אבני נזר אורח חיים שנב

פדיון דפסול מחוסר אבר לאו משום מום היא ולא אקרי טמא: ז) אך יש להעיר בזה מסוגיא דמנחות (ט:) זאת אומרת חסרון כבעל מום דמי. והא דמכשיר הרמב"ם מחוסר אבר באדם, היינו משום דבאדם לא כתיב קרא לפסול ומבהמה לא נוכל ללמוד דמה לבהמה שכן פוסל בה יוצא דופן וטריפה ואותו ואת בנו ובאדם כשרין כדתנן בסוף פרק ז' דבכורות. אבל במקום שפוסל בו מחוסר אבר משום מום, דחסרון כבעל מום דמי כנ"ל ואקרי טמא. וכן לשון הש"ס בכריתות (כ"ז:) הפריש עוף ונסתאב כו' שאין פדיון לעוף. אלמא מחוסר אבר דעוף נמי אקרי טמא ולמה לא יהי' לו פדיון: ח) אשר על כן נראה משום דעוף אינו טעון כלי שרת. ודוקא בהמה דצריך כלי שרת אין קדושתו גמורה עד שיתקדש בכלי שרת אבל עוף כיון דאין צריך כלי שרת כמי שנתקדש בכלי שרת דמי: ט) ולפי זה יש לומר במטמא מקדש עשיר שהפריש קן כיון דהקן עדיין אינו ראוי להקרבה עד שיעני. ודכוותה אם הי' מביא מנחת עני בכלי שרת לא הי' מתקדש דאין כלי שרת מתקדשין אלא בזמנו. וזה עדיין לא הגיע זמן הקרבתו עד שיעני. וכ"ש הכא. וכיון דמחוסר מעשה עניות דאפי' הי' מגיע לכלי שרת לא הי' קדוש. לא עדיף עוד שאין צריך כלי שרת ממנחה שהגיעה לכלי שרת. ואין קדושת העוף מחוסר זמן גמורה יותר מבהמה דכשהוממה יש לה פדיון. הכי נמי העוף מחוסר זמן שנעשה מחוסר אבר: י) ואין להקשות דהא אין כלי שרת מקדשין אלא בפנים כדתנן זבחים (פ"ח:) וכולן אין מקדשין אלא בקודש ופרש"י בעזרה. ואם כן עוף שלא הוכנס לעזרה ונסתאב יפדה. דלא קשה מידי דמה דאינו מתקדש אלא בעזרה. לאו משום דאין דבר מתקדש אלא בעזרה. שהרי השוחט את התודה ולחמה בירושלים קיימא לן כר"י דמתקדש הלחם אף שאין הלחם בעזרה. ומה דאין כלי שרת מקדשין אלא בעזרה משום גריעותא דכלי שרת הוא שאין הכלי בעזרה. וכמו שכתבו התוס' ריש פרק איזהו מקומן דצריך שיהי' הכלי בפנים לאפוקי אם רוב הכלי מבחוץ והדם מקלח למיעוטו שבפנים. ועל כן שפיר העוף שאינו טעון כלי מתקדש קדושה גמורה בחוץ. אבל שלא בזמנו שאין ריעותא בכלי רק בדבר המתקדש שאינו יכול להתקדש קדושה גמורה שלא בזמנו. הוא הדין עוף שאינו מתקדש קדושה גמורה שלא בזמנו. מיהו במעילה (י"ב) משמע קצת דאפילו עוף מחוסר זמן אין לו פדיון וצריך עיון: יא) נחזור לענינינו דרובע ונרבע ונוגח דחייל עליהם קדושת הגוף משום מיגו דחייל עליהם קדושת דמים. ואם כן שור הנסקל דעל כורחך הוא נוגח או רובע ונרבע. דלא חייל קדושת הגוף רק משום דחייל קדושת דמים. והכא אי אפשר לחול קדושת דמים דאין לו דמים דאיסורי הנאה הוא. ועוד דלהקדישו קדושת דמים אינו יכול דאינו ברשותו: יב) אך כל זה לפי דברי קצות החושן שחידש דקדושת הגוף מהני בדבר שאינו ברשותו. ושמח שכן מצא בתוספי הרא"ש הובא בריב"ש. אך באמת קורא אני על הקצות החושן ולשמחה מה זו עושה. והמעיין בריב"ש יראה שאין שום קישור לדבריו [וטעות דמוכח נפל בדפוס] שתחילה כתב בשם תוספי הרא"ש החילוק שכתבו התוס' בגיטין דמשועבדת חשוב ברשותו של לוה ועל כן חייל קדושת הגוף. וכיון שחייל שוב לא פקע. וקדושת דמים נמי חל אלא שבעל חוב בגבי' מפקיע ההקדש כמו פדיון שמפקיע קדושת דמים ואחר כך כתב בשם הרא"ש שלפי פי' זה נסתלקה קושיית התוס' על רש"י למה חילק בין קדושת מזבח לקדושת דמים דכי יקדיש את ביתו קדושת דמים. והבין בקצות החושן שכוונת הרא"ש ליישב דברי רש"י פסחים דמשועבדת חשוב אינו ברשותו של לוה וקשה למה קדושת הגוף חייל. ותירץ הרא"ש דכי יקדיש את ביתו קודש קדושת דמים הוא. ואם כן מה זה שכתב שלפי פי' זה נסתלקה כו' והרי שני פירושים הם ורחוקים זה מזה בתכלית הריחוק. דפירוש הראשון דחשיב ברשותו אלא דבקדושת דמים בעל חוב בגבייתו מסלק ההקדש. פירוש הב' דאינו ברשותו ואף על פי כן קדושת הגוף חייל יעוין בספר תוספי הרא"ש גופי' שם בפרק החולץ שהביא הריב"ש והנה כתב פירוש התוס' בגיטין בשם רש"י. ולבסוף כתב שלפי פירוש זה נסתלקה קושיית רבינו תם על רש"י שחילק בין קדושת הגוף לקדושת דמים אי כביתו דמי וברשותו חשבינן לי' לחפץ המשועבד אפי' קדושת דמים תחול ולפי מה שכתבתי הטעם אינו כלום עד כאן לשונו. ומה שכתב בדפוס הריב"ש דכי יקדיש את ביתו קדושת דמים הוא ליתא כלל בתוספי הרא"ש והוא טעות הדפוס בריב"ש. ומעולם לא עלה על דעת הרא"ש וריב"ש ליישב פרש"י פסחים. ולא דיברו בו כלל. ומאד נפלאתי על הקצות החושן איך לא הרגיש בטעות הדפוס: יג) גם מה שכתב בקצות החושן שם לדמות לדברי הבית יוסף בסי' רל"ד ביו"ד דקונם משום דקדושת הגוף הוא חל אפי' בדבר שלא בא לעולם. וכן כתב בשם הר"ן פ"ה דכתובות ובכסף משנה פרק י"ב מהלכות נדרים. הנה מה שכתב בשם הר"ן. להד"ם. גם בכסף משנה לא כתב כן אלא כיון דמדינא חייל מהשתא בכלל דבר שבא לעולם חשיב. רק הבית יוסף כתב כן ובכסף משנה שחיבר באחרונה חזר בו וכתב טעם אחר. והדין עמו שחזר בו. שהרי בסוגיא דקדושין (ס"ב) וברמב"ם פ"ה מהלכות תרומות הלכה ט' דתרומה לא חייל על דבר שלא בא לעולם אף דקדושת הגוף הוא. גם קדושי אשה קדושת הגוף חשובה בנדרים (כ"ט.). וכן בריש קידושין מדמי קידושין לעולה לענין שיפשטו קידושין בכולה ואף על פי כן לא חיילי קידושין בדבר שלא בא לעולם: יד) וגוף הסברא דלא ילפי' קדושת הגוף מקדושת דמים לענין דבר שאינו ברשותו. גם כן לא נראה כיון דבבבא קמא (ס"ט.) יליף מיני' קנין חילול והפקר ולמה לא נילף מינה גם כן קדשי מזבח. וסברא זו אין לה מקום כי אם לשיטת הרשב"א שבועות (ל"ג) דללישנא בתרא דנהרדעי יכול להקנות דבר שאינו ברשותו וגזירת הכתוב הוא בהקדש, לפי זה יש לומר גזירת הכתוב בקדושת דמים דוקא: טו) אך לפי זה אי אפשר לומר איסורי הנאה חשיב שלו אלא שאינו ברשותו. דאם כן חמץ לאחר שש למה אינו יכול לבטל, וממה נפשך תירוץ כבוד גאונו על התוס' חולין אי אפשר להולמו: