אבני נזר אורח חיים שיג

ולא כר' יהודה ורב פסק כר' יהודה ולא קיימא לן כוותי' דההוא עדיפא דאיתמרא בדוכתא ורבים נינהו: יז) והשתא לא קשה למה חשיב איתנהו למחיצות. דהא ר"י ב"ר יהודה אמר אינה מחיצה. דהא דאינה מחיצה אינו תלוי ביחיד. דאם כן לא הי' מתירים לו אף בית סאתים דבזה אין חילוק. ואינו תלוי היתר מחיצה זו רק במדבר. רק דשוב לא הקילו קולא אחריתא. ועל כן אף שנשאר יחיד הוה איתנהו למחיצה דאפילו ביחיד במדבר מקילים שיחשב מחיצה והאיסור רק משום שאינה מוקפת לדירה. ואמרינן פרק הדר ס"ז קרפף שלא הוקף לדירה הזורק לתוכו חייב. מחיצה היא אלא שמחוסרת דיורין. על כן חשיב איתנהו למחיצה ודו"ק. וזה שהשמיענו הרי"ף במה שכתב שהקיפו רק בית שש. דאפילו בזה אסור לר' הונא בנתוסף עליהן ואסור לר' יצחק במת ודלא כפרש"י כנ"ל: יח) והרמב"ם פסק לדרב בפרק כל גגות. ע"כ לא הביא לענין דין שיירא שפי' שתי או ערב רק במחיצה גמורה. והאיסור רק משום שלא חשיב מוקף לדירה. ובמחיצה שאינה של שתי וערב פסק דהוי מחיצה. ולא חילק בין שיירא ליחיד בין בית סאתים ליותר מבית סאתים כרבנן בתראי דפסק הרי"ף כמותם: יט) וראי' לפי' זה מדברי התוספות סוכה (דף ט"ז: י"ז.) שתירצו אדר' חסדא דכל מחיצה שאינה עשוי' שתי וערב אינה מחיצה. ותמוה דזה רק לענין יותר מבית סאתים ועיין במהרש"א. ולפי מה שכתבתי הדבר נכון היטב דלתנאי דמתני' לבד מרבנן בתראי לא התירו בישוב כלל מחיצה זו. ע"כ אף בסוכה אסור: כ) והנה מהנ"ל מבואר דבענין קרפף יותר מבית סאתים אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה. דבמדבר לא חשיב מוקף לדירה כמו קרפף כדמוכח מרב פרק כל גגות שלמד היתר קרפף לשמירה ממתני' והוא הדין שנלמד ממת אחד מהם דגם בקרפף אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה. וכן מוכח מקושיות התוספות (דף כ"ה:) דיבור המתחיל קרפף מדלא תירצו בפשיטות שנפרץ בשבת. דסתם שנפרץ בשבת משמע. (כבדף צ"ג:) דפשיט בעיא דר' אושעיא עיין שם. מוכח דסבירא להו דאם כן גם משום יתור לא הי' אוסר. ולמדו כן לפי פי' הסוגיא ומוכח פי' הנ"ל: סימן שט [ב]. ב"ה יום ג' מ"מ תרנז"ל. לפלוני אלמוני מק"ק פלוני. א) אשר הקשה על החכם צבי סימן נ"ט בשתי שדות ופחות משלשה בנתיים אין מצטרפין ליותר מסאתים דאין לבוד ביש מפסיק בנתיים. והקשה מעלתו מריש סוכה אם אין בין החקק ולכותל שלשה טפחים כשירה משום לבוד. הנה דאף שחוץ לחקק יש בו ממש אמרינן לבוד. עוד מפרק ב' דעירובין כ"ה. בנה עמוד פחות משלשה אינו ממעט דחשיב כאינו משום לבוד: ב) הנה דברי חכם צבי אלה הם דברי תוס' סוכה (דף י"ט.) זה לשונם בכל מקום חשבינן אויר פחות משלשה כסתום על ידי לבוד. ולא דמי לסכך פסול פחות משלשה דאין שייך לעשותן כסתום בסכך כשר מאחר שיש בו סכך פסול עד כאן. ומחקק דריש סוכה לא קשה מידי דודאי כשם שאומרים לבוד לעשות מאין יש. כמו כן אמרינן לבוד לעשות מיש אין. היינו באויר פחות משלשה אמרינן לבוד שנתארך היש ונתמלא האויר עיין פירש"י עירובין (דף ט'.) לבוד לשון סניף להאריך. בחקק אמרינן שנתארך החקק האין עד הכותל. אבל בסכך כשר וסכך פסול אי אפשר לעשות מסכך פסול אין. כיון שהסכך כשר הוא יש. ואי אפשר לומר שנתארך האין: ג) וכן בנידון החכם צבי שפיר קאמר שאי אפשר לתורת לבוד לבטל דבר ממשיי. שאפילו תאמר לבוד הא יש הוא. רק שתחשוב אותו זרועה מחמת לבוד ואינה זרועה מחמת עצמו. ואינו בדין שיבטל הלבוד את הממש בעצמותו. אבל בהא דחקק או בהא דעירובין שפיר אמרינן לבוד שנתארך האין. ושוב אין כאן ממש כלל הק' אברהם.