אבני נזר אורח חיים שט

חצי זית האמצעי אל הראשון איך יצטרף שוב אל השלישי, מכל מקום בתחומין יש לומר שאם הלך חוץ לאלפים אמה. ואחר כך הולך עוד הלאה חייב על כל פסיעה. שהרי בכל תחומין ההילוך בתוך אלפים היתר גמור ואינו חייב רק על פסיעה אחרונה. הוא הדין דיש לחייבו על פסיעה שהוסיף עוד שנצטרף לאלפים מחדש בלא הפסיעה ראשונה. ובכל פסיעה נעשה אלפים מחדש. כעין דברי הירושלמי בשלש רגלים לבל תאחר דברגל רביעי עובר גם כן בבל תאחר. ולא דמי לזית חלב דהחיוב על כל הזית והחצי זית שנתחייב עליו כבר איך יתחייב עליו עוד הפעם. דבריו נכונים. והדברים עתיקים. וכן ציינתי בגליון הרמב"ן דברי הירושלמי הנ"ל: ב) אך מה שכתב דהרמב"ן לא אמר אלא בג' מילין ולא בתחומין דאלפים אמה. בטח אין לו חי' רמב"ן על עירובין כי מפורש בדבריו גם באלפים לרע"ק: ג) ועיקר מה שכתב כבוד תורתו דחיוב י"ב מיל אינו משום שמתרחק ממקום שביתתו ואם הלך לצד ימין פרסה אחת וחזר ממקום שנתרחק לצד שמאל ג' פרסאות אף שממקום שביתתו הוא רק. שני פרסאות חייב, הנה פשטות הדברים אינו כן דאל יצא איש ממקומו מקום שביתתו הוא שנקרא מקומו. אך לכאורה יש לעשות סמוכין לדבריו כיון דאל יצא איש ממקומו לדעת האומרים י"ב מילין ממחנה ישראל אנו למדין. ואם קאי על מקום שביתתו אם כן אין הלאו רק על השוכנים בקצה המחנה. אבל אם נאמר שכל שמהלך י"ב מילין חייב אף השוכנים באמצע אם ילכו לימין עד קצהו וישיבו לשמאל עד הקצה יתחייבו: ד) אך לפי זה אין עירובי תחומין מדאורייתא כלל דממה נפשך אם לא יהלך י"ב מיל אין צריך עירוב. ואם יהלך יותר מה מועיל מה שמקום שביתתו באמצע הי"ב מיל. לו יהי' ששבת ממש באמצע והלך לימין ושוב הלך בחזרה ממקום שנתרחק י"ב מיל חייב: ה) ולפי עניות דעתי נראה דמוכח דלדעת הרמב"ם שגם להתיר לילך יותר מי"ב מיל מן התורה מהני העירוב. דהנה הרמב"ם בספר המצות למד שתחומין י"ב מיל מן התורה מסוף פרק קמא דעירובין (דף י"ז) דארבע דברים פטרו במחנה האחד שפטרו מלערב. ואמר בגמרא לא שנו אלא עירובי חצירות אבל עירובי תחומין חייבין דתני ר"ח לוקין על עירובי תחומין דבר תורה. והרי"ף מותיב עלה שהרי עירובי תחומין אינו אלא באלפים אמה יעוין שם. אך הרמב"ם בספר המצות גורס על איסורי תחומין. ועיין בקרבן נתנאל שכתב שגם הרי"ף הי' גורס כן. וקושייתו על ר' ינאי דאמר אבל עירובי תחומין וע"כ באלפים אמה. והא אינו אלא מדרבנן. ויהי' מותר כמו עירובי חצירות. ועל זה תי' הרא"ש משום דיש לו עיקר מן התורה בי"ב מיל. אך עדיין לא יעלה ארוכה ומזור לדעת הרמב"ם שהרי בפרק בכל מערבין (דף ל"ו.) מפורש דתחומין אין להם עיקר מן התורה. ולדעת הרמב"ם די"ב מיל מן התורה צריך לומר. דמכל מקום חכמים לא הי' גוזרים מיל אטו י"ב מילין. ותחומין דמיל היינו אלפים אמה ענין בפני עצמו. ולאו משום לתא די"ב מיל. והרא"ש בלאו הכי כתב דאינו לפי גמרא דידן רק לפי הירושלמי. ולפי הירושלמי באמת חשיב יש לו עיקר מן התורה. אך הרמב"ם שפסק י"ב מיל מן התורה על כרחין סבירא לי' גם גמרא דידן סבירא להו הכי ואף על פי כן אין לו עיקר מן התורה, וקשה הא דר' ינאי. ומה זו סמיכה שסמך הרמב"ם על הא דר"י דתחומין די"ב מיל מן התורה: ו) על כן נראה דהנה במשנה דפטורין מלערב פרש"י אם הקיפו אלו ואלו ופתח ביניהם אין צריך לערב. ונראה שאם לא הי' פתח אסורין לטלטל מזה לזה. וחכמים תקנו רק במקום שמועיל עירוב פטרו חכמים מלערב. דממילא הוא כמעורב. אבל הרמב"ם כתב בהלכות מלכים וזה לשונו וכן פטרו מלערב עירובי חצירות במחנה אלא מטלטלין מאוהל לאהל והוא שיקיפו כל המחנה מחיצה גבוה עשרה טפחים כדי שתהי' רשות היחיד עד כאן לשונו. והנה לא התנה כלל שיהי' פתח ביניהם, רק שתהי' כל המחנה רשות היחיד. שלא התירו איסור כרמלית. ואם הי' סבירא לי' שלא התירו אלא ביש פתח דבעלמא מועיל עירוב לא הי' צריך לומר שצריך שתהי' לה מחיצה גבוה עשרה טפחים. דבמקום שאין מחיצה הא אינו מועיל עירוב. אלא ודאי סבירא ליה שתקנת שלמה שלא יטלטלו מרשות היחיד זה לרשות היחיד זה התירו לגמרי. ודוקא איסור כרמלית לא התירו. וז"ב למדקדק בדבריו: ז) מעתה גם לענין תחומין. אפילו היינו אומרים שהתירו. לדעת רש"י לא הי' מותר רק ארבע אלפים שמותר לילך בעירוב. הקילו חכמים במחנה שאפילו לא הניח עירוב כמו שהניח דמי. ולאיזו מקום שרוצה לילך בשבת קנה שביתה למפרע באמצע הדרך. כדי שיהי' יכול לילך ארבע אלף אמה. ולפי זה הקו' גדולה דאף די"ב מיל מן התורה אין צריך להניח עירובי תחומין בב' אלפים אמה. וליותר מד' אלפים אף במחנה לא יועיל עירובי תחומין דאין לומר שיניח עירוב בסוף ארבע אלפים ומשם ילך עוד ארבע אלפים ונאמר דכיון שהתירו לילך ד' אלפים הרי הארבע אלפים במחנה כמו שני אלפים בעלמא. דליתא דכל ההיתר לילך ארבע אלפים דחשבי' כאילו הניח עירוב וקנה שביתה בסוף שני אלפים. מה שאין כן אם יניח העירוב בסוף ארבע אלפים לא יוכל לילך למקום עירובו. ועל כן שייך אף בעירובי חצירות פטרו מלערב: ח) אך הרמב"ם לשיטתו בעירובי חצירות לגמרי התירו. אפילו במקום דבעלמא לא מהני עירוב. דהתירו האיסור לטלטל מרשות היחיד זה לרשות היחיד זה לגמרי. והוא הדין בתחומין התירו לגמרי האיסור לילך חוץ לאלפים לגמרי מותר לילך ד' אלפים. אפילו קנה שביתה במקומו. אם כן אכתי צריך עירוב אם ירצה לילך שמונה אלפים אמה בשבת יניח עירוב בסוף ארבע אלפים. ולא שייך פטרו מלערב דגם במחנה מחוייב בעירוב אלא שהגדילו השיעור ואם לא הי' י"ב מיל מן התורה היינו אומרים שגם איסור תחומין לגמרי התירו ומותר לילך אפי' כמה פרסאות כמו שירצה. ואין צריך להניח עירוב כלל, אבל השתא דאמר ר"ח לוקין על עירובי תחומין דברי תורה היינו י"ב מיל. ועל כרחך אי אפשר שיתירו י"ב מיל. ואם כן אם ירצה לילך יותר מי"ב מיל עד כ"ב מיל יתחייב לערב. ומה זה שאמרו פטור מלערב מזה