אבני נזר אורח חיים לד

יט) ואשר אחזה ליישב בזה הוא עפ"י שיטת הרמב"ם שלכאורה דבריו מרפסין איגרי. ולאחר העיון יראה בעז"ה שהרמב"ם האיר עינינו ליישב כל הסוגיא ברווחא, דהנה הרמב"ם פוסק בציצית דבעי טוי' לשמה ובסת"ם דבעי עיבוד. ובספר תורה ובתפילין בעי עיבוד לשמה. ובמזוזה לא בעי עיבוד לשמה. וברצועות תפילין בעי גם כן עיבוד לשמה ובתים של תפילין לא בעי עיבוד כלל. וכתב הכ"מ בהא דבתים דפסק כתנא קמא דרשב"ג. ותמוה דמכל מקום מנא לי' דלא בעי עיבוד כלל הא לא פליגי אלא בלשמה. והגמרא תלי לה בפלוגתא דהזמנה מילתא. ואי בלא עיבוד כלל פליגי. אם כן לא תלי הא בהא. ועוד דלשון תנא קמא ענפ"י שלא עיבדן לשמן. ולהרמב"ם היה לו לומר אף על פי שלא עיבדן ועוד דבירושלמי פרק אמר להם הממונה (הלכה ה') פליגי תנא קמא ורשב"ג עור שעיבדן לשם קמיע מותר לכתוב עליו מזוזה רשב"ג אוסר ע"כ. הרי דפלוגתא דת"ק בלשמה דבמזוזה לכולי עלמא עיבוד בעינן. וכן כתב הרמב"ם באמת דבמזוזה בעי עיבוד ולא עיבוד לשמה. ואם כן מהיכי תיתי שנאמר דבבתים של תפילין פליגי בעיבוד גופה כנ"ל: כ) אשר על כן נראה דרמב"ם בא ליישב כל קושיות ראשונים. דהכא על כורחין קיימא לן כת"ק דרשב"ג כיון דהש"ס תלי לה בפלוגתא דהזמנה מילתא והש"ס פסק להדיא כרבא דהזמנה לאו מילתא. ובגיטין אמרינן גוילין שלא נעבדו לשמן פסולים. גם קושיות הראשונים בטוי' לשמה דהש"ס תלי לה גם כן בפלוגתא דתנא קמא ורשב"ג וכיון דקיימא לן כת"ק כנ"ל וכן פסק הרי"ף. אם כן איך פסקו הרי"ף והגאונים דבעי טוי' לשמה. וכן בש"ס שם דבעי צביעה לשמה. אך לשיטתו יתיישב הכל בסייעתא דשמיא כא) דהנה בהא דתלי הש"ס בפלוגתא דת"ק ורשב"ג פלוגתא דהזמנה מילתא. פרש"י הובא בחי' הר"ן דאי הזמנה מילתא בעינן עיבוד לשמה כדי שיתקדש העור קודם שמשמשין בו בקדושה. ואי הזמנה לאו מילתא אפילו יעבדנו לשמה לא יתקדש. ואין נ"מ בין מעובד לשמה בין מעובד שלא לשמה. וקשה שהרמב"ם (פ"א מהלכות בית הבחירה הלכה כ"ף) כתב אין עושין כל הכלים מתחילתן אלא לשם הקודש. ואם נעשו להדיוט אין עושין אותן לגבוה. וכלי גבוה עד שלא נשתמש בו גבוה מותר להשתמש בו הדיוט עד כאן לשונו *). הנה שהרמב"ם פסק שהזמנה לגבוה לאו מילתא הוא לאסור להדיוט. ואף על פי כן בעינן בכלי קודש עשי' לשם קודש. הנה דלא תלי הא בהא. מזה הוכיח הרמב"ם דבתים אין צריך עיבוד כלל. וזה לכולי עלמא בין לת"ק בין לרשב"ג [היינו דאף לרשב"ג אין צריך עיבוד מחמת עיבוד. רק כדי שיהי' לשמה כמו שיתבאר לפנינו]. ועל כן סבירא לי' לת"ק דאפילו עיבדן שלא לשמן כשרין דעיבוד שאין צריך כלל אינו פוסל שלא לשמה ואף שהוא סברא ומושכל ראשון. מכל מקום אביא ראי' מר"ש זבחים (דף י"ג.) דהולכה שלא לשמה כשרה שאפשר לבטלה שוחט בצד המזבח וזורק. ולתנא קמא דפוסל מחשבה בהולכה. משום דעכשיו ששחט ברחוק. שוב אי אפשר לבטלה. דאם יוליך שלא ברגלו דלאו שמה הולכה ויזרוק יפסול כדאיתא (סוף פרק קמא דזבחים). ולרמב"ם סבירא לי' לתנא קמא דאף בתחילה אי אפשר לבטלה. ואם שחט בקרוב המזבח וזרק פסול כמבואר בדבריו (פ"א מהלכות פסולי המוקדשים הלכה כ"ג). מכל מקום מוכח מדר"ש דכל שאינו צריך אינו פוסל בו מחשבה. ומתנא קמא אין הוכחה להיפוך בזה. ויותר נכון עפ"י מה שביארתי בחי' למנחות (דף י"ח:) דלר"ש הולכה שלא ברגל אף דלאו שמה הולכה. מכל מקום אם הולך שלא ברגל וזרקו כשר. דסוף דינא כתחילת דינא כשם שבתחילה הי' בידו לשחוט סמוך למזבח ולא יעשה עבודת הולכה. כן לאחר ששחט ברחוק וקרבו למזבח בלא עבודה כשר. ועל כן לר"ש לא פסלה מחשבה בהולכה כיון דאף עכשיו אפשר לבטלה. ורבנן סבירא להו כהלכתא הולכה שלא ברגל לא שמה הולכה ועכשיו אי אפשר לבטלה. מכל מקום נלמוד משם דהיכי דאפשר לבטל עכשיו לא פסל מחשבה. זה טעמא דתנא קמא. ורשב"ג סובר דנהי דאי לא הוי בעי לשמה לא הוה צריך עיבוד כלל. מכל מקום כיון דבעי לשמה כדי שיתקדש העור קודם שמשתמשין בו בקדושה צריך עיבוד כדי שיהי' לשמה ויתקדש. [וסברא זו כתובה במלחמות ה' פרק קמא דסוכה שכתב דרשב"ג דבעי עיבוד לשמה לאו עיבוד גמור רק עיבוד מעט שיתקיים לשמה עיין שם] ולא דמי להולכה שכבר נתקדש הזבח והדם בשחיטה וקבלה ועכשיו שפיר תלי לה הש"ס בפלוגתא דהזמנה מילתא. דאי לאו מילתא ולא יתקדש העור בין כך ובין כך שוב אין צריך לשמה בעיבוד כיון דאין צריך עיבוד כלל. ומיושב הא דגיטין דגוילין שצריכין עיבוד שפיר בעי לשמה אף שאינן נאסרין בעיבוד לשמה. כמו כל כלי הקדש דבעי עשי' לשמה אף שאינן נאסרין בעשייתן לשמה כנ"ל: כב) מעתה מיושבין כל הקושיות על הרמב"ם דהוכחתו דת"ק לא בעי עיבוד כלל.