אבני נזר אורח חיים שסב

מיהו כבר ביארנו לעיל בסימן שי"ח בראיות דלא כמהרי"ק]: ו) אך יש לומר לדעת הר"ן בשם התוספות בענין מכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב דמותר ביום טוב לר' יהודה דאפילו שגג או נאנס מערב יום טוב לא חשיב אי אפשר. ודוקא שנפגמה ביום טוב הא דחשיב אי אפשר, ולפי זה אם נידון הביעור כמכשירי מצוה. הא לא אמרינן מתוך במכשירין כמבואר ברא"ש פרק ג' דביצה סימן י"ט. ובתוספות פרק קמא דכתובות. והוא הדין לר' יהודה באפשר לעשותו מערב יום טוב. אך באמת ההשבתה הוא גוף המצוה. וצורך היום הוא ביעור החמץ בעצמו. שהרי אין המצוה אם אין לו חמץ כלל. רק המצוה דוקא אם יש לו חמץ ומבערו. ואם כן הרי ההבערה עצם המצוה. אך משום כדי שלא יעבור בבל יראה. הא אין הביעור רק גורם שלא יהי' לו חמץ. וחשיב כמו מכשירין. וכמו כיבוי הנר מפני דבר אחר דחשיב מכשירין. דאינו נהנה מעצם הנר שכיבה. הכא נמי אינו נהנה מעצם החמץ שהבעיר. ודוקא לענין עשה דתשביתו דאינו מקיים אלא אם כן הי' לו חמץ וביערו הרי נהנה מהחמץ שהבעיר שעושה בו מצוה. מה שאין כ לענין בל יראה ודו"ק: ז) ועל כן להטור דהשבתה מידי דחול אינו מותר משום מתוך. ולהתוספות דחמץ שאינו ידוע אינו עובר עליו. והשבתה מידי דיום טוב אמרינן מתוך משום דעשה חשיב צורך היום. וכל זה בהבערה עצמה, אבל הטלטול מוקצה דלא משכחת לה בגוף אוכל נפש. דאוכל מוקצה אסור ביום טוב ולא משכחת לה אלא במכשירין. ואינו מותר אלא באי אפשר לעשות מערב יום טוב. אבל באפשר לעשות מערב יום טוב אסור לטלטל. וכן כתב האבן העוזר ביצה (דף י"ח). ואם כן איך יהי' מותר משום מתוך באפשר לעשות מערב יום טוב. הא באפשר מערב יום טוב לא הותר כלל באוכל נפש. ובנידון דידן חשיב אפשר לעשות מערב יום טוב כנ"ל. אבל הריב"ש שכתב דבהבערה אמרינן מתוך דחשיב צורך היום שלא יעבור בבל יראה. הלא כתב משום עשה דתשביתו. אלא דתשביתו מידי דחול שחל מערב יום טוב על כן כתב משום בל יראה. ואף דמשום בל יראה חשיב רק מכשירין. על כרחך דהא חשיב אי אפשר לעשות מערב יום טוב. הואיל ולא נודע לו שיש לו חמץ. וכדעת הפוסקים דנאנס מערב יום טוב חשיב או אפשר לעשות מערב יום טוב. ממילא גם הטלטול מותר משום מתוך. ולפי זה צריך לומר דסבירא לי' להריב"ש כדעת הטור דעל חמץ שאינו ידוע עובר. ואי אפשר לחשוב צורך היום משום עשה דתשביתו. דמידי דחול הוא רק משום בל יראה הוא חשיב רק מכשירין. ועל כרחך דהא חשיב אי אפשר מערב יום טוב. ואם כן גם הטלטול מותר: ח) תוכן הדברים. דכיון שחמץ זה הי' לו מערב יום טוב. להטור דחמץ שאינו ידוע עובר עליו. עשה דתשביתו מידי דחול. ובל יראה הוי מכשירין שאפשר לעשות מערב יום טוב. [והטלטול מותר דחתי בל יראה דאורייתא ודחי דרבנן] ולהריב"ש הואיל ולא ידע מערב יום טוב חשיב לי' אי אפשר לעשות מערב יום טוב. וחשיב צורך היום משום בל יראה. ועל כן גם הטלטול מותר משום מתוך שהותר במכשירי אוכל נפש שאי אפשר מערב יום טוב. הותר נמי במכשירי צורך קצת שאי אפשר מערב יום טוב. ולהתוס' דחמץ שאינו ידוע אינו עובר והוי מידי דיום טוב אמרינן מתוך משום העשה דתשביתו דחשיב גוף המצוה צורך קצת. ולעולם חשיב אפשר מערב יום טוב. וכדעת הפוסקים דנאנס חשיב מכל מקום אפשר לעשות מערב יום טוב. אלא מתוך שהותר בגוף אוכל נפש שאפשר מערב יום טוב הותר נמי בגוף צורך קצת שאפשר מערב יום טוב. ועל כן טלטול דלא משכחת בגוף אוכל נפש רק במכשירי אוכל נפש. ולא הותר רק באי אפשר מערב יום טוב. ועל כן אי אפשר שיותר אפי' בגוף צורך קצת שאפשר מערב יום טוב. שכיון שאין היתר בצורך קצת. רק מתוך שהותר באוכל נפש. וכיון שבאוכל נפש לא משכחת שהותר טלטול רק באי אפשר מערב יום טוב. אי אפשר שיותר בצורך קצת רק באי אפשר: ט) ויש לבאר הדברים יותר. דהא במכשירין אין היתר רק דיחוי כמו שכתב הטור סימן תק"ט וכן משמע בר"ן פרק ב' דביצה שכתב דאוכל נפש ביום טוב היתר הוא. שהרי מותר אפילו אפשר מערב יום טוב. וכיון דמכשירין לא הותר באפשר. ממילא אף באי אפשר אין היתר רק דיחוי נמצא שטלטול שאינו אלא במכשירין לא הותרו אלא שנדחה. ממילא אי אפשר שבצורך קצת יהי' היתר וכיון שרק דיחוי. אי אפשר שיהי' מותר באפשר לעשות מערב יום טוב. דאם כן הי' היתר כדברי הר"ן הנ"ל. ולא הותר הטלטול גם כן משום דאתי דאורייתא ודחי דרבנן. דאפשר להשהותו עד חול המועד. דמשהה חמץ על מנת לבערו אינו עובר עליו. ולא הוי לאו שקדמו עשה, דלא חל העשה רק ביום טוב. דקודם לכן הוי חמץ שאינו ידוע מיהו במוצא בשביעי של פסח לא יספיק טעם זה לענין דלא ליתי דאורייתא ולדחי דרבנן]: י) ולפי מה שכתבתי נראה לי להלכה שאם נתחמצה לו עיסה ביום טוב לכולי עלמא מותר לשורפו ביום טוב. ואין איסור לא משום מלאכה ולא משום טלטול. משום מלאכה לא דהא מידי דיום טוב הוא שנתחמץ ביום טוב. ולכולי עלמא אמרינן מתוך ומשום טלטול לא. דבזה שפיר נאמר מתוך שהותרה במכשירי אוכל נפש שאי אפשר מערב יום טוב. הותרה נמי במכשירי צורך קצת שאי אפשר מערב יום טוב. הגם שיש לומר דהא לא קיימא לן כר' יהודה אלא במכשירי אוכל נפש ממש. אבל לא במכשירי צורך קצת כגון לכבות את הנר מפני דבר אחר. מכל מקום זה אינו דהא באמת עשה דתשביתו גוף צורך קצת. אלא דאי אפשר לומר בו מתוך להתיר באפשר כיון שהיתר זה לאו באוכל נפש. אבל באי אפשר. שוב נאמר מתוך. שהרי במכשירי אוכל נפש קיימא לן כר' יהודה והא גוף צורך קצת: סימן שלו. ב"ה אור ליום א' מוצש"ק אחרי תרמ"ז. שוכ"ט לכבוד ידידי הרה"ג המפורסם חריף ובקי מו"ה חיים נ"י מלפנים רב במאסקווא: יקרתו הגיעני ערב שבת בין השמשות. דבר אשר