אבני נזר אורח חיים שעג

דכשסיבב בעצמו האונס לא חשיב אונס. דשאני התם דבעת שסיבב האונס הי' מחויב. מה שאין כן זה שעדיין לא הגיע הזמן. ודומה להי' בדרך רחוקה בהגיע חצות ערב פסח אף שתחילה הי' בידו להגיע לירושלים אך משום דתחילה עוד לא הגיע זמן חיובו חשיב אחר כך אנוס: י) ויש ליישב עוד דראייתו אף שלא הי' הגוי אצלו כמו שכתב מעלתו. ומה שהקשה על זה דהי' יכול להקנותו במתנה בלא דעתו בקנין חצר עיין בית יוסף חושן משפט סימן רע"ח בשם הר"ן דהמזכה מתנה לאחר בלא ידיעתו כל זמן שלא שמע ונתרצה השבח שהשביחו נכסים קודם שנתרצה לנותן. דחשיבי הנכסים קודם ריצוי ברשות מוכר. ואם כן עובר בבל יראה גם כן. כיון שחשיב ברשותו. אך אין צריך לזה כמו שכתבתי. יא) מה שכתב ראי' מרמב"ן דביטול ואנוס יחד גם כן לא מהני ממה שכתב בגזל חמץ ועבר עליו הפסח דאסור אף שהנגזל אנוס עיין שם. והרי טעם ביטול לרמב"ן משום יאוש ובגזל מפורש בגמרא דאף בסתמא הוי יאוש. דברים אלו יש להם פנים. אך עיין בהרב מלאדי בשלחן ערוך שלו בקונטרס אחרון סימן תל"ה שפי' כי מטא עידן איסורא מייאש לאחר שנאסר ואז לא מהני היאוש. אולם צריך עיון לדבריו מה מקשה הש"ס ואין לי פנאי כעת לעיין בזה: יב) מה שכתב סברא דביטול ואנוס יחד לא יועיל כיון דאנוס מלבער שוב הוי גורם לממון על לאחר הפסח כיון שישאר לאחר הפסח ובחמץ גורם לממון כממון דמי וממילא לא יועיל ביטול דהא כתב הר"ן דמה דמהני ביטול משום דחמץ אינו ברשותו וזה הוי ברשותו משום גורם לממון. יפה העיר. אך יש לדחות כיון דבעלמא לאו כממון דמי רק בחמץ. זה הוא גם כן כמו עשאן כאילו הוא ברשותו כיון דבאמת קיימא לן לאו כממון דמי רק בחמץ עשאן כאילו ברשותו ומהני גילוי דעת. ויותר היה לו לומר כעין שכתב בתשו' הרי"מ כיון דיהי' מותר לאחר הפסח בטלה דעתו במה שהוא אומר שהוא אצלו כעפר: מחמת טרדת החג אקצר ואו"ש ממני הדו"ש וש"ת הק' אברהם. סימן שמג. להרב הצדיק מראדשיטץ שליט"א א) בדבר שליח שמכר חמץ ונכתב בשטר מכירה שלקח ממנו חתימת יד ערב קבלן ושכח ליקח זה והערב קבלן לא בא כלל ולא נתחייב ונזכר בחול המועד. והנה לכאורה דומה למקדש במנה ונמצא מנה חסר דינר דאינה מקודשת. ולדעת תוספות ורשב"א אפילו לא חזרה אינה מקודשת: ב) אך יש לחלק בין נידון דידן לההוא. שהרי דעת רמב"ן ורשב"א כתב לי' שטרא אדמי לא מהני לקידושין. והוכיחו כן מהא דמנה אין כאן משכון אין כאן. והוא הדין דלא מהני לענין קרקעות ומטלטלין כדמוכח מההוא דאמר שם גם כן מנה אין כאן משכון אין כאן. ואם כן בודאי דעתו הי' שהכסף שלקח לערבון הוא שיעשה הקנין. וחתימת ידו של הערב קבלן לא לקח רק כדי שלא יהי' לו עוד לישראל המוכר שום תביעה על הערל הקונה. אבל הקנין הי' בערבון לבד. ואם כן אף שנחסר הערבות קבלנות לא בטל קנין העירבון: ג) ואם תאמר מאי שנא מהא דכתב בתשו' רשב"א סימן אל"ף קפ"ו להוכיח מתוספתא דמקדש במחובר ותלוש יחד דבמחובר לבד נמי מקודשת. שאם במחובר לבד לא היתה מקודשת בשניהם יחד גם כן לא היתה מקודשת. והכי נמי כיון שהקנה בעירבון ובחתימת יד הערב קבלן ואם חתימת יד הערב קבלן לבד לא מהני גם בשנים יחד לא יועיל. יש לומר שאני התם שפירש שמקדשה בשניהם. מה שאין כן הכא שלא פי' שקונה גם בכתב הערב קבלן. אמרינן שהכסף לקח לקנין וכתיבת יד הערב קבלן רק שלא ישאר תביעה עליו. ובודאי הי' כוונתו כן כדי שיועיל גם לדעת רמב"ן ורשב"א: ד) אך יש לומר באופן אחר דלדעתם דכתב שטרא אדמי לא חשיב כסף הוה לי' כתב שטרא אדמי כמלוה. וכמו מלוה ופרוטה דאמרינן דעתה אפרוטה לבד. הכא נמי דעת המוכר על הכסף בעין לבד. והשתא ממה נפשך קונה דאי כתב שטרא אדמי חשיב כסף הכי נמי קונה שפיר בשניהם. ואי לא חשיב כסף אם כן דעתו אכסף לבד וממה נפשך נקנה, אך בנחסר כתיבת יד הערב קבלן יש לומר שמא הדין כתב לו שטרא אדמי הוה כסף ואם כן דעתו אשניהם וכשחסר הערב קבלן אינו קונה. ואף דלענין חמץ שעבר עליו הפסח יש לומר לסמוך על הפוסקים דכתב לי' שטרא אדמי לא מהני. מכל מקום יש לומר כיון דלענין ממונא יש למוכר חזקת מרא קמא וחשיב שלו מן הדין. עובר בודאי בבל יראה ואסור לאחר הפסח: ה) אך יש לומר דכתב שטרא אדמי לא דמי למלוה. דמלוה לא נחשב ממון למוכר ולא מתקדשת כיון שאינו מגיע לו דבר חדש על כן דעתה אפרוטה. אבל כתב שטרא אדמי דלמקבל השטר ממון גמור הוא כמו שטר חוב דאחרים אך דלא מהני דאינו ממון מצד הנותן. אבל בשביל זה לא נאמר שאין דעת המוכר לשטר אף אם תמצא לומר כדעת רשב"א דכתב לי' שטרא אדמי לא מהני. ולפי זה אף במסר לו כתב יד הערב קבלן בצירוף כסף מזומן לעירבון נמי יקשה למה יועיל לפי דעת הרשב"א דכתב לי' שטרא אדמי' לבד לא מהני שוב גם בצירוף כסף מזומן לעירבון לא יועיל דדעתי' נמי אשטרא. ועל כורחין דאין לך לומר אלא כלשון ראשון כיון שאינו אומר שמוכר בשטר אמרינן הקנין כסף שלקח לעירבון ודאי לקנין נעשה. ושטר הערב קבלן שלא יהי' לו עוד לישראל שום חוב אצל הגוי. ואם כן אף להאומרים כתב לי' שטרא אדמי מהני אמרינן כן דודאי לא לקח השטר לקנין. דאם כן עירבון למה לי' רק העירבון לקנין ושטר שלא יגיע לו עוד חיוב אצל הערל הקונה: ו) אך יש לעיין נהי נמי דדעתי' אכסף ולא על השטר. על כל פנים הוה השטר כמו תני כמו שכתב הרשב"א בתשו' אל"ף רל"ג במלוה ופרוטה וז"ל אלא שקבלת הפרוטה לקידושין על מנת שתהי'