אבני נזר אורח חיים שפה

הטור מודה. ואם תמצא לומר אסור שמא כטעם שני שבבית יוסף. ואם תמצא לומר כטעם ראשון. שמא בשגגה. ואם תמצא לומר בפשיעה. שמא בפשיעת הפועלים. וכיון דמשום קנס המבטל אתינן עלה אין המבטל יכול לאסור דבר שאינו שלו. ובפרט שהבעל הבית מוחזק בכשרות והוא בעצמו הודיעו. בודאי אין לחוש שבפשיעתו נעשה במזיד. הרי ספיקות להתיר במידי דרבנן. לזאת אין לחוש כלל אפילו למהדרין מן המהדרין: ו) אבל אין להתיר ולומר משום דאינו נהנה מבליעת השפריט שבתוך היין הנבלע בכלי. ובכהאי גוונא לא קנסו. דליתא. שהרי הרשב"א בתורת הבית הארוך (דף קכ"ט:) באומר לגוי שיבשל לו בכליו אסור דכיון דאמר לו כמאן דבישל בידים דמי. וכביטול הגיעול לכתחילה דמי. ואפילו בדיעבד אסור למי שעשה כן ולמי שנעשה בשבילו עד כאן לשונו. הרי דאפילו בישול בכלים שאינן בני יומן כיון שלכתחילה אסור. גם בדיעבד קנסו משום מבטל איסור. הכי נמי בנידון דידן וכל שכן הוא: ז)ואף שהמחבר סימן קכ"ב עבר ובישל בכלים שאינן בני יומן מותר בדיעבד. ועבר במזיד משמע. נראה לי דרשב"א לטעמי' דנותן טעם לפגם ההיתר משום ביטול דהא הבליעה אינו נפסל מאכילת גר. ומה שצריך לגזירה דאטו בת יומא ולא אסרו בפשיטות משום מבטל איסור לכתחילה. היינו משום דאי אפשר לאכלו אלא בפגמו שוב אין שם איסור עליו. וכן תי' במשמרת הבית. אבל לאחר שגזרו חכמים שאסור להשתמש בכלי שאינו בן יומו שוב שם איסור עליו שהרי אסור להשתמש בו. ויש בו משום מבטל איסור. וכן לשון הרשב"א שהעתקנו וכמאן דבשל וביטל כו'. אבל המחבר לטעמי' שכתב דין הרשב"א בסימן ק"ג בשם וי"א. ובכל מקום דיעה ראשונה עיקר דלאו משום ביטול. ועל כן פסק באורח חיים נותן טעם לפגם מותר בפסח דלא כרשב"א בתשו' דאסור. והיינו דרשב"א לטעמי' דמטעם ביטול וחמץ בפסח במשהו. ולדידן קיימא לן דלאו משום ביטול. ול"מ לחכמים שקנסו רק במבטל. על כן התיר המחבר בסימן קכ"ב בעבר ונשתמש בכלי שאינו בן יומו. וכל זה באינן בני יומן. אבל בעבר ונשתמש בבן יומו. שיש ששים כנגדו. היינו דינו של רשב"א בתה"א דאסור אפילו בדיעבד. ואין חילוק בזה: הק' אברהם. סימן שנה. בשמעתא דטעם כעיקר והיתר מצטרף לאיסור: א) תנן אלו עוברין בפסח כותח הבבלי כו' זומן של צבעים כו' ובגמרא (דף מ"ג.) מאן תנא דחמץ דגן גמור על ידי תערובות ונוקשה בעיני' בלאו. אמר רב יהודה אמר רב ר' מאיר היא דתניא כו' שמעינן לי' לר' מאיר נוקשה בעיני' בלאו וכל שכן חמץ דגן גמור על ידי תערובות. רב נחמן אמר ר"א היא כו' ומסקנת הש"ס כרב יהודה דתניח כוותי'. עוד שם בסוגיא אמר רבי יוחנן כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר. זעירי אמר אף שאור בבל תקטירו. כמאן כר' אליעזר דדריש כל אי הכי לענין חמץ בפסח נמי. ופרש"י דהאמר ר"א על עירובו בלאו והיינו היתר מצטרף לאיסור. ומשני הכי נמי כו': ב) והנה הרמב"ן בספר המלחמות ה' הביא גירסת הש"ס בנזיר אי הכי כל איסורין שבתורה נמי דיליף מחמץ עיין שם. וצריך ביאור האיך נילף מחמץ. דהא בסוף הסוגיא אמרינן דנזיר וחטאת הוו שני כתובים הבאים כאחד. וכל שכן דלר"א הוו שלשה כתובים. ומה שכתב הרמב"ן דילפינן מכמה איסורים דכתיב בהם כל. קשה לי דכל שכן דהוו כמה כתובים הבאים כאחד. ועיין חולין בסוגיא דנשר די"ט עופות הוו י"ט כתובים הבאים כאחד: ג) ונראה לפי עניות דעתי ליישב על פי דעת הטור דכותח הבבלי וחבריו אין בהם טעם דלקיוהא בעלמא עבידי. ואם הי' בו טעם אף חכמים היו מודים כיון דטעם כעיקר. (והוא כדעת רבינו תם דטעם כעיקר פירוש שנהפך היתר להיות איסור וכן כתב הבית יוסף בדעתו סימן תנ"ג שדעת הטור כרבינו תם. ובאמת בדברי הרא"ש שם אין הכרע. דיש לומר כרבינו חיים כהן סבירא לי' דדוקא בדאיכא כזית בכדי אכילת פרס לוקה על כל כזית. ורא"ש שם הביא דעת רבינו חיים ולא הכריע. ולא בא אלא ליישב קושיית רמב"ן דהאיך יוצא כשאוכל רק כזית. אבל מכל מקום יש לומר דמיירי דוקא בדאיכא באורז כזית בכדי אכילת פרס. ואיני יודע איך כתב הבית יוסף דברא"ש משמע דאפילו אין בו כדי אכילת פרס יוצא כנ"ל] אלא משום דלקיוהא בעלמא עבידי על כן אין בו אלא איסור דרבנן עד כאן דברי הטור: ד) והנה מסקנת הפוסקים בסימן תמ"ז דהיכי שנתבטל קודם הפסח אינו חוזר וניעור בפסח. ודעת הגאונים והרמב"ם ורשב"א. ורמב"ן דחוזר וניעור. ונראה דאזלי לשיטתם דטעם חמץ בפסח במשהו משום דהוה דבר שיש לו מתירין ועל כן אפילו משש שעות ולמעלה במשהו. ועל כן אי אפשר שיתבטל. דקודם איסורו הוי היתר בהיתר ולא בטיל. מה שאין כן למאי דקיימא לן דעד הלילה בששים שפיר יש לומר שנתבטל משש ולמעלה: ה) ובזה יבוארו דברי המרדכי הובאו בבית יוסף סימן תס"ו דמשהו שנתערב בפסח חייב לשורפו. וכשנתערב קודם הפסח ישהנו לאחר הפסח. ולכאורה הוא כעין פשרה. ולפי מה שכתבתי ניחא דהמרדכי אית לי' שני הטעמים משום דבר שיש לו מתירין ומשום חומרא דחמץ. ועל כן כשנתערב בפסח מחויב לשורפו משום חומרא דחמץ. אבל כשנתערב קודם הפסח הרי נתבטל לאחר שש. מאי אמרת דאף לאחר שש לא נתבטל משום דבר שיש לו מתירין וקודם לכן לא נתבטל דהוי היתר בהיתר] אם כן על כורחין מותר לשהותו. דאי יאסר לשהותו לא יהי' דבר שיש לו מתירין. ובזה מיושב נמי מה שהקשה הבית יוסף על הטור שהשיג על בעל העיטור עיין שם וקל להבין: ו) ולפי זה יבואר שמעתא דנזיר. דהנה התוספות ריש פסחים כתבו דנוקשה ועל ידי תערובות אינם אסורים אלא בזמנו עיין שם. ואם כן קשה