אבני נזר אורח חיים שסא

ואינו מנתק הלאו כנ"ל באריכות ): ח) ואם תאמר לר' יהושע לשיטתו למה הוצרך לומר דאינו עובר בבל יראה. תיפוק לי' דלשיטתו דינתנו מתן אחת ביעור חמץ בכל מילי. ושפיר הוה ניתק לעשה. לא קשה מידי דהוצרך לטעם זה בשביעי של פסח. וזה פשוט: סימן שלה. בדין המוצא חמץ ביום טוב. א) בפרק קמא (דף ו') אמר רב יהודה אמר רב המוצא חמץ בביתו ביום טוב כופה עליו את הכלי. ובטור אורח חיים סימן תמ"ו וזה לשונו אבל ביום טוב אינו יכול לטלטלו כדי להוציאו. ולא מיבעיא אם ביטלו. שאין כאן איסור דאורייתא בשהייתו פשיטא שאינו יכול לטלטלו אלא אפילו לא ביטלו שיש בו איסור דאורייתא אפילו הכי לא יוציאנו כיון שאינו יכול לבערו כדינו דהיינו בשריפה לר' יהודה עד כאן. מבואר דאם לא ביטלו אין איסור מחמת הטלטול רק מחמת הבערה שהוא מלאכה. ודעת התוספות כתובות (דף ז') להיפוך דאין איסור משום מלאכה דאמרינן מתוך [ואפילו ביטלו דמכל מקום מדרבנן צריך לשורפו וחשיב צורך היום] רק משום טלטול ותימה האיך יחלוק הטור על התוספות ובסברא הפוכה: ב) ונראה דשורש מחלוקתם. דהנה דעת התוספות פרק כל שעה דעל חמץ שאינו ידוע אינו עובר משום בל יטמין דלא חשיב מצוי בידו. והטור בסימן הנ"ל כתב שעד עתה לא עבר אלא בשוגג מבואר דעל כל פנים בשוגג עבר הנה דסבירא לי' דעובר על חמץ שאינו ידוע. וכן מבואר מהראי' שהביאו שם התוס' לדבריהם מהא דגזירה שמא ימצא גלוסקא יפה ופריך וכי משכחת ליבטלה משמע שעד עתה לא עבר. והטור בסימן תל"ד כתב בהא דהבודק צריך שיבטל דהשתא אפילו נשאר בבית חמץ שלא מצאו אינו עובר. מבואר דבלא ביטל אפילו בעוד שלא מצאו עובר. וכן מבואר ברא"ש שם גבי אי נימא משום פרורין. ובזה נבאר מחלוקתם כאן. דהנה רש"י שבת (דף קל"ג) גבי מילה שלא בזמנה אינה דוחה יום טוב דמידי דחול לא עבדינן ביום טוב עיין שם. והאי טעמא נמי סגי דלא נימא מתוך. כיון דמידי דחול הוא לא חשיב צורך יום טוב. וכאילו אפה מיום טוב לחול. [וכל שכן הוא טעם זה לענין שלא נאמר מתוך ממה שמועיל טעם זה שלא נאמר עשה דוחה לא תעשה] ועל כן לדעת הטור דעובר על חמץ שאינו ידוע. הרי חל המצוה בערב פסח אחר חצות. ומידי דחול הוא ולא אמרינן מתוך. אבל להתוספות לא חל המצוה רק בשעה שנמצא ביום טוב ומידי דיום טוב הוא. ושפיר אמרינן מתוך: ג) ובזה נבאר מחלוקתם לענין טלטול. דהנה בשבת (דף קנ"ד) מקשה הש"ס והאיכא צער בעלי חיים וליתי איסור צער בעלי חיים דאורייתא ולידחי איסור מבטל כלי מהיכנו דרבנן [וצריך לומר דהא דשופר אין מפקחין עליו את הגל. משום דלא הוי בעידנא] הכא נמי אתי איסור בל