אבני נזר אורח חיים שיא

ה) ומלבד זה הלא ההיתר כתבו תוספות עירובין (דף מ"ד:) ראש השנה (דף כ"ג:) משום התירו סופן משום תחילתן שאם לא יהי' לו אחר כך תחום אלפים אמה ימנע תחילה ולא ילך. אבל זה שלא ידע תחילה מהמצוה ואף על פי כן הלך לא שייך טעם. זה כלל : ידידו הדוש"ת באהבה רבה הק' אברהם. סימן שט. בדין מקיפין בחבלים או בקנים: א) בטור ושלחן ערוך סימן ת"ס דבמחיצה שאינה של שתי וערב ביחד רק שתי בלא ערב או ערב בלא שתי נותנין ליחיד או לשנים בית סאתים ולשמירה כל צורכן. וכן דין מת אחד בשבת או ניתוסף אחד בשבת. וכן דין המוזכר בפרק כל גגות שלשה קרפיפות וכו' כתבו בטור ושלחן ערוך הכל לענין מחיצה שאינה עשוי' שתי וערב. והוא פרש"י פרק כל גגות. וכן שיטתו בפרק קמא דעירובין בפשט הסוגיא וכמו שהביא הבית יוסף בשמו בלי שום מחלוקת: ב) ולדידי תמוה לי טובא על רבינו הבית יוסף איך השמיט דעת הרמב"ם שכתב דין המוזכר בכל גגות לענין מקום המוקף שלא לשם דירה. ודין שמירה ויחיד כתבו אף אם הקיפו מחיצה גמורה. אחר כך כתב דמקיפים בקנים ובחבלים ולא חילק כלל בין שמירה ליחיד. בין פחות מבית סאתים ליותר מבית סאתים: ג) וכפי הנראה לפי שדרך הרמב"ם רחוקה בעיניו שהרי הסוגיא דפרק קמא דעירובין נשנית לענין מקיפין בקנים ובחבלים. גם הרי"ף כתב דינו של ר"נ לענין מחיצה שאינה עשוי' שתי וערב על כן השמיטו לגמרי. ואני הקטן קורא על דברי הרמב"ם אלו שהכל תלוי במזל ואפי' ספר תורה שבהיכל. שלפי עניות דעתי דעת הרמב"ם מוכרח בש"ס. ואדרבא כל הסוגיא דפרק קמא דעירובין מוכחת כן. גם הרי"ף רבו פירש הסוגיא כן. גם דעת התוספות מוכחת כן בשלשה מקומות וכן פסק הרשב"א בעבודת הקודש. וזה החלי לבאר דברים אלו: ד) הנה רש"י ז"ל פי' בדיבור המתחיל לא התירו ליחיד ובדיבור המתחיל ליתן להם כל צורכן דהיקף שהקיפו בבקעה חשיב היקף לדירה. והחסרון משום שאינו של שתי וערב. וע"כ פירש מימרא דרב פרק כל גגות שלשה קרפיפות כגון שהקיפו לדירה מחיצה של שתי או של ערב. והוא לשיטתו דמחיצה שהקיפו לצורך לילי שבת הוי מוקף לדירה. על כן אין לנו ראי' להתיר לשמירה קרפף שאינו מוקף לדירה. והוצרך להוציא מלת קרפף ממשמעותו ופירש במחיצה של שתי לבד. אבל באמת הוא דוחק גדול. דבכל מקום קרפף פירשו שאינו מוקף לדירה. ועל כן כתבו הרמב"ם כפשוטו שלשה מקומות שאינם מוקפים לדירה. ואף שבפרק קמא נשנה לענין היקף קנים או חבלים. לא קשה מידי כמו שיבואר: ה) הנה במשנה וגמרא דפרק קמא דעירובין (דף ט"ז:) קשה טובא. במשנה כל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב אינה מחיצה דברי ר' יוסי ב"ר יהודה. ומה זה. דנראה כאלו התחיל לדון בדבר חדש. והרי בזה פליגי חנא קמא ור' יהודה דר"י סובר רק בשיירא התירו ורבנן התירו גם ליחיד. והי' לו לר' יוסי ב"ר יהודה לומר אף בשיירא אסור: ו) ובגמרא דר"נ אמר ליחיד נותנין לו בית סאתים לשיירא נותנין להם כל צורכן. ומקשה הש"ס רישא ריבר"י וסיפא רבנן ותמוה טובא הלא ר' יהודה סובר כרב נחמן ממש והי' לו לומר רב נחמן כר' יהודה סבירא לי'. לא לתרץ דברישא סבר כר' יוסי ב"ר יהודה משום דאבוה סבר כוותי'. גם על רב נחמן גופי' קשה כיון דפוסק כר' יהודה. מה לו להאריך ליחיד כו' ולפרש כל דיני יחיד ושיירא הי' לו לומר בקיצור הלכה כר' יהודה ומהרש"א בפרק קמא דסוכה (דף ט"ז.) דהלכתא כר' יהודה דמשנתינו יעוין שם. אך בש"ס אלא כר' יוסי ב"ר יהודה הואיל ואבוה קאי כוותי']: ז) עוד קשה לי בהא דפליגי רב הונא ור' יצחק במת אחד בשבת (או נתוסף אחד) דמסיק הש"ס הכא איתנהו למחיצות (הכא ליתנהו לדיורין). ומאי שנא מיבשו מים בשבת לקמן (דף כ'.) דחשיב ליתנהו למחיצות הואיל ולא הותרו אלא בשביל מים. והכא נמי הואיל ולא הותרה אלא בשביל שיירא. כי מת אחד יחשב ליתנהו למחיצות בפרט שרב נחמן כר' יוסי ב"ר יהודה ביחיד. ואיהו קאמר כל מחיצה שאינה שתי וערב אינה מחיצה. ואיך יאמר דחשיב איתנהו למחיצות. ואין לומר כיון דרב נחמן לא פסק כר"י ב"ר יהודה אלא משום דאבוה קאי כוותי'. וכיון דלר' יהודה מותר כשמת אחד בשבת שוב לא נפסוק כר"י ב"ר יהודה נגד חכמים. כמו בשיירא דפסק כחכמים, דאכתי קשה בנתוסף אחד בשבת יחשב מחיצה הנעשה בשבת דמהני כמו באו מים בשבת דלקמן (דף כ') ולמה נפסוק כר' יהודה לחוד להחמיר נגד ר"י ב"ר יהודה וחכמים: ח) והנה רש"י פירש (דף י"ז.) בדיבור המתחיל דיורין גורמין. ג' ומת אחד מהם דבצרי דיורין אסורין אם הקיפו יותר מבית סאתים. ולדעת אבן העוזר דבשנים נותנין להם ארבע סאין צריך לומר דלכל אחד הקיפו יותר מבית סאתים וקל להבין. ואם כן הקיפו יותר משש סאין. ולר"י ב"ר יהודה אף בתחילת שבת הי' אסור. ולר' יהודה דמתני' דאיהו לא קאמר אינה מחיצה. ע"כ שפיר חשיב לי' דיורין ואסור לר' יצחק. כיון דבין לר"י ב"ר יהודה בין לר' יהודה אסור פסקינן כמותם. וכדאמרינן לעיל הואיל ואבוה קאי כוותי'. וכן בניתוסף אסור לר' הונא כיון דלר"י ב"ר יהודה אסור אף בשיירא כיון שהקיפו יותר משש סאין. ולר' יהודה חשיב לי' דיורין ושבת גורמת. כן נראה לי ליישב שיטת רש"י. אך עדיין דחוק אפילו לר' יהודה דלא קאמר אינה מחיצה. דמכל מקום כיון שהחסרון במחיצות שאינם שתי וערב ביחד מאי שנא מפסי ביראות. ט) עד כה ביארנו הקושיות הנופלות על פרש"י, ועתה נבאר שהרי"ף אי אפשר שיסבור כפרש"י. ודלא כהאחרונים ברי"ף דכל הסוגיא איסור יותר מבית סאתים ליחיד משום שאינו שתי וערב: