אבני נזר אורח חיים שצא

בו טעם. ומכל מקום חייבין עליו. והוא הדין בח"ט שנתערב בכדי אכילת פרס. והרי הש"ך כ' רק שאי אפשר שיתערב רוב טמא אבל רוב טהור אפשר שיתערב ואיכא כזית כדי אכילת פרס ולכולי עלמא מן התורה. ועל כן הש"ך מטעם מין במינה אתי עלה. וסבירא לי' דאף שחלב טמא משונה קצת בטעמו אין טעמו נרגש בטהור. והנה אין להנודע ביהודה ראי' מהש"ך: ג) והנה ביורה דעה סי' ס"ו כל המחברים פה אחד דביצה הנמצא בו דם הנאסר מספק מחלוקת הפוסקים בחלמון וחלבון אוסר שלא במינו עד ס'. וכן משמעות הש"ך גם כן וכן כתב הפרי חדש בשמו. והא פשיטא דביצה עצמה הנאסר משום שהדם שדא תכלא בכולה. מכל מקום אין הביצה חמור כמו הדם עצמו שיהי' בו חיוב מלקות. ואף על פי כן שלא במינו אוסר טעמו מן התורה. והנה כל הפוסקים אחרונים כנגדו של הנודע ביהודה: ד) וגוף סברתו של הנודע ביהודה משום שכתב הרמב"ם שאין בחלב וביצים חיוב מלקות. הלא סיים והרי זה כאוכל חצי שיעור והרי בחולין (דף צ"ח.) בחצי זיתא דתרבא דנפל לדקולא דבישרא סבר לשעוריה בתלתין פלגא דזיתא. אמר לי' לא תזלזל בשיעורי דרבנן. ועוד חצי שיעור אסור מן התורה. הנה דאף ח"ש אומרים בו טעם כעיקר מן התורה לר"י. והוא הדין ביצים וחלב. הג"ה ואם תאמר משום דכשיאסר את ההיתר יעשה שיעור. אם כן אין צריך לטעם דחצי שיעור אסור מן התורה דאפי' מותר מכל מקום כשיאסר ההיתר יעשה שיעור אלא אם כן תאמר דאיך יתחיל לאסור כיון דעדיין היתר. הכי נמי לר"י לפי סברתו דאין כח לאסור בטעמו רק ביש בו מלקות א"כ איך יתחיל לאסור הא עכשיו אין בו מלקות] ומה דבאמת חצי שיעור אוסר בטעמו משום דבקרא דמשרת ענבים לא ישתה לא נאמר לשון אכילה בענבים רק שיהי' במים שיעור שתי'. וכן למאן דיליף מג"נ משום דיש כלים קטנים שאין בפליטתן כזית. ולריש לקיש דחצי שיעור מותר מן התורה דין כלים קטנים כמו כלים שדרכן בצונן מטבילן ודיין. אבל לר"י הרי גם הכלים קטנים הי' צריכין הגעלה. וכעין שכתבו התוספות שהי' בלועים מיין נסך ואסורים דמסתמא מוקמינן קרא בכל הכלים שאפשר. וכיון דמוכח מהכתוב דאף חצי שיעור אוסר בטעמו הוא הדין חלב וביצים: ה) ועוד דעיקר סברת הנודע ביהודה דאיסורין שיש בהן מלקות יותר אוסרים בטעמם. אנן איפכא מסתברא לן. שאם עשה טעם כעיקר לחיוב מלקות כל שכן לאיסור גרידא. ותדע דמשנה שלימה בזבחים (דף ל"ה.) דהרוטב אין חייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא. הנה שאין אומרים טעם כעיקר לחיוב כרת ועי"ש בתוס' חדשים. ונאמר קל וחומר. ומה באיסור לאו אמרי' טעם כעיקר באיסורי כרת החמורים לא כל שכן. ואין לומר דיו מה התם מלקות ולא כרת ליתא דמיפרך קל וחומר דלאו בגופי' כתיב