אבני נזר אורח חיים שכו

וכן כתב הרמ"ה בשם רש"י ז"ל להדיא דסלקא אדעתא לאחר שקידשו לשם ניסן כו'. והרמ"ה ז"ל עצמו פירש דמשום לכתחילה חשיב אכלו הפסח בלא ככתוב ותמוה כנ"ל: ד) והנראה לי בזה דבמה דסבירא לי' לר' יהודה אין מעברין מפני הטומאה אף בדיעבד אינו מעובר. בהא סבירא לי' לר' שמעון כמותו. ואם הי' הדין אין מעברין. גם בדיעבד לא הי' מועיל דטעמא דר' יהודה משום דסבירא לי' טומאה הותרה בציבור והוי עיבור שלא לצורך ולא מהני בדיעבד. כן סבירא לי' לר' שמעון גם כן. שאם הי' הדין הותרה בציבור לא הי' מועיל גם בדיעבד. משום דעיבור שלא לצורך הוא. אך דס"ל לר' שמעון דחוי' בציבור וצורך הוא: ה) אך הא דחשיב צורך להקריב בטהרה. לאו משום נדנוד איסור במה שנכנסין למקדש בטומאה ואוכלים הפסח בטומאה. כיון שכך הדין תורה שיעשו בטומאה אין כאן צד עבירה) .אך הצורך היא שלא עשו מצוה מן המובחר להקריב בטהרה. על כן מעברין כדי לעשות מצוה מן המובחר. אך כיון שעיבר ביום שלשים של אדר. שלכתחילה אין מעברין. ואף שבדיעבד מעובר. מכל מקום לא נעשו המועדות והפסח מן המובחר. ותדע שהרמ"ה ז"ל אומר דמשום דלכתחילה אין מעברין חשיב עשו הפסח בלא ככתוב. אך שמוכח מהגמרא להיפוך. אך מכל מקום זה סברא בודאי שלא חשיב מן המובחר כיון שהעיבור הי' שלא כדין לכתחילה: ו) ועיין בחי' הר"ן סוף פרק קמא דראש השנה דסבירא לי' מדאורייתא אין מחללין שבת על קידוש החודש בשאר ירחי חוץ מניסן ותשרי בזמן שאין בית המקדש קיים [וחולק על רש"י] דדוקא בניסן ותשרי שיהי' המועדות בזמנם. ובשאר ירחי בזמן שבית המקדש קיים שיקריבו הקרבן בזמנו. הרי שאם יעשו החודש מעובר. אף דבדיעבד מעובר. והרי הוקרב הקרבן בראש חודש. מכל מקום כיון שהחודש לא הוקבע בזמנו חשיב הקרבן שלא בזמנו. הכי נמי כיון שהעיבור שנה שלא כדין לכתחילה חשיב כאילו הפסח קרב שלא כדין לכתחילה. ואם כן כשמעברין מפני הטומאה ביום שלשים של אדר [דמפורש בכתוב שמפני הטומאה עברוה] הוי עיבור שלא לצורך. דמה שמרויחין שעושין בטהרה שכך המצוה לכתחילה. מפסידין במה שהעיבור אינו לכתחילה. וחשיב הפסח שלא כדין לכתחילה. ועל כן אף בדיעבד לא הי' מעובר. כיון דעיבור שלא לצורך הוא. דבין כך ובין כך לא הוי הפסח מן המובחר ועוד מפסידין שכל המועדות אינם מן המובחר ואם לא מעברין הי' רק הקרבן פסח שלא מן המובחר: ז) ויצא מזה לדינא שאם עיברו ביום שלשים של אדר מפני הטומאה אפילו בדיעבד אינה מעוברת. דבסברא זו דעיבור שלא לצורך אפילו בדיעבד לא מהני. לא פליג תנא קמא. דיש לומר תנא קמא סבירא לי' נמי טומאה דחוי' אלא דסבירא לי' מכל מקום אין מעברין לכתחילה. אבל בדיעבד כיון דצורך הוא מעוברת. אבל שלא לצורך סבירא לי' גם כן אפי' בדיעבד אינה מעוברת: סימן שיג. א) בעיקר מילתא דר' יהודה דעיבור שלא לצורך אפילו בדיעבד לא מהני. קשה לי הא דרשינן אתם אפילו שוגגין אתם אפילו מזידין. וקרא דאתם גם בעיבור שנה. דבתורת כהנים אמור פרשה ט' ב' לא הספיקו לומר מעובר עד שאירע ניסן יכול תהא מעוברת תלמוד לומר אשר תקראו אתם קראתם אתם מועדי ואם לאו אינם מועדי עד כאן. הנה קרא דאתם דדרשינן מיני' אתם אפילו שוגגין כתיב בעיבור שנה: ב) מכל מקום יש ליישב דלהלן בתורת כהנים פרק יוד למעלן מדבר בעיבור שנה וכאן מדבר בעיבור חודש לא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה מנין שמעובר תלמוד לומר אשר תקראו אתם קראתם אתם מועדי ואם לאו אינם מועדי. שם הלכה ג' קדשוהו אנוסים או שוגגין או מוטעין מנין שהוא מקודש תלמוד לומר אשר תקראו אתם במועדי קראתם אתם מועדי ואם לאו אינם מועדי. ויש לפרש דהנה שלשה אתם כתיב אחד בעיבור שנה ללמד שאינו מעובר רק על פי בית דין. ושנים בקידוש החודש. אחד שאינו מתקדש רק על פי בית דין. ושני אפילו שוגגין אפילו מוטעין. ועל כן בעיבור שנה דליכא אלא חד קרא כנ"ל. אין כאן לימוד רק שאינו מתעבר רק על פי בית דין, אבל לא שיועיל אפילו שוגג ומוטעה: ג) אך מה נעשה שבראש השנה (דף כ"ה.) אתם אתם אתם שלשה פעמים אתם אפי' שוגגין אתם אפילו מזידין אתם אפילו מוטעין. מבואר דמהשלשה אתם דריש [לשוגגין מזידין מוטעין] וחד מינייהו בעיבור שנה. ואם כן גם בעיבור שנה הדין כן: ד) האומנם כי לשון התורת כהנים משמע כמו שכתבתי בתחילה. אך כיון דבגמרא דידן מפורש להיפוך. ודאי על גמרא דידן סמכינן.