אבני נזר אורח חיים שכח

הקביעות על י"ג מחזורים היינו שברוב השנים יכולין לסמוך על קביעות הזה לעולם כשידע רק שהמולד אינו קרוב לחצות. אבל לא עשה זה לכלל ולא קראוהו עיגול כמבואר בלבוש הנ"ל: ד) ובספר הנכבד המפואר יסוד עולם שכל דבריו קלורין לעינים בענינים אלו. והמחבר הזה הי' בזמן הרא"ש והרא"ש צוהו לעשות חיבור הזה כמו שכתב בספר שם הגדולים. ובהקדמת הספר שעשהו לכבוד הרא"ש בן ה"ר יחיאל ז"ל יהגה הוא ובניו ותלמידיו, כתב בסוף פרק יוד ממאמר הרביעי יש הרבה בני אדם שחשבו לפי "עיונם הגס" שסדר ידוע יש לסימני שנות המחזורים. שהוא סובב וחוזר חלילה למנהגו לראש כל י"ג מחזור. ועלה זה בדעתם מפני שמצאו כי בזמן י"ג מחזורים רצופים יתגלגל לו רגע המולד רצוא ושוב על ששת ימי השבוע וחלקיהם עד שחוזר לבסוף וקרוב מאד ממעמדו ההוא מהן. וזה כי כשתכפול סימן בי"ו תקצ"ה שלשה עשר פעמים יעלה לשבועים שלמים פחות תתק"ה בלבד שסברו שאין לחוש להם מפני מיעוטם ובשוב מולד השנה למעמדו מימי השבוע ישוב לפי דעתם סימנה ויחזור למנהגה כבראשונה. ועתה הוי יודע כי כמו שאמרו ומחמת הטעם האמור הוא נוהג בזה ברוב המחזורים וברוב השנים אבל לא בכולן כמו שחשבו הם והאריך בזה עיין שם. ואלו הי' האומר ר' נחשון גאון לא הי' אומר עליו "בעיונו הגס". חלילה לו. ולבי אומר לי שהלוח הכתוב בטור אינו מהטור בעצמו שהטור אינו מזכיר בפנים מהלוח הזה. ובתחילת דבריו כתב הנני כותב מעט כללים כו' ולמה לא כתב גם כן שעושה לוח. ובודאי אחד מן המעברים הכניס זה בטור. והרי הטור ראה ספר יסוד עולם כנ"ל שספר יסוד עולם יהגה בו הוא ובניו. ואיך כתב היפוך דבריו שנראים מוכרחים ולא יזכיר דבריו כלל. בשגם שהחוש מעיד וחושבנא בעלמא היא. אלא ודאי הוא לוח מן המון מעברים ולא מן הטור וכשם שנתלו באילן גדול ר' נחשון גאון אשר לא עלה על לבו כן נתלו בטור: סוף דבר מאחר שכן כתב בספר יסוד עולם והלבוש והפר"ח שכלל זה טעות וגם החוש מעיד כן אין להרהר בזה כלל: דברי הדוש"ת בלונ"ח הק' אברהם. סימן שטז: הלכות פסח בדין בדיקה וביטול. א) בש"ס פסחים (דף ז':) מדאורייתא בביטול בעלמא סגי. הקשה מהרש"ל ז"ל בביאור הסמ"ג עשין ל"ט למה צוותה תורה לבער חמץ הלא די בביטול. ותירץ דהיכא דאיתא בעין אינו יוצא מצות ביעור בביטול אף על פי שמיד אחר ביטול יצא ידי עונש בל יראה ובל ימצא מכל מקום עשה של תשביתו לא קיים עד כאן לשונו. וצריך עיון דאם כן יקשה למה יהי' קטנים נאמנים. ונראה דהנה צריך להבין קושיית מהרש"ל שהרי העשה דתשביתו הוא לאחר חצות ואז לא מהני ביטול. ואולם קושייתו הוא לדעת הסמ"ג לאוין ע"ו דפסק כר"ש דלפני זמנו מותר בהנאה מדין תורה. ומן התורה יכול אז לבטלו. ועל זה תירץ מהרש"ל דלאחר איסורו שכבר חל העשה דתשביתו אין השבתה מתקיימת בהפקר. אבל היכי שביטל כדינו קודם שחל עליו העשה כיון שהוא הפקר לא חל עליו העשה דיליף שאור שאור מגזירה שוה מה שאור דראי' שלך אי אתה רואה אף שאור דהשבתה שלך אתה מחויב להשבית. ודוקא לאחר שנתחייב בתשביתו ואין השבתה אלא שריפה או מפרר כו' אינו מקיים בביטול: ב) מיהו בתוספות ריש כל שעה כתבו דלר' יוסי הגלילי אין שורפין חמץ ויכול למוכרו לנכרי. הנה דמקיים העשה במכירה לנכרי. ויש לחלק דשאני מוכרו לנכרי שמוציאו מרשותו ומתקיים תשביתו מבתיכם. דמרשותו הוא מושבת לגמרי שאינו כלל ברשותו ובהוצאה מביתו לבד לבית נכרי לא סגי דכל היכי דאיתא ברשותא דמרא איתא וכמו שכתב הרא"ש כיון שהשאיל כו' אבל במוכרו לנכרי הוי השבתה לגמרי במה שמושבת לגמרי מביתו. אבל הפקר דעדיין בביתו לא נתקיים העשה כנ"ל: ג) ובזה ניחא ליישב מימרא דאביי בסמוך תרי קראי כתיבי כו' הא כיצד לרבות י"ד לביעור כו' ותוכן דברי אביי לפי' התוספות דמייתורא דקרא ילפינן לרבות י"ד. אך דיש לומר גם ליל י"ד לזה משני ביום כתיב. ואכתי יש לומר בי"ד שחרית. לזה משני אך חלק. אבל לרבות י"ד לביעור לא צריך לאך חלק. רק מדתרי קראי כתיבי. אך לקמן מייתי דר' יוסי יליף מאך חלק לרבות י"ד לביעור, וקשה דלרבות י"ד לביעור אין צריך לאך חלק כנ"ל. ואם ר' יוסי לא רצה ללמוד מדתרי קראי כתיבי למה שינה אביי מדר' יוסי שהי' תנא. וביותר קשה פר"ח דהא דאביי בדר' יוסי הגלילי שייכא. ואם כן אמאי שינה את דבריו: ד) אך לפי מה שכתבתי ר"י [הגלילי כן כתב ר"ח וכן הוא במכילתא] לא הי' יכול ללמוד מייתורא דקרא דתשביתו למה לי. דהא איצטריך לשלא יוכל לבטל עוד משהגיע ט"ו דאלו משום בל יראה הי' יכול לבטל דלר' יוסי הגלילי אפילו ביום טוב מועיל ביטול דשלו הוא כיון שמותר בהנאה. על כן צריך קרא דתשביתו שיהי' מחויב לבערו דוקא. וכדברי מהרש"ל הנ"ל דבביטול לא מקיים תשביתו. על כן הוצרך להוכיח מאך חלק דאי אפשר ביום טוב שכבר עבר בבל יראה עד חצות. אבל אביי לפרש דברי ר"מ ור"י אתא שהם אומרים שורפין חמץ דחמץ בפסח אסור בהנאה כהלכתא וביטול ביום טוב לא מהני אף להפקיע מאיסור בל יראה ותשביתו למה לי. שמע מינה לרבות י"ד לביעור: ה) אך עדיין קשה גם לאביי. דהנה בשאגת ארי' סימן פ"ג הקשה להגאונים דסבירא להו חמץ ברשות נכרי אינו עובר דכתיב בתיכם. גבולך. וכן הרמב"ן בפי' התורה. אם כן למה לי מפרר וזורה לרוח, הלא במוציאו לרשות הרבים סגי. וכן מפיל לים למה לי הא ים אינו ברשותו. ובמוציא מרשותו הא סגי בלא ים. ועל כן תירץ דמשהגיע הזמן וחל עשה דתשביתו אינו מקיים העשה עד שמבערו מן העולם יעוין שם. ואם כן אכתי קשה הא אצטריך תשביתו שלא יועיל הוצאה מרשותו: