אבני נזר אורח חיים לז

עשי' גמורה. ואיך יליף מזה אביי דהזמנה מילתא אפילו הזמנה קלה. כהני דמבואר בשמעתין זריקת הבגד בקרוב למת וכהאי גוונא. אלא ודאי כיון שאינה נאסרת בשעת לקיחה אינה נאסרת גם אחר כך מחמת הלקיחה. רק מחמת הירידה דהיא הזמנה קלה. הוא הדין העושה סוכה קודם החג כיון דאינה נאסרת קודם החג. גם בבוא החג לא נאסרה קודם שישב בה. ואין לדחות דשאני סוכה דהוי רק מחוסר זמן דממילא אתי ולא חשיב דבר שלא בא לעולם. דבעגלה ערופה נמי הא בידו להורידה לנחל איתן דלא חשיב דבר שלא בא לעולם דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי *): לד) ועוד נראה לי ברור לפי טעם שני דקודם חג לא נאסר משום דשבעת ימים כתיב. שוב ודאי דאינה נאסרת בבוא החג מחמת עשי' דקודם החג לשמואל דאמר בפרק יש בכור (דף מ"ט.) בפודה בנו בתוך שלשים יום שיחול הפדיון לאחר ל' ונתאכלו המעות אין בנו פדוי. כיון דאין בידו לפדותו עכשיו. ודוקא באיתנייהו למעות דהוי המעות פקדון עד לאחר ל' כמ"ש הרשב"א והר"ן בחי' שבועות (דף ל"ג:) ונעשה המעות של כהן בעת הפדיון. אבל כסף דמתחילה לא מהני כיון שאינו בידו לפדותו מתחילה. הכא נמי עשה הסוכה קודם החג שיחול הקדושה בחג לא מהני כיון שאינו בידו שתיאסר קודם החג. וכיון דאנן לשמואל קיימינן דאיהו הוא דבעי טוי' לשמה. ולדידי' לא מהני עשי' לשמה קודם החג שתחול הקדושה בחג. ואם כן ליכא לאותובי' לשמואל מסוכה ישנה. ולרב פשיטא דלא קשה מידי לפי הסוגיא דמנחות דרב סבירא לי' גם כן חובת מנא הוא ועשיית ציצית הוא המצוה. ולא דמי לעשיית סוכה דהוא הזמנה לבד: לה) וראי' לזה מדברי המג"א (תרל"ח ס"ק ב') בסוכה העומדת בנוי' משנה לשנה לא נאסרת בבוא החג השני עד שישב בה דכיון שעבר החג פקעה קדושתה. ואם הועיל הזמנה אף שלא בעת החג. נאמר כיון שהזמנה לכל חג וחג וישב בה בחג אחד יהי' דינו בכל השנה כאזמני' וצר בי' דאסור לעולם. אלא ודאי דאין קדושתה אלא בחג ולא הועיל ישיבה בחג לחג אחר כיון שנפסקה הקדושה בין חג לחג. כל שכן דלמאן דאמר הזמנה מילתא דלא הועיל הזמנתה. היינו עשייתה בחול לחג הבא. ודינה בבוא החג כאילו ייחד הסוכה העומדת מכבר בלא עשי'. ואם כן אין צריך עשי' לשמה ולא קשה מידי מטוי' לשמה לסוכה ישנה. ואם כן מוכח דטעם טוי' לשמה משום לקדש הציצית. ושפיר תלי לה בעיבוד לשמה בבתים. דלתנא קמא דלא בעי לקדש העור. הכא נמי לא בעי לקדש הציצית ושוב דומה לסוכה ישנה דכשירה: לו) ובסוכה דקאי הסוגיא למאן דפוסל ציצית בנכרי כדמוכח משנויא דמשני כתיב קרא