אבני נזר אורח חיים שח

לומר משום מיקנא שביתה בשבתא לא. ואכתי קשה מעירובי חצירות. דודאי רבנן הביאו ראי' גם מעירובי חצירות. דלדידהו דקדושה אחת אף עירובי חצירות אין מערבין ור' אליעזר הודה. ולמה על כן מפרש רבה טעמא דבית הלל משום דאין עירוב והוצאה ליום טוב. ואפילו לצורך חול מותר ביום טוב בלא הואיל. ולא חל איסור הוצאה לחצר שאינה מעורבת רק בשבת. ולאו יומא אריכתא הוא לענין עירובי חצירות. אבל ר' יוסף ור' יוחנן דפירשו טעמא דבית הלל בביצה שנולדה ביום טוב משום פירות הנושרין או משקין שזבו ולאו באיסור הכנה פליגי. ושפיר יש לומר דר' אליעזר אית לי' הכנה. ומהאי טעמא גם בעירובי חצירות אוסר. ורבנן גם מעירובי חצירות הביאו ראי' דגם לענין עירובי חצירות קדושה אחת. כיון דלא הותר רק משום מתוך ובעי צורך קצת ליום טוב. וכשעושה הוצאה לשבת גם ביום טוב הי' נאסר הוצאה זאת כיון דלא הוי צורך קצת ליום טוב וכנ"ל באריכות: סימן שה. א) דעת התוספות בשמעתין (דף ל"ח.) דיבור המתחיל ור' אליעזר דאיסור מיקנא שביתה בשבתא לאו משום הכנה. והוכיחו זה שהרי בביצה אוסר מטעם זה לערב מיום טוב לחבירו. והא קיימא לן שני ימים טובים של גליות נולד בזה מותר בזה. אולם בביצה שם העלו בסוף דבריהם דאיסור מיקנא שביתה בשבתא משום הכנה. ולענין מה שהקשו התוספות בשמעתין מנולד בזה מותר בזה נראה לי ליישב. דבשלמא התם בהכנה דממילא ממה נפשך מותר. אם היום יום טוב. הרי הי' לו הכנה מיום חול. ואם היום חול סעודת חול לא בעי הכנה. אבל כשמערב מיום טוב לחבירו בהכנה דבידים דודאי אסור מיום טוב לחול, קל וחומר מיום טוב לשבת. בשלמא בהכנה דממילא דהאיסור רק משום שלא הי' לו הכנה. דהכנה דשבת לא מהני דשבת לאו מכין הוא. האיסור רק בשבת ויום טוב דבעיין הכנה. אבל בהכנה דבידים האיסור אינו על מעשה שאחר כך רק על מעשה הכנה. ואם אסור להכין לצורך שבת כל שכן שאסור להכין לצורך חול [ועיין פני יהושע בביצה דמחלק גם כן בין הכנה דבידים לדממילא לענין שבת מכינה לעצמה] ועל כרחך לומר כן שהרי בעירוב תחומין אין כאן הכנה לאכילה רק להילוך. והילוך דשבת לא בעי הכנה מבחול. כדמוכח בכמה מקומות בעירובין ופשוט. וכיון דאסור להכין לחול אין כאן ממה נפשך. דבאמת היום יום טוב ומכל מקום הוי מכין למחר שבלא העירוב הי' אסור מספק: ב) ונראה לי ראי' לזה דהנה קשה טובא מאי טעמא אסרינן לערב מיום טוב לחבירו ולא שרינן משום ממה נפשך כמו בכמה דברים. וכמו במתנה כלכלה של טבל דמודה ר"י בשני ימים טובים ש"ג. אך אם האיסור משום הכנה י"ל. דהנה קיימא לן בשבת (דף קנ"ה) כר' יהודה דאמר שווי אוכלא משוינן עיין שם. ואם כן צריך להבין מאי טעמא אסרו חכמים להגביה תרומות ומעשרות ביום טוב דמתקן האוכלים ומה בכך הלא מותר לעשות אוכל בשבת אפילו לצורך בהמה. כל שכן לאדם. וצריכין לחלק בין דבר שאסור ומתיר האיסור חשיב מתקן. מה שאין כן התם דרק מצד טבע האוכל אינו ראוי לא חשיב מתקן ומותר ועיין. על כן מותר להתנות על כלכלה של טבל ממה נפשך. דביום ראשון פשוט שאין איסור שעדיין לא תיקן (כלום אם הוא יום טוב. וביום שני אין לאסור דשמא יום טוב ומכל מקום הוי מתקן שלא הי' יכול לאכול. דזה אינו כיון שבאמת אם היום יום טוב הי' מותר מאתמול. רק שלא הי' יכול לאכול. ואם כן דומה ללא הי' ראוי רק מצד עצמותו. דגם כן לא הי' יכול לאכול כיון דבאמת אין איסור על החפץ. אבל באיסור הכנה דלאו דוקא במתיר האיסור רק אפילו בטבע. כמו ביצה שנולדה. על כן שפיר אסור להכין מיום לחבירו דליכא ממה נפשך כלל. ובהכנה דממילא מותר ממה נפשך משום דסעודת חול לא בעי הזמנה ודו"ק היטב נכון וברור בעז"ה: סימן שו. ב"ה יום א' האזינו שנת תרט"ל לפ"ק. יכתב לחיים טובים בספר. עת יתקע בשופר כבוד ידי"נ הרב הגאון החסיד המפורסם פה"ד כקש"ת מו"ה אביגדור יהודה נ"י אבד"ק קויל: א) יקרת מכתבו עם הספר קבלתי יישר חילו וכחו. דבר אשר נסתפק לענין היוצא ברשות שנותנין לו אלפים לכל רוח ממקום שבא שם, אם כלתה מדתו בחצי העיר. לא ידענא אופן ספיקו. שאם לא הוצרך לילך רק בחצי העיר שבתוך תחומו הלא משנה מפורשת בעירובין (דף מ"ד:) אם הי' בתוך התחום כאילו לא יצא, ובכהאי גוונא אין נותנין לו כלום. ואם הוצרך לצאת בחצי השני' הא ודאי נותנין לו כבני העיר אלפים לכל צד: ב) ומכל מקום נראה לי אם היא עיר מעורבת דבכהאי גוונא אף בלא קולא דרבן גמליאל שהתקין. יש לו כל העיר וממילא יוכל לחזור לביתו משום הבלעת תחומין. אם כן אין צריך לתקנתא דר"ג. ודינו כאלו לא יצא מן התחום דאין נותנין לו כלום: דברי ידידו הדו"ש ומברכו להכתב בספרן של צדיקים לאלתר לחיים טובים הק' אברהם: סימן שז. ב"ה א' בלק תרמז"ל. החוה"ש וכ"ט לכבוד ידידי וחביבי הרב הגדול מעוז ומגדל אוצר בלום כש"ת מו"ה יואב יהושע נ"י: יסלח לי כת"ר על אשר לא השיבותיו על מכתבו ביום ד' בהעלותך כי בכל פעם שרציתי להשיבו נזדמנו לי מניעות: א) אשר אמר כי אינו דומה תחומין לאכילת חלב דאף דבאכילת חלב אם אכל חצי זית ובתוך אכילת פרס עוד חצי זית ובתוך אכילת פרס עוד חצי זית ודאי אינו חייב אלא אחת דכיון דנצטרף