אבני נזר אורח חיים שלז

שאמרו בחגיגה דטמא בראשון ונטהר בשני פטור משום דתשלומין דראשון הוא ומאן דלא חזי בראשון כו' נראה שפטור הוא הטמא. דאי רק אנוס הוא. אבל מחויב הוא. מחייב בתשלומין ואז לאו אנוס הוא. אלא ודאי פטור הוא הטמא [ואין לומר שאני חגיגה שהרי יכול לשלוח חגיגתו על ידי אחרים דערל וטמא משלחים קרבנותיהם. אלא משום דאיתקש לראי' כמו שכתבו תוספות פסחים (דף פ'.) בשם ירושלמי על כן חשיב פטור. שאם הי' חייב הי' יכול להביא. ולמה אינו מביא על כרחין דפטור, ושוב גם מראי' פטור. אף דבראי' יש לומר שחייב רק שאינו יכול לבוא למקדש לראות פנים. מכל מקום הא איתקש לחגיגה. אבל בפסח יש לומר שמחוייב רק משום שאינו יוצא רק בפסח ראוי לאכילה. וטמא אינו ראוי לאכילה. אינו יכול להביא. מכל מקום מחוייב הוא. דליתא דאם כן מה אמר ר' ירמי' בחגיגה (דף ט') שאני טומאה דיש לה תשלומין בפסח שני. ובתוספות שם דלר' ירמי' טמא בראשון ונטהר בשני חייב בחגיגה עיין שם. הא אין ראי' כלל מפסח לחגיגה]: ח) ואין להביא ראי' דטמא חשיב חייב בפסח. רק שאנוס מלהביא. מהא דערל שלא מל בערב פסח חייב כרת. וכן טמא מת בשביעי שלא הזה וטבל על כרחין שמחוייב הוא הטמא. דאי פטור. למה יתחייב במה שלא הביא עצמו לידי חיוב. דלא קשיא דביבמות (דף ס"ו.) מבואר דמי שעומד לתקן ולאכול חשיב גם בעת איסורו פומי' דכאיב לי' עיין שם ברש"י ורשב"א. הכא נמי כיון דעומד ליטהר בערב פסח חשיב פומי' הוא דכאיב לי' ובר חיובא הוא. אבל טמא שאין לו תקנה פטור הוא ולאו משום אנוס לבד מיפטר. רק שאינו בר חיוב כלל כשהוא טמא שאין לו טהרה. וניחא דברי הטורי אבן בראש השנה הנ"ל: ט) והא דסוכה יש לומר דר' יצחק סבירא לי' פסח שני תשלומין דראשון. ולדידי' גלי קרא דטומאה יש לו תשלומין כדברי ר' ירמי' הנ"ל, דלא דמי לשאר פסולים שאין להם תשלומין. והיינו דגלי קרא דאף שהוא טמא לא פקע חיובא מיני'. דאי לאו בר חיובא הוא. מה שייך תשלומין למי שלא נתחייב. על כרחך גלי קרא דבר חיובא הוא. ועל כן מחויב לראות גם קודם פסח מחמת שבועת הר סיני שיוכל לעשות הפסח בזמנו. ואין זה דוחק להעמיד דברי התנא דלא כהלכתא. דרמב"ם פסק רגל בפני עצמו דכבר השיג עליו ראב"ד דאין הלכה כרבי מחביריו. ומה שתירץ הכסף משנה בשם בן בנו של הרמב"ם דרבי חנניא בן עקביא דסבירא לי' שני תיקונו דראשון לית לי' תשלומין דראשון. והוה לי' ר' נתן יחיד במה דאית לי' תשלומין דראשון. ור' חנניא בן עקביא יחיד במה דאית לי' תיקונו דראשון. אך רש"י פירש בדרחב"ע דתשלומין דראשון הוא ותקנתא דראשון. ואם כן הוה להו רבים לגבי רבי דאית להו תשלומין דראשון. והלכה כמותם: י) מלבד זה נראה דר' יצחק דאמר שחל שביעי שלו בערב פסח אית לי' כרחב"ע תקנתא דראשון. שהרי התוספות הקשו (דף צ':) למה אמר להם