הקמח בהמגלגל הזה וכן הי' מונח תוך העירוב הזה עד שנעשה חמץ ואז לשה אותו. ולכל היותר הי' מונח המגלגל תוך העירוב כשתי שעות. ורום מעלתו מסופק לאסור אפי' בדיעבד אם לש בו מצה: ב) והנה בתוספות (דף מ"ה.) בדיבור המתחיל שלא במקום לישה מבואר דאפי' לכתחילה מותר ללוש מצה בעריבות שלשין בהם חמץ. ונהי דאנן קי"ל לאסור. מכל מקום מנין לחלוק על התוספות לאסור בדיעבד מה שהתוספות מתירין לכתחילה. ואם תמצא לומר דהתוספות בעריבות שאין משתהה בו החמץ. שלשין בו לבד. יש לומר גם במגלגל הזה שלא שהה שם עד שנעשה שאור. ולכל היותר שתי שעות. ולשון רש"י (דף ל':) בית שאור כלי שהאשה שורה ומנחת בו את השאור וכו' ופעמים שהוא שוהה שם בלילה: ג) והנה לשון הרא"ש שממהר להחמיץ. ויש לומר שדינו כמו מי פירות עם מים שממהר להחמיץ ומכל מקום אם אופה מיד מותר בדיעבד ומנהג ישראל קדושים לאפות מיד ולא ישהה כלל בפרט שהחמץ נולד בעת גילגול לאחר הלישה ותיכף אופהו אין סברא כלל לאסור בדיעבד. ועוד אף אם תמצא לומר כדברי הלבוש דאפשר אף בדיעבד אסור כיון דהוא רק אפשר וספק. וכיון דמדאורייתא בטל בשאר המצות הוה ספיקא דרבנן ולקולא ודומה למה שכתב הרי"ף בחרי חיטי ושערי דמשתכחי בתבשילא דבעינייהו אסירא ותבשיל מותר דאיסור משהו דרבנן וסד"ר לקולא. והכי נמי אף דקיימא לן תערובות יבש ביבש במשהו ואפי' נתערב קודם הפסח חוזר וניעור בפסח. מכל מקום כיון דהוי רק ספק חמץ הוה סד"ר. ואף החולקין על הרי"ף. הלא מבואר במרדכי הטעם משום דחמץ דבר שיש לו מתירין ולא אמרי' בי' ספיקא דרבנן לקולא. ולכאו' קשה הא חמץ חוזר לאיסורו לשנה הבאה ולא מקרי דבר שיש לו מתירין גם לענין ספיקא דרבנן כמו שתירץ המרדכי על הא דמנחות (דף ס"ח:) דביום שבסר מותר חדש למאן דאמר בזמן הזה לאו דאורייתא והקשה במרדכי הא הוי דבר שיש לו מתירין. ותירץ משום דחוזר לאיסורו לשנה הבאה. וצריך לומר דהרי לגבי ספק איסור משהו לא הוה חוזר לאיסורו לשנה הבאה דיהי' נתבטל קודם הפסח הבא. אבל בנ"ד בתערובות יבש ביבש. דכל החשש משום דחוזר וניעור. ואם כן יהי' אסור לשנה הבאה כמו בשנה הזאת ולא הוי דבר שיש לו מתירין לאסור ספיקא דרבנן: ד) אך יש לפקפק דלכאורה הוה ספיקא דרבנן על ידי גלגול דעיקר ספק על החיטי ושערי גופייהו. וצריך לומר דטעם האיסור ספיקא דרבנן הבא על ידי גלגול משום דפוסקין לאסור משום ספיקא דאורייתא לחומרא וממילא חשוב ודאי דרבנן. אבל לאסור במשהו לא יועיל מה שפוסקין להחמיר מספק. שהרי חמץ לפני זמנו בטל בס'. ומשום דאין בו כרת. וספק איסור אין בו כרת ומלקות. רק שתחוש שמא באמת הוא חמץ והוא בכרת ואוסר במשהו. שוב הוי ספיקא דרבנן. וממה נפשך אם תדין על החיטין לאוסרן מספיקא דאורייתא. וכיון שאסורין החטין שוב אוסרין במשהו. ליתא דספק אין בו כרת ואינו אוסר במשהו