אבני נזר אורח חיים לח

אחרינא ועשו להם משלהם ולא דרשינן ועשו להם אחרים יעשו להם כנ"ל] ומוכרח דרב סבירא לי' ציצית חובת גברא כמ"ש (באות כ"ט) מכל מקום לא הי' יכול להקשות לרב ושמואל מבית הלל. דיש לומר דסבירא לי' הזמנה מילתא. ועל כן לרב דחובת גברא הוה לי' עשי' הזמנה וטוי' טוי לארוג. ולשמואל דחובת טלית הוא העשי' מצוה וטוי' הזמנה ובין לרב ובין לשמואל הזמנה מילתא. ולא מסוכה ישנה דבסוכה לא מהני הזמנה לקדש כלל כנ"ל. [ואין להקשות דאם כן דסבירא להו לרב ושמואל הזמנה מילתא. איך פליג רבא עלייהו. לא קשיא דרבא לשיטתי' גם בעגלה ערופה עריפתה אוסרתה. ובהא ר' יוחנן בחולין (דף פ"ב.) סובר כמותו דהלכה כמותו לגבי רב ושמואל]. על כן מקשה להיפוך. ולבית הלל לית להו ר' יהודה אמר רב כיון דקיימא לן הזמנה לאו מילתא כדפסק הש"ס בהדיא בשמעתין על כורחין גם בית הלל סוברים כן. דאם לא כן איך נחלקו אדבית הלל. ואם כן לית להו דר' יהודה אמר רב דסבירא לי' אף דחובת גברא הוא בעי עשי' לשמה. ובית הלל על כרחך אין סוברים כן. כיון דאית להו הזמנה לאו מילתא ומכשרי סוכה ישנה [אבל לפום סוגיא דמנחות דרב אית לי' ציצית בנכרי כשירה וסבירא לי' חובת טלית הוא. כמו שכתבתי לעיל (סק"ל). ועל כן בעי עשי' לשמה דעשי' היינו גוף המצוה. גם להיפוך לא הי' יכול להקשות דשפיר גם בית הלל סוברים כן. והא ודאי לאו קושיא היא דנימא דלית להו דשמואל. דמה בכך אם אינם סוברים כשמואל אלא כרב. ולשמואל מדבית הלל ודאי לא קשיא כיון דטעמא דשמואל משום דהזמנה מילתא לקדש הציצית ובסוכה לא שייך זה וכנ"ל] וכיון דקושיות הש"ס בסוכה אליבא דמאן דפסל ציצית בנכרי. על כן שפיר משני דלמעוטי גזול מועשו להם נפקא כנ"ל: לז) וא"כ שפיר פסק הרי"ף ושאר פוסקים דבעי טוי' לשמה כיון דפסקו ציצית בנכרי פסולה ונפקא לן מגדילים תעשה לך לשם חובך דבעי טוי' לשמה כסוגיא דסוכה. והא דהוכרעו הלכה כלישנא דציצית בנכרי פסולה כדי לפסוק דבעי טוי' לשמה משום דאמרינן במנחות (דף מ"ב:) דבעי צביעה לשמה: לח) ועוד נראה שהוכיחו כן. דאי כסוגיא דמנחות דציצית בנכרי כשירה. ושוב אין ללמוד מגדילים תעשה לך לשם חובך. כמו שכתבתי לעיל (אות ל"ב). וטעמא דשמואל משום דסבירא לי' כרבן שמעון בן גמליאל דהזמנה מילתא. אם כן קשה הא דאמר שמואל [בשמעתין] להני דשקלי עפרא לאישתא בת יומא יאות אינון עבדין דאיתקש לע"ז דקרקע עולם אינה נאסרת דהא בע"ז גופה חפר בה בורות שיחין ומערות אסרה. אלא ודאי שאני ע"ז. דבע"ז גופה הזמנה מילתא. על כן מהני חפירתה לשם ע"ז לאסור. מה שאין כן במת דהזמנה לאו מילתא וכאילו חפר שלא לשם מת. ואם כן מוכח דסבירא להו לאו מילתא: לט) ולענין הלכה דעת הרמב"ן לפי שיטתו דאין תפילין ומזוזות צריכין עיבוד וכתיבה לשמן. ומביא ראי' לדבריו מהא דפרק המוציא תפילין דהקונה תפילין ממי שאינו מומחה בודק שלשה תפילין שנים של ראש ואחת של יד או שנים של יד ואחת של ראש. וניחוש שמא לא נעבדו לשמן ולא נכתבו לשמן. וכהא דפרק התכלת דספרים אין נקחין מכל אדם חיישינן שמא לא לשמן עשאם. ואם תאמר תפילין כיון שאינן עשוין [להתלמד] אלא למצוותן. חזקה בהכשר נעשו וכהא דהמוצא תכלת בשוק שזורין ומופסקין כשירין. ליתא דהתם מסתמא בעל הבית שעשאן לעצמן ממנו נאבדו וחזקה בהכשר עשאן. אבל המוכר חיישינן דחשודין הם. עד כאן מ) ובעניותי לא הבנתי דבריו שהרי שם במנחות (דף מ"ג.) הלוקח טלית מצוייצת מן הנכרי מן התגר כשירה מן ההדיוט פסולה. פרש"י אם תגר הוא כשירה דלא מרע נפשי' וזבין להו מישראל וכשירה. מן ההדיוט פסולה שמא הוא צבעה ושלא לשמה נעשית הרי דכשידוע שקנאה מאדם אחד מישראל. אמרינן חזקה ממומחה ונאמן קנאה. משום דרוב מצויין אצל חכלת מומחין הם וכמו שכתבו התוס' שם (דף מ"ב:) בד"ה ואין נקחין. וכל החשש בתכלת שאינה נקחית אלא מן המומחה. כיון שנמצא אצלו חיישינן כאן נמצאו וכאן הי' והוא עצמו צבעם. והרי ידוע שאינו מומחה אבל תפילין שנמצאו אצל אינו מומחה. ידוע שהוא עצמו לא עשאן. שהרי אינו מומחה. וכמה הלכות יש בתפילין. והוא אינו מומחה לידע אותם. על כרחך מאחר קנאם וחזקתו ממומחה קנאם. והרי לא מספקינן כלל בש"ס עירובין (דף צ"ז.) בעשאן הוא עצמו. דמקשה שם ממה נפשך אי מחד זבין וכו' אי מתלת זבין וכו'. וכיון דעל כורחין קנאם על כן כשרים. והכי פשטא דשמעתא. ומה שספרים אין נקחין אלא מן המומחה. כבר תירץ הרמב"ן עצמו דשמא להתלמד עשויין: מא) אך כל זה ניחא לפי גירסת הרמב"ן שבודאי הי' לו גירסא זו דספרים אינן נקחין מכל אדם. אבל גירסת ספרינו תפילין יש להם בדיקה ואין נקחין אלא מן המומחה [פירשו בתוס' שם ובפ' המוציא תפילין. משום דיצטרך לפתוח התפילין על כן לכתחילה אין נקחין אלא מן המומחה] ספרים ומזוזות נקחין מכל אדם. וכן גירסת הרי"ף בהלכות ציצית תכלת אין לה בדיקה ואינה נקחית אלא מן המומחה. ספרים יש להם בדיקה ונקחין מכל אדם. הנה דאף בספרים דלכולי עלמא בעי לשמה נקחין מכל אדם. ועל כרחך כמ"ש משום דאינו מומתה אינו יכול לכתוב ספר תורה ועל כרחך ממומחה קנאם: מב) ומה שהביא רמב"ן עוד ראי' מירושלמי דפרק אמר להם הממונה דמבואר שם לדתנא קמא דרשב"ג קלף של תפילין וכלי שרת ובגדי כהונה אין צריך לשמה משום דהזמנה לאו מילתא ואין צריך לשמה אלא ספר תורה וציצית דגלי קרא [והוא לפי שיטתו דספר תורה גלי קרא דועתה כתבו לכם לשם חובתכם. וכבר כתבתי (באות י"א) שדברים אלו לפענ"ד תמוהים] כבר כתבתי (באות כ"ו) דהירושלמי לשיטתו טוי לארוג נמי תלוי בפלוגתא דהזמנה מילתא. ועל כן אפילו עשה השי"ן בקלף בעי עיבוד לשמה משום דהזמנה מילתא. ואין שום ראי' מדרשב"ג להצריך לשמה בשום הזמנה למאן דאמר לאו מילתא. אבל לדידן טוי לארוג לכולי עלמא לאו מילתא. ע"כ רשב"ג דבעי עיבוד לשמה אף אם עשה השי"ן בכתב לאו משום הזמנה מילתא כדי לקדש העור. אלא דהיכי דבעי לשמה כל ההכנות צריכין לשמה אף שאין מועילים לקדש. על כן אף לדידן דהזמנה לאו מילתא צריכין לשמה. ולא פליגי רבנן אלא בעור הבתים שא"צ עיבוד כלל. ואין צריך עיבוד לשמה אלא כדי לקדש העור. ואי לאו מילתא אין צריך עיבוד כלל. ועל כן אפילו עשה השי"ן בכתב דצריך עיבוד כיון