אבני נזר אורח חיים לג

מצוה במה שנוטלן לצרכו. וכן כתב רש"י בהדס בחג דילפינן מעצי סוכה. ואם כן שפיר שייך טוי' לשמה כדי שיחול שם שמים עליהם. ובלא ראי' מהיכי תיתי לדחות דברי אביי דפירש טעמא דעיבוד לשמה משום לקדש העור: יג) והריטב"א פ"ק דסוכה ופ"ד דגיטין והר"ן בחי' שם תירצו דפלוגתא דרשב"ג ורבנן בתרתי. בטלאי של תפילין. היינו בתים דאית בהו שי"ן. וברצועות. ובטלאי לכ"ע הזמנה מילתא כיון דאיכא שי"ן ולכולי עלמא בגוף קדושה ילפינן מעגלה ערופה, אלא דרבנן סבירא להו דתפילין לא בעי לשמה כלל דהכי גמירי. ורשב"ג סובר דבעי לשמה וסבירא לי' נמי הזמנה מילתא היא. ועל כן גם רצועות בעינן לשמה. ותנא דאמר לאומן עשה לי תיק של תפילין. סובר דכל דבר שהוא עצמו קדוש בעינן לשמה. מיהו במשמשים הזמנא לאו מילתא ולא בעינן לשמה. ואנן קיימא לן כתנא דאמר לאומן, ועל כן בעינן נמי טוי' לשמה שהוא גוף הדבר הזמנה מילתא. וכן בטלאי של תפילין בעינן לשמה וברצועות לא בעינן לשמה דהזמנה לאו מילתא במשמשים עכ"ד. וכן דעת הנמוק"י פרק קמא דסנהדרין: יד) ואינני מבין דבריהם. דאם כן איך תולה הש"ס טוי' לשמה בפלוגתא דרשב"ג ורבנן. כיון דהתם בהלכה פליגי. תנא קמא סובר הכי גמיר דלא בעינן לשמה בתפילין. ומה ענין ציצית לזה. ועוד במה שחידשו דבציצית בעינן טוי' לשמה דבגוף הדבר הזמנה מילתא. השאילתות כתב להיפוך דעבדי' לסוכה ולא יתיב בה וכן אגדי' להושענא ולא אגבהי' למיפק בה לא נאסרו דהזמנה לאו מילתא והכי קיימא לן בש"ע ונראה לי ראיה לדבריו מציפורי מצורע דקיימא לן דאין נאסרין אלא משעת שחיטה. הרי דוקא בקדושה דהיינו עגלה ערופה הזמנה בגופה מילתא הוא. אבל ציפורי מצורע דמצוה כדאמרינן בקידושין (דנ"ז) הואיל והוקצו למצוותן הזמנה לאו מילתא הוא. ועוד דלכאורה האיך נלמוד בציצית דבעי טוי' לשמה מעגלה ערופה בבנין אב. וחולין מקדשים לא ילפינן לחומרא כדאיתא באלו עוברין (מ"ה.) אלא דלמאן דאמר הזמנה מילתא באורג בגד למת דילפינן שם שם בגזירה שוה. ממילא ילפינן בכל מילי מבגד למת דלאו קדושה רק איסור הנאה גרידא. אבל למה דקיימא לן הזמנה במשמשים לאו מילתא ולא משכחת במת הזמנה בגוף. ומעגלה ערופה לחוד לא ילפינן בעלמא במידי דלאו קדושה. על כן במצוה אפילו הזמנה בגוף המצוה לאו מילתא. כן נראה לי טעם השאלתות: טו) ועוד קשה לי דאיך אפשר להצריך לדידן טוי' בציצית לשמה משום הזמנה מילתא: כיון דקיימא לן ציצית חובת גברא הוא. ותליית ציצית הוי הזמנה לבד. וטוי' הוי טוי לארוג דלכולי עלמא לאו מילתא. אף לאביי דיליף משמשים מעגלה ערופה והוא הדין לדידן בגוף הדבר. ובמנחות (דף מ"ב:) דאמר שמואל דבעי טוי' לשמה כרשב"ג. היינו שמואל לטעמי' דאית לי' כלי קופסא חייבין בציצית דחובת טלית הוא. וכן קשה מה שכתבו דרשב"ג רצועות תפילין נמי בעי עיבוד לשמה ומינה הוכיח בש"ס דהזמנה מילתא דעיבוד רצועות הוי לי' טוי לארוג דאף לאחר שהכניס הרצועות בתפילין הוה לי' הזמנה לבד כדאיתא במנחות (דף ל"ד:) בהא דתפילין של ראש אין עושין של יד. דהני מילי בעתיקתא אבל בחדתי מותר למאן דאמר הזמנה לאו מילתא. והיינו דאף דהפרשה ודאי נתקדשה תיכף בכתיבתה שהיא פרשה של תורה. מכל מקום שיחול שם תפילין עלי' שלא יוכל לשנות משל ראש לשל יד אינו רק בשעת הנחה. ואם כן רצועות שקדושתם מצד מצוות תפילין לבד אינו רק בשעת הנחה. ובשעה שמכניס הרצועות הוי הזמנה. ועיבודם הוי טוי לארוג. [ואין לומר דכשמכניס הרצועות בתפילין ישנים נתקדשו תיכף דנעשה תשמיש קדושה שמשמשים לתפילין דתפילין מצוה גופה ורצועות משמשים, ותדע דהא רצועות לא חשובים גוף קדושה ולא גוף מצוה כמו ציצית להריטב"א רק משמששים. ואם כן כשהכניסם לתפילין ישינים נתקדשו כמו כרך המת בבגד. ועל כן בשעת עיבוד הוי הזמנה כמו האורג בגד למת. דלא דמי. דרצועות אינם משמשים לתפילין רק בשעת הנחה. ועוד דאכתי המעבד רצועות לעשותם בתפילין חדשים יפסלו לרשב"ג דלא מהני בהו השלמה. ועוד רצועות ראשונים שנעשו בעוד לא הי' תפילין בעולם איך הועילו הא הוי כמו טוי לארוג] וכמו עגלה ערופה קודם ירידתה לנחל איתן דלא נאסרה. שמע מינה דלא חשיב גם הזמנה כיון שאינה במקומה הראוי' לערופה. הכא נמי כיון שאינם מוכנסים בתפילין שזה מקומם: טז) והר"ן בהלכות פ"ד דגיטין תירץ הקושיא דקיימא לן בעינן טוי' לשמה וקיימא לן כתנא קמא דרשב"ג. דסוגיא דמנחות כהאי לישנא דציצית פסולה בנכרי ובעינן בציצית עשי' לשמה. ובטוי' פליג רב משום דטוי' אינה בכלל עשיית ציצית. ולפום הכי תלי לה בפלוגתא דעיבוד. אבל בסוגיא דסוכה סמכו הגאונים על הגירסא אלמא בעי טוי' לשמה ומרב לא פריך דרב לא בעי עשי' לשמה בציצית כלל וטעמא דמן הקוצין וכו' לאו משום לשמה. ולפ"ז רב דפליג בטוי' לאו משום דטוי' אינו מגוף המצוה דציצית אלא משום דלא בעי לשמה כלל. וכיון שכן אין לומר מסברא דטוי' אינו מגוף המצוה עשיית ציצית אלא דטוי' מגוף עשי' ועדיף מעיבוד, עד כאן דבריו: יז) וקשה לי בדבריו במה שתלה דין ציצית לשמה בדין פסולה בנכרי. שהרי במילה פליגי תנאי פ"ב דע"ז לר' יוסי פסולה בנכרי וכשר בכותי אף שמלין לשם הר גריזים דלא בעי מילה לשמה. ולר' יהודה להיפוך יעוין שם בתוד"ה וכי. אלמא דלא תלי זה בזה כלל. מיהו בהא יש לומר דאף דלמאן דאמר פסולה בנכרי אין הכרח דבעי לשמה. מכל מקום סבירא לי' להש"ס כן אליבא דרב משום דפוסל מן הקוצין וכו'. רק בסוכה להך לישנא דכשר בנכרי מוכח דלא בעי לשמה משום דגוי אדעתא דנפשי' עביד ולית לי' בהא דסתמא לשמה עומד. ובמילה דכשר בנכרי אף דבעי לשמה. משום דסתם מילה לשמה קאי. ובהא דמן הקוצין מוכרח לומר טעם אחר. ועוד מה שכתב דסוגיא דמנחות קאי להאי לישנא דפסולה בנכרי לפנינו יתבאר בעז"ה דלפענ"ד אינו כן: יח) ועוד קשה לי דאם איתא דחילוק סוגיא דמנחות עם סוגיא דסוכה תלי בהני תרי לישני. אם כן כיון דקיימא לן ציצית בנכרי פסולה אית לן למיפסק כסוגיא דמנחות. ואם תאמר דכיון דאמרי' התם דבעי צביעה לשמה נקטינן כסוגיא דסוכה אף להך לישנא דציצית בנכרי פסולה. דאף דפסולה בנכרי אין הכרח דבעי לשמה. רק להיפוך מדכשר בנכרי. שמע מינה לא בעינן לשמה כנ"ל. אם כן על כורחין פליגי סוגיא דמנחות עם הא דאיתמר התם דבעי צביעה לשמה אליבא דחד לישנא. והדרא קושיא לדוכתא ביתר שאת שיסתור הש"ס את דבריו תוך כדי דיבור: