אבני נזר אורח חיים לא

דיבור לבד. ואם כן ניחא דלא בעי עיבוד לשמה. דהא דבעי עיבוד לשמה למאן דאמר הזמנה מילתא כתב בחי' הר"ן בשם רש"י כדי שיקדש העור קודם שחופה בו התפילין. והתינח למאן דאמר הזמנה מילתא דמתקדש לענין שלא יוכל לחזור. לזה צריך עיבוד לשמה דוקא. דביחדו לבד לתפילין לא יתקדש לגמרי שעדיין יוכל לימלך. אבל למאן דאמר הזמנה לאו מילתא דלא מהני עיבוד לשמה אלא כל זמן שלא נמלך. ולזה סגי היחד לתפילין לבד ולא בעי עיבוד לשמה: ג) ובעיקר הדין אם דיבור חשיב הזמנה. משמע ברש"י בשמעתין בד"ה ע"ז בהזמנה לא מיתסרא. דחשיב הזמנה. וכן דעת השאלתות פ' קרח ופ' חקת. וכן מפורש ברש"י ע"ז (דף מ"ו.) בע"ז של ישראל דאסור מיד בדיבור שקראה ע"ז נאסרת. וכן פשט הסוגיא שם דבלא מעשה כלל נאסרה: סימן יח א) סנהדרין (דף מ"ח:) תנאי היא [אי הזמנה מילתא אי לאו מילתא] דתניא ציפן זהב או שטלה עליהן עור של בהמה טמאה פסולות עור בהמה טהורה כשרות אף על פי שלא עיבדן לשמן רשב"ג אומר אף עור בהמה טהורה פסולות עד שיעבדו לשמן ופירש"י דלאביי דאמר הזמנה מילתא בעי עיבוד לשמה. ולרבא דאמר הזמנה לאו מילתא לא איכפת לן בה. ובתוס' דה"מ אעפ"י תמהו דקיימא לן כרבא דהזמנה לאו מילתא. וקיימא לן דבעי עיבוד לשמן בגיטין (דף נ"ד:) בההוא דאמר גוילין שבהו לא עבדתים לשמן. עוד הקשו המפרשים על הרי"ף שהביא בהלכות קטנות פלוגתא דרבנן ורשב"ג ולא פסק כלום משמע דסבירא לי' דהלכתא כת"ק. דלא בעי עיבוד לשמה ופסק דבעי טוי' לשם ציצית. ובמנחות (דף מ"ב.) אמרינן דפלוגתא דרב ושמואל בטוי' לשמה תליא בפלוגתא דרשב"ג ורבנן בעיבוד לשמה. והוא מזכה שטרא לבי תרי. ועוד הביא הא דגוילין לא עבדתים לשמן. ואיך הביא כל הדברים הסותרים: ב) ובתוס' פירשו התנאי היא להיפוך. דתנא קמא דלא בעי עיבוד לשמה סבירא לי' דסגי בהזמנה קלה לשמה בחיתוך העור ובתיקונים קטנים. ורשב"ג סבירא לי' הזמנה לאו מילתא היא וצריך עיבוד לשמה דוקא. ואף דבהאורג בגד למת סבירא לי' לרבא גם כן הזמנה לאו מילתא היא. אף דאיכא מעשה רבה כמו עיבוד. תי' בעל המאור ז"ל פ"ק דסוכה דשאני התם דהויין רק משמשים. אבל רצועות תפילין עושה מצוה בהם עצמם מהני בהו עיבוד לשמה. והר"ן בחי' הקשה על פירושו. דאי משום דהוא עצמו קדוש מהני בהו עיבוד לשמה כדמהני בעגלה ערופה. אם כן בהזמנה קלה סגי כמו בירידתה לנחל איתן עיין שם. ובודאי כן הוא דבעגלה ערופה מהני הזמנה קלה. שהרי אביי דסבירא לי' הזמנה מילתא יליף מעגלה ערופה וסגי בהזמנה קלה. ואם כן אם נימא דרצועות חשיב גוף קדושה. ולכולי עלמא ילפינן מעגלה ערופה. אם כן תסגי בהזמנה קלה כמו במשמשים לאביי: ג) והנראה לי בדעת התוס' ובעה"מ על פי מה שכתבו התוס' בע"ז (דף מ"ז:) במשנה דאבן שחצבה בתחילה לבימוס הרי זו אסורה. דמיירי שהבימוס נעשה להיות הוא עצמה ע"ז. דאי רק להניח עליו ע"ז. הלא משמשי ע"ז אינן אסורין עד שיעבדו והכא משמע שעדיין לא עבד בה. דאי עבד בה למה לי חצובה מתחילה לכך. הלא גבי תפילין אמרינן צר בי' ואזמני' [כצ"ל וט"ס תיבת ולא אזמני' דאי לא אזמני' מפורש בגמרא דמותר בתפילין] אסור. וביאור דבריהם עפ"י דברי התוס' דכאן דעיבוד עדיף מהזמנה שהוא עשיית כל העור. ומדנקט אבן שחצבה מתחילה לכך. מבואר דהזמנה בעלמא לא סגי. ואי עבד בה הי' מועיל כמו צר בי' אזמני' ואף שלא נעשה הכיס מתחילה לתפילין: ד) והנה לפי פירושם שהאבן הוא גוף ע"ז ובעי חצובה מתחילה לכך ולא סגי בהזמנה. מוכח דאף דע"ז של עכו"ם אסורה מיד. מכל מקום אינו נאסר אלא בעשי' ולא בהזמנה קלה. ואף דבע"ז (דף מ"ו.) באיבעיא דחזקי' זקף ביצה להשתחוות לה ולא השתחוה מהו ומיבעי' לי' זקיפה אי הוה מעשה. ומקשה הש"ס ולמאן אי למאן דאמר ע"ז של ישראל אסורה מיד הא אסורה [אי למאן דאמר עד שתיעבד הא לא פלחה] ופרש"י אפי' לא הוה מעשה. הרי קראה ע"ז. ולמאן דאמר ע"ז של ישראל אסורה מיד הא נמי אסורה מיד. ומדר' ישמעאל בע"ז של ישראל נשמע לר' עקיבא [דקיימא לן כוותי'] בע"ז של נכרי דבדיבור לבד נאסרה. ועל כל פנים במעשה כל דהו אפי' כזקיפות ביצה. כן הי' נראה לכאורה. אבל מה נעשה והתוס' כתבו להדיא (שם מ"ז:) בד"ה אבן שחצבה מתחילה דבזקיפה לבד לא נאסרה ודוקא חצובה ועל כרחינו לחלק דוקא לר' ישמעאל דנפקא לי' איסור ע"ז של ישראל מיד [נ"ב.] מדכתיב ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת ה' משעת עשי' הוי תועבה. אין חילוק בין מעשה רבה למעשה זוטא. אבל רע"ק דנפקא לי' שם איסור ע"ז של נכרי מיד מדכתיב פסילי אלוהיהם תשרפון באש משעה שפסלו כו'. על כרחך דבעינן דומיא דפסולה שהוא מעשה חשוב: ה) ולפ"ז שלשה חלוקים יש בדבר. עגלה ערופה לר' ינאי. בירידתה לנחל איתן דהוא הזמנה קלה סגי. משמשי ע"ז אפילו בעשי' גמורה אין נאסרין עד שיעבדו. ע"ז עצמה בעשי' גמורה נאסרת ולא בהזמנה. והנה בתוס' בתחילת הסוגיא מפורש דרבא סבירא לי' גם בעגלה ערופה עריפתה אוסרתה ולא בירידתה לנחל איתן. והכי סבירא לי' לרבא להדיא בכריתות (דף כ"ד:). מעתה ניחא. דלאביי דיליף גם משמשים מעגלה ערופה דירידתה לנחל איתן אוסרתה. על כן סגי בכל מילי בהזמנה קלה. ולרבא דגם בעגלה ערופה עריפתה אוסרתה ולית לן למילף איסור בהזמנה רק מע"ז על כרחך במשמשים אף בעשי' גמורה אין נאסרין כמו בע"ז. ובגוף קדושה ילפינן מע"ז דנאסר בעשי'. אך לא בהזמנה קלה. דע"ז עצמה ג"כ לא נאסרת בהזמנה קלה. כנ"ל. על כן לרשב"ג בגוף הקדושה לא סגי בהזמנה קלה לשמה רק בעי עיבוד לשמה. ובהכי סגי דילפינן מע"ז עצמה דהוא עשי' גמורה. ולתנא קמא דסבירא לי' הזמנה מלתא כמו עגלה ערופה. וסבירא לי' ירידתה לנחל איתן אוסרתה. מהני בהזמנה קלה ולא בעי עיבוד לשמה: ו) והנמוק"י בהלכות קטנות כתב כשיטת התוס'. ובסנהדרין בשמעתין כתב דבגוף הקדושה מהני עיבוד לשמה לאוסרה. וברצועות תפילין הזמנה לאו מילתא עיין שם. ובמג"א (סימן מ"ב סק"ו) הקשה דברי הנמוק"י אהדדי. והגר"א ז"ל כתב דסבירא לי' כתירוץ הבעה"מ ז"ל אלא דבעה"מ ס"ל גם רצועות חשיב גוף.