אבני נזר אורח חיים שצג

אך אם נאמר דבלא נתערב לא מהני הולכת הנאה ממילא כשנתערב צריך להוליך דמי כל הפת. ולישנא דיוליך הנאה משמע דמי עצים דאם לא כן הוה לי' לאפלוגי בעלמא בע"ז שנתערבה ודו"ק. ואם כן מיושב דלא מייתי הש"ס ראי' רק מדר' אליעזר: ז) אולם רש"י לא ניחא לי' בהכי כמו שיתבאר בעזר השם. ונקדים מחלוקת הפוסקים שהביא הטור סימן קמ"ב, והנה הטור פסק בע"ז חדש יותץ ואחר כך כתב דאם אפה פת בחדש שלא נתצו למאן דאמר זה וזה גורם אסור כו'. והקשה בית יוסף דאם כן האיך כתב לעיל מינה חדש יותץ כיון דקיימא לן זה וזה גורם מותר. ובש"ס אמר דחדש יותץ כמאן דאמר זה וזה גורם אסור. ולפי מה שכתבתי ניחא דבע"ז אפילו זה וזה גורם מותר. מכל מקום לכתחילה מחויב לנתצו כדכתיב אבד תאבדון. עוד כתב הטור דבישן שלא צננו תלוי גם כן בדין זה וזה גורם ובאבוקה כנגדו לכולי עלמא אסור. והרמ"ה סובר דבישן שלא צננו לכולי עלמא אסור כיון דהוי עבודה זרה יעוין שם. והבית יוסף הקשה על הטור במה שכתב דבאין אבוקה כנגדו תלוי בדין זה וזה גורם. דהא בגמ' אמרינן בשלה על גבי גחלים דברי הכל מותרת. ואפילו אי זה וזה גורם אסור דהא בש"ס מסופק אי סבירא לי' לרבי זה וזה גורם מותר או אסור דקאמר זה וזה גורם מי שמעת לי'. גם הקשה על הרמ"ה שאוסר זה וזה גורם בעבודה זרה דאם כן יחלוק נמי אם בישל בחדש. ועוד דהא אפסקא הלכתא בגנתא דאזדבל בזבלא דע"ז דמותר משום זה וזה גורם. ובש"ך ישב דברי רמ"ה על פי דברי הרא"ש דהא דאמרינן בישלה על גבי גחלים דברי הכל מותרת. היינו דוקא בערלה וכלאי הכרם שהם מהנשרפין. אבל אם הוא מהנקברין דאפילו אפרן אסור כל שכן גחלים. ועל כן בעבודה זרה דאפי' אפרן אסור. כדתנן כל הנשרפין אפרן מותר חוץ מעצי אשירה. כל שכן גחלים אסור. ועל כן אף בישלה על גבי גחלים דינו כאבוקה כנגדו דיש שבח גחלים בפת וחמור מזה וזה גורם: ח) אולם המגן אברהם סימן תמ"ה חלק עליו דבנחלים כיון דאין האיסור בעין לא חשיב יותר מגורם ובתנור דהיתר הוה זה וזה גורם. ודוקא בישלה על גחלי הנקברין אסור דהוי גורם אחד יעוין שם. ובאמת מוכח בש"ס כדברי המגן אברהם דהא בעי בתנור שהסיקו בעצי הקדש ואפה בו את הפת לרבנן דשרי בקמייתא מהו. והרי אפר הקדש שגחלם אסור. ומה שכתב מהרש"ל שם דבעי באפה בחדש שלא נתצה משום זה וזה גורם. דאם כן מהו דאמר לרבנן דשרי בקמייתא. דרבנן לא שמעינן להו מידי בדין זה וזה גורם. דהא טעמייהו משום דאבוקה באה מן הגחלת שמותר. אבל זה וזה גורם אפשר דסבירא להו דאסור. ועל כרחך לומר כדברי המגן אברהם דהיכי דאפרו אסור מכל מקום מותר באפה משום זה וזה גורם. ועל כרחין לומר כן. דאם לא כן כי היכי דאסרי רבנן בגחלים עצמם לכתחילה לבשל. כמו כן הי' להם לאסור הפת שנאפה כיון דחשיב כאלו הי' הגחלים בעין בפת ולא נתבטלה. והרי בחמץ שעבר עליו הפסח דעל ידי תערובת לא קניס. ומכל מקום ליכא מאן דאמר שיהי' מותר פחות מרוב שנתבטל מן התורה. והכי נמי בגחלים כיון דחכמים אסרו הגחלים דלא דמי לאפרן דמותר אפילו לכתחילה. והכי נמי הי' ראוי לאסור הפת. אם תאמר דחשיב האיסור בעין. אלא ודאי דלא חשיב אלא גורם ועל כן באפה בעצי הקדש אף דאפרן אסור מכל מקום הוה לי' זה וזה גורם לרבנן דסבירא להו דבאה מן הגחלת: ט) ולפי זה מיושב קושיית הבית יוסף על הטור דכתב באפה על הגחלים דאסור למאן דאמר זה וזה גורם אסור דהא בש"ס קאמר בישלה על גבי גחלים דברי הכל מותרת ואפילו למאן דאמר זה וזה גורם אסור. דהכא בעבודה זרה תלי בזה וזה גורם: י) אמנם שיטת הרמ"ה נראה לפי עניות דעתי דהנה קשה לי אהא דאמרינן בפרק השוכר את הפועל באומר לו העבר לי מאה חביות במאה פרוטות ונמצאת חבית של יין נסך ביניהם שכרו אסור וכתב הר"ן בשם הרמב"ן וכן כתב הטור בשם הרמ"ה דלא מהני הכא מכירה חוץ מדמי איסור דאפשר שבפחות ממאה חביות לא הי' שוכרו כלל. נמצא שכל השכר בא לו על ידי ההוא פרוטה. וקשה לי כיון שבא על ידי חבית של היתר גם כן הוה לי' זה וזה גורם ולישתרי. [ואף דשכירות יין נסך אסור מדרבנן משום קנס. מכל מקום כיון דבש"ס אמרינן דמשום דביין נסך תופס דמיו אסרו מדרבנן גם בשכירות. אם כן לא חמיר מחליפין גופי' דבזה וזה גורם ראוי שיהי' מותר]: יא) ונראה לפי עניות דעתי דהנה זה וזה גורם כתב הר"ן פרק כל הצלמים דמתורת ביטול נגעו בה. דכיון שבא על ידי גורם איסור וגורם דהיתר. הוה כאלו נתבטל האיסור ההוא יעוין שם. והנה כל איסורי הנאה קיימא לן דאינו תופס דמים. וכמו שאין איסורי הנאה תופסין דמיהם. כמו כן ההיתר אינו תופס דמיו שיתירנו. רק בע"ז גלי קרא דכל שאתה מהוה ממנו הרי הוא כמוהו שאיסור עבודה זרה נתפס בו. אבל בהיתר דלא גלי קרא אין ההיתר נתפס בו. וכמו כל איסורי הנאה שאין תופס דמיו והוה כאלו בא בגורם דעבודה זרה לבד דאי אפשר שתתבטל העבודה זרה בהיתר. כיון שההיתר אינו נתפס בו כלל ודו"ק היטב כי עמוק הוא: יב) והנה הריטב"א כתב באיבעיא דיש שינוי בנעבד אצל גבוה. דהמשתחוה לחטין דאסור אף להדיוט לא מבעיא לי' כיון דכל שאתה מהוה ממנו הרי הוא כמוהו. ואם כן דינו כחליפי עבודה זרה דנפיק נמי מההוא קרא. והנה הר"ן בפרק כל הצלמים דעתו דאפילו הסיק בעצי האיסור למאי דקיימא לן דיש שבח עצים בפת דחמיר מזה וזה גורם. מכל מקום אינו אסור אלא מדרבנן. ודינו כמו ארג בכרכר את הבגד דאינו אסור אלא מדרבנן [ולשיטתו צריך לומר דהא דמקשה הש"ס פסחים (דף כ"ז:) אלא עצים דאיסורא לרבנן היכי משכחת לה. והיינו מן התורה. דמדרבנן ודאי אסור לכתחילה אפילו בגחלים. ואם כן גם לרבי דסבירא לי' דיש שבח עצים בפת קשה דהא מן התורה מודה דמותר. אולם באמת לא קשה מידי דמן התורה מותר הפת דעכשיו אינו נהנה מעצי האיסור אלא מן הפת של היתר. אבל לאפות בעצי האיסור ודאי אסור מן התורה דנהנה