לעשות פסח שני. יטבלו בו ביום וישחטו עליהם. ויש לומר דהכי אמר להם משה אם לא תטבלו תדחו לפסח שני. ותמוה דאטו בידם הדבר תלוי. הלא מחוייבין לטבול, ואם לא יטבלו בני כרת נינהו. וצריך לומר דסבירא להו תקנתא דראשון. ואם הזיד בראשון ושגג בשני פטור. ועל כן דומה ללאו הניתק לעשה למאן דאמר בטלו ולא בטלו. דמבואר בחולין (דף קמ"א) דכל כמה דלא בטל לעשה לא עברי' ללאו. ומהאי טעמא סבירא להו לתוס' המשהה חמץ על מנת לבערו אינו עובר עליו. ומשום דלפי גירסת רש"י ותוספות במכות סבירא לי' לר' יוחנן ביטלו ולא ביטלו. והלכה כמותו לגבי ריש לקיש. על כן מותר להשהות על מנת לבערו הכי נמי כיון דאין חיוב אלא אם הזיד בשני מותר לכתחילה שלא לעשות בראשון אלא בשני. רק מדרבנן ודאי אסור להמתין עד שני שלשים יום. שמא ימות בנתיים. דשלשים יום כתב רא"ש ריש נדרים דחשיב זמן מרובה. אבל מדאורייתא הי' מותרים להמתין. ושפיר אמר להם משה אם לא תעשו בראשון. הנה דבלאו הכי מוכח דסבירא לי' לר' יצחק תקנתא דראשון. ולפירש"י כל שכן דסבירא לי' תשלומין דראשון. ולדידי' טמא בר חיובא כנ"ל והי' אסורין לטמא עצמם לולי דעוסק במצוה פטור מן המצוה: יא) ואל תתמה על מה שכתבתי דכל הראי' מחמת דפסח שני תשלומין דראשון. והרי אז עדיין לא נאמרה פסח שני. דלא קשה מידי דמכל מקום הראי' ממשה רבינו. איך לא הודיעם שלא יטמאו לקרובים. שהוא ידע כל מצוות שבתורה מהלוחות שהי' כתוב בין השיטין כל תרי"ג מצוות, כדאיתא בירושלמי רק שעדיין לא נאמר לו לאמר לישראל. מכל מקום למד מהלוחות שטמא בר חיובא הוא. וניחא הא דסוכה. ודברי טורי אבן בדר' יצחק אמורא ניחא לדעת רמב"ם שני רגל בפני עצמו: סימן שכב: בענין זמן שלשים יום קודם הפסח איך נחשב. א) בשלהי מגילה. בהא דבאחד באדר משמיעין על השקלים. דלחכמים הטעם משום דבאחד בניסן תורמין את הלשכה והוה לי' שלשים יום קודם. ולרבן שמעון בן גמליאל דאמר שני שבתות הטעם משום דבט"ו השלחנות יושבים: ב) וקשה לי דעל כורחין לרבן שמעון בן גמליאל נחשב שתי שבתות עד יום המעשה שהרי למד זה מדמשה רבינו עמד בראש חודש ומזהיר על הפסח. ואם כן בשלחנות שיושבים בחמשה עשר די שישמיעו בב' בו. וכשם שפסח שזמנו בארבעה עשר שואלין בא' בו. כך שלחנות שיוצאין בחמשה עשר ישאלו בב' בו. וצריך לומר שאני פסח שזמנו מחצות על כן ערב פסח קודם חצות נחשב לפני הפסח ומתחשב מכלל השלשים יום. אבל שלחנות דמצפרא זמנם. אין יום השלחנות עולה מן המנין: ג) אך קשה לפי זה לחכמים דילפי זמן שלשים יום מדמשה רבינו עליו השלום עומד בראשון ומזהיר על השני. וכיון דיום המעשה מתחשב הוה להו אחד ושלשים יום. ממילא תרומת הלשכה שזמנם בבוקר. שהרי לוקחין מהם קרבנות לבו ביום. ואין יום התרומה מתחשב ישמיעו מערב ראש חודש. וכבר עמד בזה הטורי אבן: