אבני נזר אורח חיים שיב

י) והנה זה לשון הרי"ף דרש רב נחמן דירה שתשמישה לאויר ואינה עשוי' שתי וערב אלא שתי או ערב. ופירש הר' יונתן דהרי"ף מפרש דירה שתשמישה לאויר שאינה עשוי' שתי וערב והקשה על זה. ובאמת תמוה גדולה דמה ענין שמטה אצל הר סיני. גם פרש"י שאצל הרי"ף או זה או זה אי אפשר להולמו כלל. גם בפלוגתא דר' הונא ור' יצחק במת אחד או נתוסף אחד פירש הרי"ף בהקיפו שש סאין. ואינו מובן הא אנן קיימא לן כל צורכן. ומה נפקא מינה בחשבון שש סאין. והנה מבואר מדבריו דלא פירש בהקיפו יותר על שש כמו שכתבתי בשיטת רש"י. ואם כן יקשה מה שהקשינו על פרש"י. גם בהא דאיכא בינייהו יחיד בישוב כתב הרי"ף דרבנן בתראי סברי יחיד בישוב שרי לטלטולי בתוך מחיצה של שתי או של ערב כדין המדבר והלכתא כוותייהו. ותמוה טובא דהא כל המשנה לענין יותר מבית סאתים נשנית. ורבנן בתראי הוסיפו דאפי' יחיד בישוב שרי לטלטולי ביותר מבית סאתים כדשרי תנא קמא במדבר. ואיך פסק הרי"ף כמותם. הא אנן אפילו במדבר לא פסקינן כתנא קמא: יא) עוד קשה לי לפרש"י דהקיפו בבקעה חשיב היקף לדירה. רק משום שאין עשוי' שתי וערב אסור יחיד לטלטל יותר מבית סאתים. הא משנה שלימה שנינו ריש פרק עושין פסין ר' יהודה אומר עד בית סאתים. אמרו לו לא אמרו בית סאתים אלא לגינה ולקרפף. ואם איתא דאפילו למחיצה שאינה שתי וערב אמרו בית סאתים. כל שכן שיש לומר שיעור זה לפסין דגריעי מחבלים כמפורש בברייתא דחנני' ריש פרק הנ"ל. ועוד דמשנה כללא כייל לא אמרו בית סאתים אלא לגינה ולקרפף, ולא לחבלים ולקנים. וכן מסתבר דלענין אינה מוקף לדירה יש ללמוד שיעור בית סאתים מחצר המשכן שגם כן לא חשיב מוקף לדירה כמו שכתבו התוספות לקמן (דף כ"ג) דיבור המתחיל שהוא. וכן דעת הרי"ף בשמעתין דמשום שהי' עראי לא הי' חשיב מוקף לדירה. וכמו שיבואר לפנינו. אבל לענין שתי וערב מה שייך ללמוד ממשכן. דבמשכן הקלעים על גבי עמודים היו מחיצות גמורות: יב) ועתה אבאר פי' הסוגיא לדעת הרי"ף והרמב"ם על פי מה שכתבו התוספות (דף י"א) שהקשו בשיירא למה לי קנים או חבלים יעשו צורת הפתח מארבע רוחות. ותירצו זה לשונם דבשיירא אין להתיר כמו בחצר שמוקף לדירה. מבואר מדבריהם דשיירא שהקיפו בבקעה כיון שאינה אלא ללילה אחת לא חשיב מוקף לדירה. שוב ראיתי לרשב"א (דף כ"ב.) בשם התוספות וזה לשונו דפסין לא חשיבי מוקף לדירה שהרי פעמים שאין בין הבור לפסין רק שתי אמות. והיכי הוה הך דירה. ועוד דלא שרינן לעיל אפילו במחיצה של חבלים דעדיפי אלא כדי צרכן ואפי' לרבנן ובלבד שלא יהא בית סאתים פנוי. ואף על פי שהחבלים עדיפי ולא חשבינן לה מוקפת לדירה כיון שאין דרין בה עד כאן לשונו. מבואר דחסרון של היקף חבלים משום שאין מוקף לדירה. וכן כתבו התוספות עוד ריש פרק עושין פסין וז"ל דבשמירה הואיל ונעשה לצורך שעה לא חשיב מוקף לדירה כמו פסין [ובתוס' ר' עקיבא איגר הוסיף תיבות "כל כך" דעתו לומר שקצת חשיב מוקף לדירה, ואינו אלא גורע. שהרי מבואר בדבריהם פרק קמא דלא חשיב מוקף לדירה כלל]: יג) והנה בסוף הסוגיא איכא בינייהו יחיד בישוב דתנא קמא במדבר שרי משום דאי אפשר להם לעשות מחיצות טובות. וכן פרש"י יעוין שם. ובזה יבואר המשנה מקיפים בקנים ובחבלים. בשיירא דיברו דברי ר' יהודה. פירוש דעל כן לא שרי בקנים ובחבלים אלא במדבר דאי אפשר לעשות מחיצות טובות. והרי במדבר לא חשיב מוקף לדירה ע"כ אסור לטלטל ביותר מבית סאתים כמפורש בש"ס] אלא בשיירא שהקילו חכמים לטלטל אפילו בקרפף שלא הוקף לדירה רק שלא יהי' בית סאתים פנוי מכלים [וכדאמר רב בפרק כל גגות] וחכמים סבירא להו דאפילו ביחיד הקילו לטלטל בקרפף יותר מבית (סאתים שלא הוקף לדירה באופן הנ"ל: יד) נמצא שמחלוקת ר' יהודה עם חכמים במה שהתירו במדבר קרפף ביותר מבית סאתים אם הוא דוקא בשיירא או אפילו ביחיד רק שסמכו ר' יהודה על משנה דמקיפין בקנים ובחבלים. דמכאן מוכח דין זה כיון שלא התירו קנים וחבלים אלא במדבר ובמדבר לא חשיב מוקף לדירה. ר"י ב"ר יהודה אמר כל מחיצה שאינה של שתי וערב אינה מחיצה ומודה ריבר"י במחיצה גמורה שהקיפו במדבר אף שלא חשיב מוקף לדירה שהתירו בשיירא. ואפשר אפי' ליחיד. רק כיון שאינה עשוי' שתי וערב. דמדינא אינה מחיצה. ובישוב לא מהני כלל כדסבירא לי' לר' יהודה כנ"ל. וכן לתנא קמא רק במדבר הקילו. על כן לא ניקל עוד קולא אחריתא להתיר כל צורכן. על כן אף בשיירא אסור. ולא התירו אלא בית שש: טו) ופסק רב נחמן כר"י ב"ר יהודה דבמדבר והוא מחיצה שאינה של שתי וערב ביחיד נותנין לו רק בית סאתים. וזה שכתב הרי"ף שתשמישה לאויר שאינה מוקפת לדירה ואינה של שתי וערב ויש בה שני החסרונות. על כן לא נתנו ליחיד רק בית סאתים. אבל אם הי' מחיצה גמורה. בזה לא אמר ר"י ב"ר יהודה כלל. ופסקינן כחכמים נגד ר' יהודה. דאף ליחיד נותנין כל צורכו, ע"כ לא הי' רב נחמן יכול לפסוק כר' יהודה. דאם כן הי' משמע דאפילו במחיצה גמורה שאינה מוקפת לדירה אין נותנין ליחיד רק בית סאתים. ופריך הש"ס רישא ר"י ב"ר יהודה וסיפא רבנן. ומשני משום דסבר אבוה כוותי' דביחיד ר' יהודה אוסר גם כן ואפילו במחיצה גמורה. כל שכן במחיצה של שתי לבד. אבל בשיירא פסק כחכמים נגד ר"י ב"ר יהודה: טז) והנה מכל הני תנאי מבואר דלא הקילו במחיצה של שתי לבד או של ערב לבד רק במדבר [על כן פליגי התנאים בהיתר הקרפף משנה דקנים וחבלים דע"כ במדבר]. ובזה אין נפקא מינה בין פחות מבית סאתים ליותר. דשיעור בית סאתים נשנה רק לקרפף. ורבנן בתראי פליגי דאפילו ביחיד בישוב מותר מחיצה של שתי או ערב לבד ואפילו ביותר מבית סאתים מותר דבזה אין חילוק כנ"ל ופסק הרי"ף כמותם ואף דבמדבר קיימא לן דאסור משום דלא הוי מוקף לדירה. אבל בישוב דמוקף לדירה מותר, ועל כן השמיט הרי"ף מימרא דרב בפרק כל גגות דבקרפף אפי' ליחיד כיון דהוי מחיצה גמורה. רק שאינה מוקפת לדירה ופסקינן כחכמים. וזה מוכח מרב נחמן משום שמואל דפסק רק כר"י ב"ר יהודה