אבני נזר אורח חיים שסט

ח) מכל מקום נראה לאסור בקבוק אחד כיון שהאיסור חמץ שעבר עליו הפסח נולד בתערובת ונוכל לסמוך על ברירה. דומה לטבל דחשיב דבר שיש לו מתירין דאפשר להפריש ולא יפסיד. רק האיסור חשיב דבר שיש לו מתירין. הכא נמי על ידי ברירה לא יפסיד רק בקבוק אחד. ובדרבנן יש ברירה. מיהו אי הא דבדרבנן יש ברירה מחמת ספק. הכא נאמר להקל להיפוך שמא אין ברירה. והיכי שאין המתיר עתיד לבא בודאי כתב הרשב"א דחשיב אין לו מתירין. אך היש"ש בבא קמא כתב דהוא מתורת ודאי: ט) ואין להשיב על זה דכיון דחשבי' לחמץ שעבר עליו הפסח בא לעולם בתערובת אם כן בדבר שיש לו מתירין בטל. לעניות דעתי זה אינו דדוקא בא לעולם בתערובת לח כעין גיגית מלאה ענבים בעוטים הוא דלא חל איסור. אבל ביטול ביבש חשיב האיסור כמאן דאיתא. ועל כן בפסח כשנתבטל קודם הפסח חוזר וניעור. האומנם כי האו"ה כתב בכל דברים חשובים בבאים לעולם בתערובת בטלים. התם טעמא אחרינא. דבעודם אסורים אין להם חשיבות. וחתיכה הראוי' להתכבד דאינה בטילה משום דכשתתבטל תהי' ראוי להתכבד. אי אפשר לביטול לחול. אבל בבא האיסור בתערובת נאמר להיפוך שאי אפשר לאיסור לחול שאם יחול לא יהי' חשוב ויתבטל: י) ובמה שכתבתי יש ליישב דעת רש"י ע"ז ע"ד. בביטול ברוב ביבש משליך אחת. ואינו מובן למה. ולהנ"ל יש לומר רש"י לשיטתו דאין מבטלין איסור לכתחילה מן התורה. וקשה יאסר משום לא תאכל כל תועבה. וצריך לומר משום דתועבה לא נעשתה רק באיסור ואף האיסור דלא תאכל כל תועבה בטל. והדברים עתיקים בתשו' הרי"מ. ועל כן כיון דלאו דלא תאכל כל תועבה נולד בתערובת אמרינן שמא יש ברירה והוי יש לו מתירין. וסבירא ליה לרש"י ספק יש לו מתירין חשיב גם כן דבר שיש לו מתירין: יא) אשר הקשה ממה שכותבין על פי שומת שלשה בקיאים ושמאים אינם שמין כלל. ודומה למה שכתבו תוספות באומר שאני עתיד להפריש אם לא הפריש אחר כך שתה טבל למפרע אינו דמיון כלל. שהוא כאומר שמוכר לו בשויו. אך לידע מה שויו נסמוך על שלשה בקיאים ואף אם לא שמו הוא נמכר בשויו: יב) אשר הוקשה לו מאחר שאין פורטין כל מין הוי כאומר כל מה שבביתי מכור לך דלא מהני. אנן פורטין בצעטיל הכללי כל מין ומין רק כל יחיד אינו פורט, אך באמת באומר על פי שומת ג' בקיאים אינו דומה כלל לכל מה שבביתי מכור לך דאינו מכור. דשם מפורש הטעם שהוא כעין אסמכתא. שאינו יודע אם הוא חול או זהב. וזה במוכר בסכום ידוע. אבל באומר על פי שומה אם חול יתן דמי חול. ואם זהב יתן דמי זהב ומכירת אמת הוא: הדו"ש הק' אברהם. סימן שמ. ב"ה יום ועש"ק אמור רנ"ת לפ"ק. לכבוד המאה"ג הישיש מו"ה אברהם אבלי נ"י הכהן. דבר אשר מכר חדר וכל חמץ שבתוכו. ושכח להעמיד שם שלשים ליטרות קראחמאל. וספק לו אם נכתב בשטר מכירה: א) הנה הקראחמאל אינו חמץ ברור כי אם ספק. כי לא כל הבא עליו מים מחמיץ כמו שכתב בתשו' הרשב"א הובא בבית יוסף סימן תס"ז. ומכל מקום אין לדון בו לאחר הפסח דין ספק דרבנן. מלבד שהוא ספק דרבנן הבא על ידי גלגול. עוד דומה להא דכתב הר"ן בתשו' סי' נ"א בהא דאין מתירין את הנדר עד שיחול. דבה"ש של זמן הנדר יכול לישאל עליו. כיון דספק דאורייתא לחומרא חשיב חל הנדר. ולא אמרינן דלענין שאלה הוה חומרא לומר שלא חל הנדר. אלא דמכל מקום כיון דמספק אסור חשיב חל הנדר. והכא נמי כיון דמספק הי' אסור להשהותו קנסוהו: ב) ועוד יש לומר כי מה שאינו ודאי חמץ עוד מיגרע גרע. כי בביטול וגם הי' באונס האחרונים מתירין. והוא דברי התשב"ץ. ומסתמא ביטל חמצו גם ביום כנהוג. אך בנידון דידן שרק ספק חמץ. אם יזכה אחר בחמץ. יוכלו הבעלים לטעון שמא הוא מצה. ואינו בכלל הביטול והפקר. והוה ברשות בעלים ואף אם הוא חמץ מכל מקום הרי הוא חמץ שלו כיון דמספק הדין שאינו הפקר. ולדעת התוס' ביטול משום הפקר. מיהו יש לומר בנידון דידן דממה נפשך אם מצה אם הפקר גם הר"ן מודה. וכן כתב המשנה למלך פרק ח' מהלכות גירושין הלכה י"א בדיבור המתחיל ולבי מהסס יעוין שם, ואם כן יש היתר של התשב"ץ: ג) ודבר אשר מעלתו רוצה לומר דקראחמאל הוי חמץ נוקשה. יען מתחילתו לא הי' ראוי לאכילה. הנה החטים נשורין תחילה כמה ימים במים קודם שעושים הקראחמאל. ואם כן נעשה חמץ קודם שנפסל באכילה. אך בחי' ביארתי בעזר השם שאם בשעה שנעשה חמץ לא הי' עומד לאכילה חשיב חמץ נוקשה. ובצירוף דברי התשב"ץ יש להקל להתירו בהנאה ידידו ש"ב הק' אברהם. סימן שמא. ב"ה ה' בראשית תרנ"ה. שוכ"ט לכבוד אהובי הרב הגדול מעוז ומגדול חריף ובקי מו"ה יעקב מרדכי נ"י האבדו"ק בילגריייא: א) מכתבו היקר הגיעני דבר מי שנגנב מאתו חמץ קודם הפסח ונלקח החמץ לבית הממשלה יר"ה עד חקור דין. הנה אם נימא שהקנס לגזלן. ואף שיכול לומר הרי שלך לפניך. מכל מקום כיון שרוצה לגוזלו הוי קנס לדידי'. יש בנידון דידן שגם לגזלן אינו ברשותו לא עבר עליו ולא