כל הנוגע בהם יקדש. אלא הא לאו קל וחומר כלל. ואדרבה לא אמרי' טעם כעיקר רק לעונש קל ולא לחמור ואם כן כיון דלעונש מלקות אמרינן טעם כעיקר כל שכן לאיסור גרידא. ובאמת בהא דנפש לרבות השותה אמרי' בחולין (דף ק"כ.) דנבילה מחלב וחמץ לא אתא שכן כרת. אך בגמ' זו יש לי פי' נפלא לא ניתן לגלות במכתב כי אם מפה לאוזן: ו) העולה מזה שהדבר ברור מהפוסקים ומסברא דאף בחלב וביצים אמרי' טעם כעיקר ויותר הנודע ביהודה לבדו: ז) והנה באיסורי עשה לכאורה גם הנודע ביהודה מודה שהרי יוצאין ידי מצה בעיסה מן החטין ומן אורז אם יש בה טעם מצה. ומה שנא איסור עשה מחיוב עשה. אך באמת צ"ע מנא לו למילף לקולא לצאת ידי מצה מלחומרא. ומה גם דמצינו לפעמים לא אמרי' טעם כעיקר כגון בכרת כנ"ל. אך ביאור המשנה דעושה עיסה מחטים ואורז דהנה מה שאינם יוצאין בשאר מינים שאינם מה' מיני דגן הוא מהכתוב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות מה שאינו בא לידי חימוץ. וכיון דהטעם רק משום שאינו בלאו דחמץ. והרי עיסה זו אם יתחמץ טעם דגן שבו יאסור כל העיסה משום טעם כעיקר שנהפך כולו להיות איסור. נמצא שכל העיסה בא לידי לאו דלא תאכל חמץ. ועל כן יוצאין בכל העיסה ידי מצה. ולדעת הפוסקים דלא אמרינן נהפך בעינן כזית בכדי אכילת פרס כמו שכתב הראב"ד בהשגות ורשב"א בפסקי חלה. אך הרא"ש שכ' שיוצאין בכזית משום דנהפך הפי' כנ"ל. אבל הדבר ברור דאינו יוצא מצות עשה בטעם גרידא. ותדע דהא פסח שאין בו כזית לכל אחד אין יוצאין בו. והא יוכל לערב החצי זית בדברים אחרים שיהי' בהם טעם פסח. דבקדשים לכולי עלמא טעם כעיקר דאורייתא. אלא ודאי אין יוצאין. ובמצה טעם אחר כמו שכתבתי. ועם זה יסתלקו כמה קו' שהקשית על הנודע ביהודה. אך מכל מקום לדינא אין דברי נודע ביהודה מחוורים וכמו שכתבתי: ח) ולענין מה שכתב בשם הפרי מגדים דבלאו הבא מכלל עשה לא בעינן שיעור דהאי וזבחת ואכלת אכילת רשות לא בעי' שיעור. אין לסברתו שורש בש"ס. והרי יום טוב דכתיב אשר יאכל לכל נפש. והאי יאכל לא כתיב בלשון מצוה איסור ואף על פי כן תנן לא ישחוט אלא אם כן יכול לאכול כזית. ועוד איך משכחת חיוב לאו דנבילה לשיטת יש מפרשים שבריטב"א קידושין באוכל נבילה ביום הכיפורים אפי' נתנבלה ביום הכיפורים חיוב נבילה קדים מכי אכיל כזית הכי נמי עשה קדים מכי אכיל חצי שיעור. ועת לקצר. בענין הוראה איני מייעצך כעת וידוע שחז"ל הקפידו על שנים ואם כי בעזה"י אתה כלי מוכשר להיות אב בחכמה עוד רך בשנים אתה. אך מה שאני רואה. שתשים לבך לברר דינים בראיות מש"ס זה מתחוור לי מאוד. וזה יהי' לך לתועלת גדול חזק ואמץ בתורה ותגדל מעלה מעלה כנפשך ונפש אוהבך: הק' אברהם.