יראה דאורייתא ודחי איסור טלטול דרבנן. וכי תימא הכא נמי לא הוי בעידנא. ליתא לפי דעת הטור למה שביארנו לעיל בסימן שי"ח אות ח' וי"א שדעת הטור כתוספות דבשעה שעוסק בשריפה שוב אינו עובר הוי שפיר בעידנא ואם תאמר הלא בידו להמתין עד חול המועד ולבערו. והמשהה חמץ על מנת לבערו אינו עובר עליו. דהא לאו שניתק לעשה הוא. ואי משום העשה הלא יכול לקיים העשה בחול המועד ואף שמכל מקום ביטל קצת מצוה במה שלא ביערו תיכף. שהרי מצוותו לבער החמץ מן המועד וכיון שעבר מקצת המועד ולא נתבער ביטל קצת מצוה. לא מצאתי מקצת מצוה ידחה איסור דרבנן] ועוד דהעשה מידי דחול הוא. ליתא דכיון שחל העשה בערב פסח הוי לאו שקדמו עשה. ובגמרא דקאמר דהוי לאו שניתק לעשה. היינו שאין לוקין על בל יראה. דמלקות לא משכחת אלא אם כן קנה חמץ בפסח או חמצו בפסח. ואם כן חל העשה ביום טוב. אבל זה שהי' לו קודם יום טוב הוי לאו שקדמו עשה. הגם שברמב"ם פרק א' מהלכות נערה בתולה הלכה ו' ז' משמע שגם לאו שקדמו עשה חשיב ניתק לעשה וכן דעת הכסף משנה שם בשיטת הרמב"ם אך הלחם משנה פרק י"ח מהלכות סנהדרין הלכה ב' כתב בדעת הרמב"ם להיפוך עיין שם. וכל זה הטור לטעמי' כשיטת אביו הרא"ש ז"ל דעובר על חמץ שאינו ידוע. אבל להתוספות דאינו עובר אלא בשעה שמוצאה ביום טוב ולא הוי לאו שקדמו עשה. וניתק עשה אינו דוחה איסור טלטול שהרי יכול לשהותו עד חול המועד ולבערו ומקצת עשה אינו דוחה איסור טלטול: ד) והנה במחלוקת התוספות והטור. שהתוספות סוברים ההבערה מותרת וטלטול אסור והטור סבירא לי' להיפוך ההבערה אסורה וטלטול מותר בלא בטלו. אני מצאתי' להריב"ש סימן ת"א שכתב שאם ההבערה מותרת משום מתוך. כל שכן הטלטול. והוא דלא כהתוספות דסבירא להו דאף שההבערה מותרת משום מתוך הטלטול אסור. ונראה לבאר מחלוקתם. ה) והנה לפי מה שבארנו טעם הטור דלא אמרינן מתוך משום דמידי דחול שחל החיוב מערב יום טוב. ולכאורה קשה על זה דנהי דעשה חל בערב יום טוב. מכל מקום ביום טוב נתחדש איסור בל יראה. וגם מחמת איסור בל יראה חייב לבער כדי שלא יעבור בבל יראה. ומשום זה מידי דיום טוב הוא וגם בעשה דתשביתו יש לדון לפי מה שכתב מהרי"ק [הובא בדברינו לעיל סימן שי"ח אות ד'] דעשה דתשביתו הוא רק שלא יהי' לו חמץ. ואם לא הי' לו חמץ כלל גם כן קיים המצוה. ואם כן כל שעה ושעה המצוה בשעתו. ומה שאין לו חמץ ביום טוב מידי דיום טוב הוא. ומצוה זו לא הי' מתקיים אתמול. שגם אם הי' מבער אתמול הי' המצוה זו שאין לו חמץ ביום טוב מתקיימת רק ביום טוב. ואינה דומה למילה שלא בזמנה שמצוה שעושה עכשיו. הי' יכול לקיים אתמול.